מחכים לגודוביץ'
יום לא פשוט עבר על כוחותינו. בתום החג הקצתי מתוך שבץ גבינה שנפל עליי איפשהו בין הבלינצ'ס ללזניה כשחצי מההכרה שלי עדיין מגובבת בלקטוז, היישר לתוך טרגדיית השיימינג בפייסבוק ופרק הפוביות ב"אח". מאחר וכבר ביישתי בעברי לא מעט בריות, אם בפייסבוק ואם בטור הזה ממש, קצת דאגתי לשלומם ובדקתי שהם עדיין בחיים, ברוך השם. בינתיים, בצד השני של הסקאלה, אנשים כמו אריאנה מלמד תובעים קשישים רק כי הם אמרו "שיואו את מטורפת" ומתברר שזו הוצאת דיבה או כי הם אמרו "נו די כבר" ומתברר שזו דה-לגיטימציה. אלוהים, נדמה ששכחנו איזה כיף זה סתם להיעלב, עלבון ישן וטוב בלי יועמ"ש צמוד, פשוט לרוץ בבכי לתוך חדר ולזרוק כרית. תלמדו מרתם
אז אריאנה הלא-מטורפת-כלל (כתובת למשלוח מכתבי תביעה: מערכת וואלה אבן גבירול 166 תל אביב, לידי אביעד קדרון) עזבה אותנו, ואחריה ישראל גודוביץ', שעדיין לא לגמרי מבין מה הלך פה ומה זה המקום הזה ולמה הוא נסע במעלית במשך 10 ימים רצופים עם אנשים לבושים בפיג'מה. "לאאאאא אל תלך!" צווח מוטי גלעדי ולופת את קרסוליו, כי כל עוד גודוביץ' בבית מוטי נחשב אחד מהצעירים, ועכשיו תורו להיות הקשיש שמדשדש בקצה הפריים בזמן שכולם מתגפפים בעליצות בג'קוזי. אבל זה לא עוזר. גודוביץ' מתעטף בחולצת הקסם הוורודה שלו זו שמעניקה לו כוחות יח"צ פלאיים מול קהילת הלהט"ב ועף חזרה לעולמו, שם אף אחד לא מבקש ממנו לשים פאה ולכולם יש ממחטה בכיס הג'קט. היה שלום ונתראה בבית המשפט.
נשים נשים אקווריום של חרגולים
עכשיו, אחרי שנפרדנו מהמבוגרים שקשקשו על פינוי ימית והיסטוריית עם ישראל, נשארנו עם פרק לקט של בוורלי הילס 90210 וקשקושי ה"נגעת לי בגבר, ביץ'" שמפיקים למעננו הדיירים. מתברר שהדבר הזה שנטלי ואיציק מתחזקים כבר כשש דקות נקרא זוגיות, והיא נצחית ומקודשת כמו היקום עצמו. לתומי חשבתי שהם סתם מתגרדים יחד ליד הבריכה לזכר ימים עברו, אבל כנראה שפספסתי איזו סצנה שבה הם נשבעו אמונים זה לזו על פסגת צוק בזריחה והביאו לעולם תשיעייה, אחרת קשה להסביר את ממדי הדרמה שפרצה כשהתברר שרתם מפלרטטת מדי פעם עם איציק. רתם בכתה, נטלי בכתה, קטיה בכתה, שיר בכתה, איציק פיהק וחשב על כמה הוא חתיך. כל זה גורם לך להתגעגע קצת להסברים על ההיסטוריה של קצרין.
אבל זה מה יש ועם זה נחיה, כמו שרתם ואיציק נאלצים לחיות עם כישורי הפלירטוט שנתן להם הטבע, מהסוג שגורם לזנים להיכחד. "מממ, אתה לא יודע לדפוק?", היא מגרגרת לאיציק, "חשבתי שכדורגלנים דווקא יודעים לדפוק... חה חה". "מממ, הדליקי פמוטים שלושה", מגרגר איציק בחזרה. "מממ, מספיק פמוט אחד", קורצת לו רתם. "מממ, אולי אפילו משואה", קורץ לה איציק. "מממ, אף פעם לא הדלקתי משואה", מתגרה בו רתם. "מממ, מתאים לך להדליק משואה גדולה וזקורה", מתנשף איציק. "מממ, אולי אני אכניס אותה לפה שלי", מעפעפת רתם. "מממ, זה נהיה די קשיח כל הסיפור הזה", לוחש איציק. "כן, זה נראה די קשיח", לואטת רתם. איפשהו בעולם, תסריטאי פורנו מתאבד.
