"אפריקה זה המקור, ואני נמשך אליה כמו שאנחנו נמשכים לרחם הלידה שלנו", אומר לוואלה תרבות מוטי קירשנבאום, בתשובה לשאלתי מאין נובעת משיכתו הקמאית ליבשת השחורה. "סיפורים מהסוואנה", סרט מסע חדש באפריקה של קירשנבאום, ישודר הערב (ראשון) ב-21:00 בערוץ 10. הפעם קירשנבאום מטייל בסרנגטי שבטנזניה ופוגש היפופוטמים קטלניים, ציפורים יפהפיות ושתי אימהות, צ'יטה ונמרה, שיעשו הכל כדי לספק מזון לגוריהן הרעבים. "עשיתי פעם סרט עם קוקי גלמן, אשה מונציה שבאה עם בעלה לשם. בעלה נהרג בתאונה והבן שלה הוכש על ידי נחש ומת. היא אחת מהכוהנות של אפריקה. יש לה שמורה פרטית ענקית בקניה. אתה שומע איך היא מדברת על אפריקה כמקור של הכל, שם נוצר האדם, לפחות על פי המדע עד עכשיו. בחפירות שם נמצאו האבות הראשונים שלנו. ומה שיפה שאתה מגיע לסרנגטי ואז אתה רואה את החיות ואת כל מה שנעשה שם בשטחים ענקיים. זה יותר גדול ממדינת ישראל. אתה מסתכל על זה ואומר, ככה התחיל העסק. ואת זה עוד לא קלקלנו. כי כמעט בכל מקום אחר בעולם, אתה רואה איזה קלקול הוסיף האדם לכדור. ושם אתה רואה מרחבים ענקיים, נוסע שעות ואומר, זה ראשוני. ויש מקומות שאם אתה נכנס לשם אתה כמעט יכול להרגיש שאתה האדם הראשון שדרך שם. זו תחושה נפלאה".
- אתה מפליא שוב ביכולתך לספר סיפור ושובה לב עם הקריינות הייחודית שלך. בשל כישרונותיך הללו, אולי אתה לא צריך לנסוע לאפריקה, אתה יכול להוריד סרטוני טבע ביוטיוב, ולספר עליהם סיפור מלבב.
"אני מצלם הרבה סרטי טבע יחד עם הבנים שלי. לי אין את האמצעים של הבי. בי. סי. או של הנשיונל ג'יאוגרפיק. אנחנו יוצאים לשמונה ימים וצריכים לצלם סרט. אני צריך לפצות באיזושהי צורה. אין לי את העדשות המתוחכמות שלהם, את המצלמות הנפלאות ואת הסבלנות לצלם שוט אחד ביום. אני צרך להביא 10 דקות סרט ביום. אז איך אני עוזר לזה? עם הטקסט, עם הקריינות. אני עושה מזה סיפור. הרי מה אני עושה? אני לוקח את הטבע ועושה ממנו סיפור. אני לא יכול להתחרות בצילומים של הנשיונל ג'יאוגרפיק ואחרים, הם מביאים באמת שוטים יוצאים מן הכלל, צילומים אדירים של חיות נדירות ושל טריפות, אבל הם לא עושים סיפור. אני משתמש בידע מדעי אמין אבל מתבל אותו בקצת הומור, בקצת עלילה ואפילו מנפיש את החיות. בסרט הזה, 'סיפורים מהסוואנה', יש לי סיפור על עיט..."
- אני מנחש שאתה מתכוון לסיפור הנפלא שבו העיט האבא, המונפש על ידך, אומר: "לך תקרא דארווין ותבין איפה אתה חי!"
"זה מילא, אני גם אומר: 'חרא של עיט, חבל שצילמנו אותו', כי הוא לא מוכן לתת פירור לבן שלו. אתה מבין, אתה לא תראה את זה בבי. בי. סי. ולא תראה את זה בנשיונל ג'יאוגרפיק. אף אחד לא יגיד 'חרא של עיט, חבל שצילמנו אותו' זה הלוקסוס שאני עושה את זה. יש בזה גם המון ישראליות, אתה הרי מביא את אפריקה לישראל. הסיפור עושה את הדבר הזה. הסרטים שלי משודרים בלפחות עשרה שידורים חוזרים והרייטינג לא יורד גם בשידור העשירי. זה מראה שעדיין מתעניינים בזה".
