מועד החתימה על הסדר הפשרה הממשלתי מול חברות הגז הטבעי מתקרב ומגביר את סערת הגז הגדולה. בתקשורת, בכנסת ובציבור נשמעים יותר ויותר קולות שמוחים על המתווה המסתמן וטוענים שזו כניעה מוחלטת של הממשלה לכל דרישות וגחמות טייקוני הגז. על הרקע הזה, בימים אלה חוזרת התוכנית "יצאת צדיק" של חיים הכט עם עונה חמישית, שתעלה לאוויר בקשת ביום שני. ראו זה פלא, התוכנית הראשונה תעסוק בנושא גז, אבל אל תטעו: מי שיצפה שהכט יפנה את תנועות ידיו המוכרות בתוכחה, בהוקעה ובנחישות לעבר טייקוני הגז, יתאכזב. הוא לא יבקר את טייקוני הגז הענקיים והשנויים במחלוקת, אלא רק בחאפרים הקטנים של גז ביתי.
אני מנסה לברר את הסוגיה עם הכט. בתור מי שמזוהה כבעל חוש צדק, כעיתונאי וכאידאליסט, אני אומר לו, מדוע אינך מוצא שחשוב יותר להתעסק ב"כרישים" האמיתיים, הטייקונים, במקום בחאפרים הקטנים, הטכנאים שמרמים אותנו? "תן לי להוציא לך את הגז מהמפרשים", אומר הכט. "מנסים להפוך את עניין הגז הזה לאישיו תקשורתי, הון שלטון, עניינים. ואני אומר לך, אם יש נושא שאני לא מבין בו לגמרי ולא יכול להתייצב נגד הטייקונים או בעד הטייקונים, זה הנושא הזה. קראתי לא מזמן ריאיון עם פרופ' חיים שפירא, ושם הריאיון מסתיים במשוואה בין אורניום לגרניום. תשמע, הרי רוב הציבור לא מבין את ההבדל בין אורניום לגרניום, ואז שואלים אותו בסקרים לדעתו על ההסכם שמתגבש בין ארצות הברית לאיראן. אתה שומע שחלק מהציבור אומר אם הם יעשירו את האורניום עד ל-5 אחוזים אני הולך עם ההסכם הזה, אבל אם הם יעשירו ל-7 אחוזים זה בלתי נסבל מבחינתי. זה הרי מגוחך, הציבור לא מבין את ההבדל בין אורניום לגרניום ויש לו דעה. חבר'ה, אני לא מבין מספיק בעניין הגז. ואני אומר לך יותר מזה, אם אם יש נושא שבו... וזה לא משנה מי השרים שעומדים שם, נתניהו ושטייניץ או בוז'י וכבל... זה נושא שבו אין לך ברירה אלא לסמוך על המנהיגים שלך שיעשו מה שטוב למדינת ישראל. אני מעריך שהם יודעים מה הם עושים. אין לי ברירה, אני סומך עליהם. אנחנו לא מבינים בזה, ונכנסים לדיונים, ככה אחוזים וככה אחוזים. תנו להם להחליט וזהו".
- לא ענית על שאלתי מדוע אתה בוחר לטפל רק במחדליהם של חאפרים קטנים של גז, שגוזלים מאיתנו מאות שקלים, במקום בטייקון הגז תשובה, שלפי פרסומים צפוי להרוויח מיליארדים מעסקאות הגז, ועורר עליו ביקורת רבה?
"כשאנחנו התחלנו עם הפורמט הצנוע שלנו, 'יצאת צדיק', שהוא לגמרי עיתונאי, רצינו לחשוף את אלה שגונבים לנו גז, ועלינו על סיפור עיתונאי שהחשיבות שלו היא מפליגה. תבין, פתאום אתה מגלה שאתה נוגע בסיפור עיתונאי ראשון במעלה. יותר חשוב או לא פחות חשוב מסיפור הטייקונים. מתברר ששוק הגז הביתי מוצף בחאפרים, בכל מיני אנשים שאין להם מושג, שגונבים אותנו, שמתרשלים. ודווקא בתחום הזה של בלוני הגז שנמצאים על קיר הבית של כל אחד מאיתנו, האסון הבא כמו שהיה בנתניה או בעכו או במקומות אחרים, הוא שאלה של זמן. ואיפה אתה קולט שמדובר בסיפור עיתונאי גדול? כשהצגנו את הממצאים שלנו למשרד האנרגיה, הם אמרו 'חבר'ה אתם לא מבינים כמה אתם צודקים, זה פשוט סכנת נפשות'. זה המדינה אומרת. אנחנו הצגנו קצה של בעיה ענקית, קצה של קרחון, אומרת המדינה 'אתם צודקים, אין לכם מושג כמה אתם צודקים, ואין לנו דרך לטפל בזה'. אז אני אומר, לא תמיד החשיבות העיתונאית היא לתפוס איזה טייקון או מה ולשפד אותו. ושמע, אני, עם המנדט העיתונאי שיש לי פה, אין לי עכשיו את הכלים לטפל בעניין הזה. אני לא מרגיש שאני חוטא למקצוע העיתונות".