שיר צופה במחול החרגולים הגוססים הזה בבעתה. היא דואגת לחברתה נטלי, אבל היא ממש לא רוצה להיכנס לסיפור הזה. היא מסתפקת בלהיאנח ליד רתם בקול רם ולהגיד שהיא ממש לא רוצה להיכנס לסיפור הזה. ואז הולכת לאח הגדול לספר לו שהיא ממש לא רוצה להיכנס לסיפור הזה. את דעותיה על רתם היא מעדיפה לשמור בענווה לעצמה ולעוד מיליוני צופים, להם היא מסבירה שהיא ממש לא רוצה להיכנס לסיפור הזה אבל איזה שרלילות רתם וקטיה. הסוף ידוע: האח הגדול מקריץ "משימת פוביות" משומקום (כי כל כך דחוף לנו לראות את סתיו יושב שעה בחדר חשוך עם נחש פלסטיק או את מושיק עפיה נשען על בטן של מישהו, כבוד על התחקיר) רק כתירוץ לחשוף את הווידוי לשאר הדיירים, וכולם מתחרפנים. חוץ מאיציק, שמצקצק קצת בשביל הסולידריות אבל בסופו של דבר יוצא מהסיפור הזה עם פמוט מצוחצח, אם אתם מבינים למה אני מתכוונת, ומשאיר את הבננות להתקוטט עליו מאחור. כיף להיות איציק זוהר.
הנירו הנכון
היחידי שמושיע אותנו מטלנובלת ההיסטריים הזאת הוא נירו לוי, שהספיק בפרק אחד להעליב גם הומואים, גם נשים וגם חיות תוך שהוא מצטט בחשיבות מתוך ה"פסיכולוגיה" למי שלא מכיר. לא שזה הלם לשמוע את נירו לוי מכריז שמטרת האישה היא "לשובב נפשו של הלוחם", היו לו כבר התבטאויות דומות בעבר, אבל לרגע הוא הצליח לבלבל אותנו עם פוזת האינטלקטואל הרדוף והרגיש שאוהב אמנות ושעונים. לתומנו חשבנו שהוא יבלה חודש וחצי באח הגדול בלי שום אמירה שוביניסטית או הומופובית, רק יפטפט על סוגי שעונים כל היום ויגיד "הלא כן".
אני בעד, בעיקר כי בינתיים נראה שהאלטרנטיבה נעה בין הרפתקאות איציק ובנות הפאוור-פאף שלו לבין סצנות של סטלה עמר ישנה, ואני אעדיף בכל יום את נירו צועק "אין יותר ממני אוהב חיות ורואה סרטי חיות" או מספר על אמנונים ארסיים שהדביקו אותו ב"רעלת". ואם זה אומר שאצטרך על הדרך לשובב איזה נפשו של לוחם, לט איט בי. וזה לא אני אומרת זה הפסיכולוגיה אומרת.
*
האם מתוכנן מתישהו לסטלה זמן מסך?
ציטוטפוט
"הסיוט ייגמר יום אחד" (גודוביץ' אופטימי)
"בסוף בכל אחד מאיתנו יש אריאנה קטנה" (רתם מפתחת כיב)
" אני תמיד עושה מיאו ואני אמשיך לעשות מיאו" (קטיה מגנה על העקרונות שלה)
"הכול באישה חידה והכול באישה פיתרון אחד לו הריון" (נירו חד חידות לאבירים שחוצים את הגשר)
"מה, לא הבאתי לך ארוחת בוקר?" (מוטי באימון ההתקרבנות היומי)
"עכשיו אף אחד לא מתייחס אלייך בגלל בגד הים שלך אלא בגלל הערכים" (איציק בוהה בערכים של שיר)
"זה דורש כישרון משחק" (נירו נלחץ מהמשימה)
"אני כזאת תמימה" (רתם תמימה)
" אני אישה שהמיניות שלה בחוץ" (רתם אישה שהמיניות שלה בחוץ)
"אני לא טפט" (רתם לא טפט)