והנה אנחנו שבוע לפני הזכייה של שירו (שיר או נירו) ב"אח הגדול", איך הזמן עובר. כאילו רק אתמול שאלנו "רתם מי?" והנה כבר אנחנו אומרים "אה אוקיי רתם הזאת". תמימות שאבדה איננה עוד. האח הגדול, בהלצה אופיינית, הקדיש את הפרק למשימת אודישנים שמאפשרת למודחים לעתיד להתאמן על חייהם החדשים כקמפיינרים למשחות שיניים. כצפוי, מי שהכי מתאבד על המשימה הוא מוטי גלעדי, שמחכה שיזמינו אותו לאודישן כבר 30 שנה לא כולל הפעם ההיא שטעה בקומה. "אודישן לפרסומת???" הוא בוודאי שאג וזינק דרך קיר בטון בוער תוך כדי שהוא אוכל בהתלהבות דגים רקובים, חרקים, שקי שינה וקורקינטים וגוזר לעצמו את האוזניים. מוטי גלעדי איז אין דה האוז, ואין שום דבר שהוא לא יעשה בשביל שתלהקו אותו אז למען השם שמישהו ירים את הכפפה לפני שהוא ינשנש גם אותה. לפחות תדביקו אותו באחד הריבועים של הפרסומת לרימקס מתחת לכדור הפורח, לא נעים.
אין מקום אחר
לעומת משימת היאמי-פרש החמודה, שאר האודישנים מעט משונים. לסכסך בין שיר לסטלה זה תמיד נחמד, אבל לכתוב להן תסריט שלם של סולחה שהן צריכות לדקלם בעל כורחן? בשביל מה זה טוב? או לגרום לאיציק לדקלם את הטקסט על התינוקת שלו "אולי אותי היא כבר לא אוהבת" ו"היא אולי לבדה בלילה"? טוב שהוא לא אולץ לרקוד מקרנה לצלילי השיר "הבת שלי נחטפה על ידי דאעש ואני אתלה את עצמי הלילה טרילילו לילו". גם משימת הדיבוב לא ממש משיגה את אפקט הסכסוך הרצוי, כשהאח מעמת את נירו את סצנת הבגידה שלו במושיק ונירו מיד צוהל "טיהי אין לי מושג מה אמרתי בסצנה הזאת אבל בואו נעשה מזה משהו מצחיק!" ומחרבש איזה סטנדאפ על קולנועית. "זה בסדר, אנחנו כבר במקום אחר עכשיו", ממלמל מושיק בקול ניחר, "הוא כבר השתנה מאז". מושיק המסכן, הוא טוב מדי ואיטי מדי לעולם הזה, כמו חילזון שדורכים עליו ואז הוא מרים בשאריות כוחו את ראשו השסוע ומחרחר מתוך הסוליה שלכם "הכול טוב אחי, אני יודע שלא התכוונת, אנחנו במקום אחר עכשיו" לפני שאתם מנגבים אותו על תמרור. אבל יש מצב שהנחמדות הזאת תשים אותו בגמר עם שירו, אז מה לרחם עליו יותר מדי. זחל, מושיק, זחל.
נוט אין פרונט אוף דה צ'ילדרן
בינתיים שיר עוסקת בלחבק את אלרואי הדמיוני ובלעצור את דמעותיה. שיר מרבה לעצור את דמעותיה, ואין פלא, כי זה מאוד פוטוגני: היא מעפעפת, זוקפת את ראשה, בוהה נוגות אל האופק, עיניה נוצצות בכמעט-דמעות. פשוט יפיפה. כשאני עושה את זה אני נראית כמו עטלף עם דלקת הלחמית. סטלה, האחראית הנוכחית לדמע הזה, עושה את מה שהוא לדעתה "התנצלות", שזה אומר להודיע לשיר שהיא מוכנה לתת לה "כמה טיפים לחיים". איזה כיף, הכי אני אוהבת לקבל הטפת מוסר ממי שדקה לפני אמרה שאני סתומה. שיר מחליטה להבריז מקורס הטיפים לחיים של סטלה, וסטלה נורא נעלבת, היא בדיוק רצתה לתת לה את הטיפ "אל תהיי סתומה יא סתומה" ואז לגזור לה את כל הריסים. הדוגמניות האלה כל כך כפויות טובה.
במקביל סטלה וסתיו עברו לדבר אנגלית מעל הראש של הדיירים האחרים, כמו שאבא ואימא מדברים ליד הילדים. אחרי הכול, הדיירים בוודאי לא מבינים אנגלית חוץ ממוטי גלעדי שיודע רק ליריקס של סינטרה, וכל עוד הם לא ידברו על זה שלמרות הכול הם עשו את זה בדרך שלהם אין סכנה שהוא יבין.
אבל אחרי משימת השירים, כשהשניים מבינים שהם יוצאים הנבלים בסיפור ושהם אמורים להתנצל, נרשמת השתדלות. סתיו רץ לחבק את שיר, סטלה ממהרת להזכיר למצלמות שהיא דווקא נורא רצתה לתת לשיר טיפים לחיים ושיר היא זאת שוויתרה על התענוג. ברגע הדרמטי הזה פורץ מושיק בצהלת "הכי חשוב זה אהבת חינם!" ומעיף על כולם פרחים ושוקולדים, ושיר, כרגיל, עוצרת את דמעותיה. אל תגלו להם, אבל דיי אר רילי קרייזי שם.
*
ומה עם המריבה של נירו ואיציק? כנראה שאת עיקרה נראה בפרק הבא, אז אין טעם להיכנס לזה עכשיו. אבל בינתיים בלי ספויילרים בבקשה, ואל תגלו לי אם השיניים של נירו נופלות בסוף או לא.
ציטוטפוט
"למה לא לקחת את השנייה?!" (סטלה אחרי ההדחה של נטלי. כמו "בחירתה של סופי", אבל הפוך)
"יא אללה איזה דברים אנחנו רואים פה" (מושיק נתקל בשעון קיר)
"זה המאכל האהוב על שרה" (מוטי גלעדי מצליח לדחוף חיקוי של ביבי גם למשימת האוכל המגעיל. האיש עילוי יחצני)
" אתה שחקן תיאטרון שמבזה את עצמו, שאמור לבוא במקום האינטלקטואלי" (איציק לנירו. אתה יודע מי זה נירו לוי, כן?)