- האמירה "אין לי כלים לטפל בטייקונים" היא משונה בלשון המעטה. אתה מוביל מזה שנים תוכניות בקשת, זכיינית הטלוויזיה הכי חזקה, משפיעה ומצליחה, ובמקביל מנהל את תחנת הרדיו קול רגע ומחזיק במניותיה קרוב ל-20 שנים. כלים דווקא יש לך.
"תן לי להגיד לך הערה כללית. תביט על העיתונות הישראלית כולה. כל נושא התחקירים הולך ודועך לצערי. הסיבה לכך היא כלכלית. היום כדי להוביל תחקיר אתה צריך אנשים שיקדישו לזה זמן. המצב הכלכלי של כל כלי התקשורות הוא לא משהו. היום תוכניות כמו 'המקור' ו'עובדה' הן בסופו של דבר של עלה תאנה שמכסה על העובדה שאין מספיק תחקירים. אז הצד הראשון הוא הצד הכלכלי, והצד השני הוא הצד המשפטי. היום הנחושתיים המשפטיים על כל עיתונאי כל כך כבדים, שזה כמעט בלתי אפשרי להיחלץ ולעשות תחקיר רציני. אני כבר יכול להגיד לך, שב'יצאת צדיק', בתוכנית הצנועה שלנו, אחד ממרכיבי ההוצאה הגדולים ביותר הוא הצד המשפטי. כל דבר נבדק, כל דבר מועבר ליועצים המשפטיים".
חיים הכט היה בעברו דובר של ראש הממשלה בנימין נתניהו למשך יום אחד בלבד, בקדנציה הראשונה של נתניהו. אם בתחילת הריאיון היה לי חשד לרגע שאולי הוא יכול לשוב ולשמש כדוברו של נתניהו, שהרי לא הביע שום הסתייגות מהתנהלותו השנויה במחלוקת של ראש הממשלה בעניין פרשת הגז שמסעירה רבים במדינה, בהמשך הריאיון חשד זה התפוגג. זאת לאחר שעלה נושא התנהלות המשטרה וראש הממשלה בלינץ' במג'דל שמס ביום שני. "לינץ' זה מעשה רצח. מדינת ישראל היא עלובה, המשטרה שלנו נרפית, בנימין נתניהו שעומד ואומר 'לא נסבול שייטלו את החוק לידיים' הוא פאתטי, משום שהחוק של מדינת ישראל כבר נרמס. ואנחנו פה מתנהגים כאילו אנחנו שכונה בלבנון", אומר הכט בקול נסער.
- חלק מתדמיתך היא של טיפוס ישראלי. איך אפיונך כישראלי מתיישב עם כך ששניים משלושת ילדיך היגרו מהארץ?
"בני בכורי עזב לפני ארבע שנים, ולצערי הוא חי בקליבלנד, אוהיו, ובתי לצערי במקדוניה עם בן זוגה, עובדים שם. אני באמת סניגור אמיתי של המדינה הזאת. קודם כל זה כישלון אישי שלי, ובהחלט גם של מדינתי. אני גאה בילדים שלי, שעובדים, שחונכו, שלמדו להבדיל בין טוב לרע. מאוד הייתי רוצה שהם יהיו פה. אתה לא מבין כמה אני עצוב. זה לא כיף גדול לנהל יחסים של אבא וילדים דרך הסקייפ והוואטסאפ. עצוב לי מאוד. זו לא שאלה בכלל. יש פה בעיות במדינה, ויש הפגנות, אבל ההפגנות האמיתיות הן לא בכיכר עם גיטרה, שירים וצינגעלך. ההפגנה האמיתית היא כל הזמן בנמל תעופה בן גוריון, של אנשים צעירים כמו בני ובתי שהולכים לשם עם כרטיס בכיוון אחד, וזו הפגנה. זו הפגנה".
