מה שעובד: יוצרי טלוויזיה ישראלים מציעים לוודי אלן רעיונות לסדרה הראשונה שיכתוב

"החיים הם לא חיקוי של אמנות גדולה אלא של טלוויזיה גרועה", כתב וודי אלן בסרטו "בעלים ונשים". אולם אמירה זו לא הפריעה לבמאי האגדי להודיע השבוע כי הוא נכנס לעסקי הטלוויזיה. אלן הכריז כי לראשונה בחייו יצור סדרה למסך הקטן, שתהיה באורך חצי שעה, חברת אמזון כבר הזמינה עונה שלמה והסדרה עדיין נטולת שם. אלן נשמע מודאג בהודעה לעיתונות (קל לדמיין אותו אומר את הטקסט בנוירוטיות אופיינית): "אני לא יודע איך נכנסתי לזה. אין לי שום רעיונות ואני לא בטוח איפה להתחיל".

אם אחינו היהודי אלן במצוקה רעיונית, לא נושיט לו יד לעזרה? ודאי שנושיט! בדיוק בגלל זה שבעה יוצרי טלוויזיה ישראלים מובילים, מוכשרים ומנוסים קיבלו פנייה מוואלה! תרבות עם בקשה לסייע באדיבותם הרבה לוודי אלן עם רעיונות לסדרה שלו. שבעת המופלאים הם שירלי מושיוף, שמואל הספרי, מיקי גבע, רועי בר נתן, שחר מורד, אריאל ויסמן ואבישי עברי. הם נענו בחיוב, ויצא שרובם הציעו לשלב יסודות אוטוביוגרפים לאו דווקא מחמיאים מחייו האישיים של הבמאי. אז הנה הרעיונות האדירים מהיוצרים הישראליים לוודי אלן עבור הסדרה שלו, שהיה מי שסבר שתהיה זו סדרת הטלוויזיה הראשונה בימינו שתיכתב במכונת כתיבה!

שירלי מושיוף: "העצה הכי טובה שאפשר לתת לתסריטאי שלא יודע ממה להתחיל היא כמובן, תכתוב על מה שאתה מכיר. נצל את היתרון היחסי שלך ותכתוב את הדבר שרק אתה יכול לכתוב. ובמקרה של וודי אלן זה אולי סדרה על גאון מזדקן בן שמונים, שילדיו שונאים אותו ומאשימים אותו בהטרדה מינית, בהרס הילדות שלהם, בזה שהתחתן עם אחותם המאומצת וגרם לאמא שלהם להשתגע. ורגע לפני שהוא לוקה בדימנציה ושוכח מי הוא, הוא פוצח בחשבון נפש קטנוני לעיתים, בסגנון וודי אלן שמוביל אותו לגילויים מפתיעים על חייו. אני הייתי רואה את זה".

מיקי גבע: "קודם כל קטונתי. המוח הקודח של היהודי הזה הוא האחרון שצריך עזרה ממני, ואני אומר את זה בביטחון גמור, כאחד ששאף לריאות כל פיסת יצירה שהאיש שיחרר לאוויר העולם במשך השנים. אבל אם בכל זאת, מכיוון שוודי הוא לפני הכול סטנד-אפיסט בחסד עליון מאז שנות ה-60 הייתי מחזיר אותו לסטנד-אפ. הייתי מעלה אותו על אוטובוס וכותב עליו 'וודי אלן - קרוסינג יו אס איי', איתו הוא יגיע בכל פרק למדינה אחרת בארצות הברית, ייפגש בה עם מקומיים שמרכיבים את נוף המקום ויתהה על קנקנם. בסוף כל פרק הוא יעלה על הבמה מול אלפי מקומיים נלהבים ויציג להם את האבחנות הקומיות שלו עליהם ועל דרך החיים שאימצו לעצמם. 12 פרקים, כל פרק נגמר בהופעת סטנד-אפ קורעת + פרק בונוס שייקרא 'מה זה השטויות האלה להתאהב בבתך החורגת?'. אם להיות כן, יש לי תחושה שהוא לא יעוף על זה. בטח יגיד 'מה זה השטויות האלה לנסוע באוטובוסים?'. האמת, בגילו, אני מבין לגמרי. לחילופין, אם בא לו סתם לעשות טלוויזיה, הוא תמיד יכול להחליף את עמנואל הלפרין בערוץ הראשון, נדמה לי שאף אחד שם לא ישים לב שהם התחלפו. בכל מקרה, כל מה שיבחר לעשות, אשתה בצימאון".