- משוררים צריכים לצפות בסרטים שלך, כי יש להם הרבה חומרים טובים שהם יכולים לאמץ כדימויים בשיריהם. מהסרט הנוכחי הם יכולים לשאול את דימוי דמות עגור הכתר שמסתכל על ההשתקפות של עצמו ונלחם בעצמו כי הוא חושב שזה עגור אחר, או את הצ'יטה הטורף שנרדף על ידי הנטרף שלו הטופי.
"זה דבר נדיר מאוד, לתפוס אוכל עשב שבסוף רודף אחרי צ'יטה, ולא מפסיק. היה לנו מזל גדול. בכלל אתה צריך הרבה מזל בסוואנה. אתן לך דוגמה. כשהנמרה חוזרת עם הטרף והג'יפים חוסמים לה את הדרך, ישראלי צועק שם בעברית: סחאלות, תפנו לה דרך! איפה יש לך סרט טבע שתשמע את המלה 'סחאלות'? זה מכניס את זה לכל בית ישראלי. אתה מרגיש שאתה כישראלי נמצא בסוואנה".
- יש מצב שתיצור יותר סרטים דוקומנטריים על בני אדם?
"מדי פעם אני עושה, ואחרים עושים הרבה מאוד בנושא הזה, ויש מה לעשות. לא רק בעניין הפולקלורי, אלא גם בעניין הטרגדיה של אפריקה. הסיפור של האדם באפריקה הוא די טרגי. יש יותר טרגדיות מפולקלור נחמד ותרבות נחמדה שמראים לתיירים. טרגדיות של עוני, טרגדיות של מחלות וטרגדיות של נחשלות. למרות שפירקו כבר את הקולוניות, ההשתקמות וההפיכה לחברות בריאות ומתקדמות הוא תהליך מאוד מאוד איטי. מדי פעם אני עושה את זה. ברואנדה, למשל, עשיתי את זה בגלל הטבח הגדול. אבל אני נמשך לטבע, לחיות, כבר מאז ילדותי בבית ספר חקלאי".
- מה מרגש אותך יותר: להתקלח עם היפופוטמים בגשם של אפריקה, או "לשטוף" מרואיין שהרגיז אותך באולפן "לונדון וקירשנבאום"?
(צוחק) "תשמע, יש הנאה גם בזה וגם בזה. אני לא כל כך שוטף הרבה אנשים באולפן, זה קורה לעתים רחוקות, אולי בגלל שהגיל כבר משחק. אתה יודע, ירון ואני מדברים על זה שאנחנו מראיינים כבר את הנכדים של אלה שראיינו. לא את הבנים והבנות, אלא את הנכדים. האמת היא שאני מאוד אוהב את העבודה שלי באולפן עם ירון, אבל אני אוהב לגוון. אני אוהב לעשות פינת ספורט ואוהב לעשות תיאטרון סאטירי בצוותא. החיים כל כך קצרים, אז תגוון אותם כמה שיותר".
- הביטוי "בהמה" עלה יותר מפעם אחת בזמן האחרון. גברי בנאי קרא לשרת התרבות מירי רגב "בהמה", עודד קוטלר קרא לבוחרי הליכוד "בהמות". היו הרבה העלבויות מהכינוי הזה, בהמות, אבל אף אחד לא דרש בעלבונן של הבהמות עצמן מכך שהפכו לשם גנאי.
"אני לא חושב ש'בהמה' זו בכלל מילת גנאי. כי אני בא מהצד של הטבע. סוס הוא מלת גנאי? סוס אצילי כל כך שהקולנוע קידש אותו. הרי שני הדברים שמצטלמים הכי טוב בקולנוע מאז ראשיתו זה סוס והליקופטר. פתאום בהמה זה דבר שלילי?"