ואם מדברים על חו"ל, בפרק שמסתמן כמסקרן העונה תבדוק התוכנית האם בברלין הטכנאים יותר צדיקים מאשר בישראל. אגב, לצערם של חובבי ההומור השחור במקרה זה אין מדובר בטכנאי גז גרמניים (טכנאי הגז, כאמור, מופיעים בפרק אחר שיפתח את העונה, והם ישראלים) אלא בטכנאי מכונות כביסה גרמניים. "עשינו את אותה התקלה במכונת כביסה גם בעיר רחובות וגם בברלין. בדיוק אותה תקלה, לקחנו את אותה המכונה, אלה הרי מכונות גרמניות, יש מהן הרבה מאוד בארץ. שכרנו דירה בברלין, של סטודנטית ישראלית שלומדת שם, שהזמינה את השירות. אני לא יכול להגיד לך את הממצאים, אבל רק אתן לך רמז - והרמז הוא בני אדם. זאת אומרת, זה לא מספיק להיות גרמני. בסופו של דבר איפה שיש בני אדם, יש קומבינות ויש ניסיונות לעגל פינות. זה לא מה שחושבים, שבגרמניה זה מתקתק בלי תקלות, לא. גם בגרמניה היו כאלה שלא היו צדיקים".
והנה צד פחות מוכר בדמותו של חיים הכט - הוא מיוזמי אירוע האמנות "צבע גלילי", שהתקיים לראשונה בסוכות 2013 בחצור הגלילית שבצפון, במטרה לתת במה לסצנת האמנות בצפון. ההשראה ל"צבע גלילי" נלקחה מאירוע האמנות הגדול "צבע טרי" בתל אביב. עשרות אמנים יהודים וערבים מהצפון הציגו יצירות מתחום הציור, הצילום והפיסול. "אני מקווה שתהיה היענות גדולה מצד הציבור", אמר הכט בריאיון לתקשורת לפני האירוע והוסיף כי הוא מאמין ש-30,000 מבקרים יגיעו לתערוכה. בסופו של דבר האירועים היו רחוקים מאוד מההצלחה המצופה, גם הראשון וגם השני שהתקיים בטבריה, ובעולם האמנות היו שהגדירו אותם כ"מביכים" וכ"כישלון". "קיוויתי שיגיעו יותר והתאכזבתי מהמספר הנמוך של אנשי טבריה שהגיעו לתערוכה", מודה הכט, "התערוכה האחרונה היתה מאכזבת, ציפינו להביא יותר. אנחנו לוקחים מוסד תל אביבי שמאוד מצליח, צבע טרי, שמגיעים אליו 50 אלף איש, ועשינו אותו בחצור הגלילית ובטבריה יותר גדול, יותר מיוחד, ואתה צריך נשימה. לתערוכה הראשונה הגיעו 9,700 איש. לתערוכה השניה הגיעו קצת פחות, בסביבות 8,000 איש (בעולם האמנות נשמעו הערכות למספרים נמוכים יותר ש.ב). אתה לא יכול להביא ישר לחצור הגלילית את אותם 50 אלף איש שהיו בתל אביב. צריך נשימה ארוכה, ואני מקווה שיהיה לנו. זה סיפור שאני מאוד מאוד גאה בו, לקחנו בתי ספר והפכנו אותם למקדשים של אמנות".
המנהל האמנותי של שני ירידי "צבע גלילי" היה הצייר יאיר גרבוז, ידידו של הכט. מה דעתך, אני שואל את הכט, על סערת "נאום הקמעות" של גרבוז. "יאיר קבע את ביתו בצפת, בקרב מנשקי הקמעות למיניהם", הוא אומר. "התערוכה הראשונה היתה בחצור הגלילית, במקום שאמרו עליו שהוא לא רגיש אליו, והיית צריך לראות את גרבוז, מגיע לשם ועובד עם תלמידים. עשו עליו ספין נוראי. הוא לרגע אחד לא אמר 'מנשקי מזוזות'. הוא אמר מנשקי קמעות. הוא צריך היה לדעת טוב יותר שברגעים כל כך נפיצים עלולים לקחת את הדברים למחוזות אחרים".
- בדצמבר תחגוג 65. הצדיק יוצא לפנסיה?
"איי גט אולדר. אבל פנסיה? אני לא שם. אף על פי שאני מרגיש את משאן של השנים. אני מקווה שהשנים עושות אותי חכם יותר. בטח רך יותר. למרות שעכשיו יצאתי משידור ברדיו, שבו התפרעתי על מדינת ישראל בגלל הלינץ' במג'דל שמס".
- תגיד, תנועות הידיים הדרמטיות האלה שלך, זה משהו אותנטי או שזה נוצר באופן מלאכותי במסגרת בניית דמות טלוויזיונית?
"זה בא ממני. כל הזמן במאים באים אומרים לי כל הזמן, חיים, זה בעיה, לפעמים היד בורחת מהפריים של המצלמה. הם כל הזמן אומרים, חיים, תשתדל לא לעשות עם הידיים. ואני תמיד אומר את אותו דבר: סוסים זקנים בקרקס אי אפשר ללמד טריקים חדשים".