דמעות, קללות וביל קוסבי: הרגעים הגדולים של גלובוס הזהב 2015

גלובוס הזהב 2015 היה הגלובוס השלישי והאחרון של צמד הקומיקאיות המצחיקות, שהפכו את הטקס בשנים האחרונות למבריק ומגניב יותר משהיה אי פעם. אחרי שבטקסים הקודמים פיי ופוהלר הרגילו אותנו לקטעי מעבר מצחיקים ושמרו כמה פאנצ'ים לחלקים היותר מאוחרים של הטקס, הפעם הן שמרו את הכל למונולוג ולא עשו הנחות לאף פרה קדושה בתעשייה.

זה התחיל בקריצה לפרשת הפריצה לסוני (שעוד תחזור ותככב בטקס הזה), כשפיי מכריזה: "אנחנו גאות לארח אתכם כאן בטקס הגלובוס האחרון בהחלט" והמשיך עם "הלילה אנחנו חוגגים עם כל תוכניות הטלוויזיה שאנחנו מכירים ואוהבים וגם עם הסרטים שקוריאה הצפונית מרגישה בסדר איתם". אחר כך הגיע תורו של ג'ורג' קלוני ("אמאל אלמודין היא עורכת דין לענייני זכויות אדם, שימשה כיועצת לקופי אנאן בנוגע לסוריה והיתה מועמדת לשלושה גופים בינלאומיים שונים שהוקמו כדי לחקור האם התרחשו פשעי מלחמה בעזה. אז הלילה בעלה מקבל פרס על מפעל חיים").

אבל החלק שיישאר איתנו היה זה שהוקדש לפרשה שמטלטלת את הוליווד בחודשים האחרונים. "ב'אל תוך היער' סינדרלה בורחת אל היער מהנסיך שלה, רפונזל מושלכת ממגדל והיפהפייה הנרדמת חשבה שהיא יושבת לקפה עם ביל קוסבי", סיפרה פיי, כשהיא רומזת לעדויות של נשים שטענו שקוסבי סימם אותן לאחר שהזמין אותן לשתות עימו, ולאחר מכן ביצע בהן מעשים מגונים. וזאת היתה רק רשימה חלקית ביותר.

לאוסקר 2014 היה את הציוץ הכי משותף בהיסטוריה, תרשו לנו להמר שהתמונה של הגלובוסים תגיע לפחות לטופ 10 של גניבת הפוקוס. מריל סטריפ שוכנעה על ידי פיי ופוהלר להצטלם לתמונה עם כתבת קוריאנית מרתיעה במיוחד. את ההזדמנות הזו ניצל בנדיקט קמברבאץ' (שהפסיד את רגע הזוהר שלו לבן ארצו, אדי רדמיין, שזכה בפרס השחקן הטוב ביותר בדרמה), כדי להיות חלק בלתי נפרד מהחגיגה.

צעדת המיליונים שנערכה בצרפת רק שעות ספורות לפני תחילת הטקס, ריחפה מעליו כמעט לכל אורכו. האווירה הייתה רצינית יותר, הכוכבים התגייסו לאחוז בשלטי "גם אני שרלי" שכבר הפכו לטרנד וחלקם אף אימצו את העט כאקססורי על השטיח האדום. בטקס עצמו התייחסו ג'ארד לטו וג'ורג' קלוני ישירות לאירועים הקשים. "מה שראינו הוא נוצרים, מוסלמים ויהודים צועדים יחד. לא כמחאה, אלא בתמיכה ברעיון שלא נסכים לצעוד בפחד. פשוט לא נעשה זאת".

לא חשבתם באמת שטקס פרסים הוליוודי יכול לעבור בלי שערורייה אחת לפחות, נכון? את תואר שק החבטות של הטקס הנוכחי הרוויח ג'רמי רנר, שפשוט לא הצליח להתאפק לנוכח המחשוף הנדיב במיוחד של המגישה שלצדו, ג'ניפר לופז. כשהשניים עמדו בפני פתיחת המעטפה שתחשוף את שמו של השחקן הטוב ביותר במיני סדרה, שאלה לופז: "אתה מעדיף שאני אעשה את זה? יש לי ציפורניים". רנר השיב: "כן, יש לך גם את הגלובוסים". התגובה בטוויטר לא איחרה לבוא. "היכן שהוא בארה"ב, ילד בכיתה ה' בוכה עכשיו כי ג'רמי רנר גנב לו את בדיחת הציצים", הטיחו בו הצופים.

זה היה, כאמור, הטקס שבו הוליווד התמודדה לראשונה עם אימת הפריצה למחשבי אולפני סוני ופרשת "ראיון סוף", שיצאה מכל פרופורציות. את נציגתו של השטן מהמזרח הרחוק גילמה הקומיקאית, מרגרט צ'ו, שנכנסה לנעליה של חברה בתא העיתונאים הזרים ממעצמת הגרעין הקומוניסטית. אחרי שסיימה להצטלם עם מריל סטריפ, עלתה צ'ו לבמה לצידן של פיי ופוהלר, והסבירה ליושבים באולם על הטעות הקשה שלהם עם "כתום זה השחור החדש".

שבע פעמים בעבר היה ספייסי (שזכה כבר בשני פרסי אוסקר) לפרס בגלובוס הזהב, אבל מאז 1996 ראה בכל פעם מחדש קולגה אחרת נקראת לבמה על חשבונו. אפשר להבין למה רגע כזה הוציא ממנו רגע בלתי מצונזר של אותנטיות: "זאת רק ההתחלה של הנקמה שלי", סינן לקול צחוק הקהל ברפרנס לדמותו ב"בית הקלפים", לפני שהוסיף "זאת הפעם השמינית שאני מועמד. אני לא מאמין שפאקינג זכיתי".

בגיל 53 וכשמאחוריו זכיות ומועמדויות כמפיק, במאי ושחקן, זכה ג'ורג' קלוני לקבל את הכבוד הגדול מתא העיתונאים הזרים ומחבריו למקצוע, כשקיבל את פרס ססיל ב. דה-מיל עבור מפעל חיים. "כשאתה מועמד אתה נמצא על פסגת העולם", סיפר בנאום שלו, "ואז כשמגיעים לרגע האמת ארבעה מתוך חמישה לא זוכים, ואז אתה מקוטלג כלוזר. יש לי חדשות בשבילכם: אם אתם יושבים בחדר הזה, אתם מנצחים. אני לא זוכר איזה פרסים לורן באקול ורובין וויליאמס לקחו, אבל לעולם לא אשכח את הציטוטים מהסרטים שלהם".

ואם כבר נאומים מרגשים, מייקל קיטון לוקח בגדול את תואר סוחט הדמעות של הלילה. כוכב "בירדמן" (שצפוי לשחזר את הזכייה גם באוסקר), סיפר מעל הבמה על חייו ומשפחתו. "בבית שבו גדלתי הכללים היו פשוטים: אל תוותר לעולם, תהיה אסיר תודה, תשמור על כבוד. אל תתלונן ותמיד תשמור על חוש הומור. אני הבן השביעי של הוריי ואני לא זוכר תקופה שבה אבי לא עבד בשתי עבודות בו זמנית, או כשאמי לא הייתה צריכה לרוץ אחרי אחד מהילדים או לבית החולים שבו התנדבה. יש לי חברים נפלאים ואחים ואחיות נהדרים. אבל החבר הכי טוב שלי הוא אדיב, אינטילנגטי, חכם, מצחיק...הוא גם במקרה הבן שלי, שון".