שמואל הספרי: "אם וודי אלן יכתוב סדרה על במאי קולנוע שמתחתן עם הבת המאומצת של אשתו זה יוכל להביא לו שלוש עונות בקלות. וודי אלן מצלם סרטים רבים באירופה, אז אם בסדרה שלו הוא מתחתן עם הבת המאומצת הקוריאנית של אשתו בזמן מלחמת העולם השנייה, זה יהיה תקופתי".

"וודי מעולם לא ביקר בישראל, ואני מציע לו - תחיה איתנו חודש, ותקבל שק של רעיונות לסדרות לחיים שלמים. וברצינות, כל אחד מהסרטים שלו כולל רעיון שיכול להחזיק עונה או שתיים לפחות".

שחר מורד מציע לוודי אלן ליצור דווקא סדרת ריאליטי. הרעיון שהגה: "עשרה זוגות של אמהות ובנים – יהודי התפוצות, ייצאו למסע של 40 ימים במדבר, כשבסופו רק זוג אחד יזכה להיכנס לארץ המובטחת. כל המשימות בפורמט יהיו בהשראת סרטיו השונים של וודי אלן".

אריאל ויסמן: "חבר'ה, כולנו אוהבים את וודי אלן, אבל בואו נודה בזה, הוא ידוע בעיקר בזכות שני דברים: זה שהוא גמד מכוער, וזה שהוא זיין את הבת שלו. מה שאומר שוודי אלן לא צריך לכתוב שום סדרה כי כבר נכתבה הסדרה המושלמת בשבילו, קוראים לה 'משחקי הכס'. וודי יוכל להשתלב בעונה החדשה בקלות בתור אחיו האובד של טיריון או בתור גמדון הבית החדש של חאליסי (אני מודע לכך שאין גמדוני בית ב'משחקי הכס' אבל אני חושב שכולנו מסכימים שיהיה מדובר בתוספת מבורכת)".

אבישי עברי: "רעיון לתסריט לוודי אלן: קולנוען קשיש ומתוסכל, שהיה בעברו הרחוק סנסציה עולמית ונחשב לגאון קולנוע עולמי, נמצא בחיפוש עצמי מייסר ומטלטל. הוא נקלע להפקה כושלת אחר הפקה כושלת, כשהוא מנסה נואשות להמציא את עצמו מחדש מזווית אחרת כל פעם, ונכשל באופן מרהיב כל פעם מחדש. הסדרה מתארת את יכולת ההישרדות המופלאה שלו, כשהוא סופג כישלון אחר כישלון ומצליח בכל פעם לאסוף את עצמו מהקרשים ולנסות עוד פעם. במקביל, חייו הפרטיים עוברים טלטלות דומות כשהוא ממציא את עצמו שוב ושוב ומציג את עצמו פעם בתור איש משפחה, פעם כמתבודד מהורהר ופעם כפלייבוי הנשוי לכוכבניות סמי זוהרות על סף הגיל החוקי. שוב – בכל פעם התדמית מתרסקת והמציאות האפורה בה הוא בסך הכל יהודי מקשיש וממוצע לחלוטין, שהדבר היחיד שבאמת מדאיג אותו הוא מצבו הבריאותי, בדיוק כמו כל קשיש אחר בעולם, שבה ומפציעה".

"מכיוון שהיה סנסציה עולמית בזמנו, אין לו בעיה להשיג כל שחקן ואיש מקצוע בעולם, אז הסדרה היא הרמה להנחתות קסטינג משובחות ובדיחות פנימיות לרוב. בפרק האחרון הוא כמובן מפוצץ את הסט על ידי החלפת חומרי נפץ דמה בחומרי נפץ אמיתיים, ומעלה בלהבות את מיטב הכוחות הצעירים של הוליווד במטרה להפיק את הרצח/התאבדות הגרנדיוזי והמפורסם ביותר בכל הזמנים, אבל חישוביו משתבשים ודווקא הוא נותר בחיים מהפיגוע העצום. הסדרה היא משל נוקב על חוסר היחסיות של המוחלטות בחיים וכמה הכל כואב, אקראי וחסר משמעות. נראה לי שוודי יתחבר".

רועי בר נתן: "לא יודע אם בגילו ובמעמדו כדאי לאיש המוכשר הזה לרעות בשדות זרים. רימייק ל'לא בלי בתי' נשמע לי רעיון פרגמטי יותר".