גדולתו של בלוגר "הישרדות", אם היא בכלל קיימת, היא להודות בטעויות. ולכן, למרות שממש רציתי שטילטיל יעוף מהאי, אני חייב להודות שאני דווקא די מרוצה מההדחה של מה שמה, ליסה. כי גם הברזנט נעלם וכל חברי הוראקן הבלתי נסבלים יוכלו לחטוף דלקת ריאות כי מי לכל הרוחות מוותר על ברזנט בעונה גשומה. אנשים שסומכים על זה שההפקה לא תניח לרוסלנה רודינה לחטוף דלקת ריאות, זה מי. ובכל זאת, גם אם משום מקום פתאום תנחת שמיכת פוך של ורדינון ותצפה את כל השורדים בנוצות אווז איכותיות, עדיין היה שווה לראות אותם סובלים. הסבל שלהם, האושר שלנו.
הפרק נפתח בדיוק היכן שהפרק הקודם הסתיים. "על מה אתה שם אותי?", פועה טילטיל. מתברר שהוא אפילו לא חשב שמישהו ישקול להדיח אותו מהתוכנית. "אני התמוטטתי. יהודה, אני התמוטטתי! אני כבר עמדתי ללכת", הוא צועק. אחרי שטילטיל מסיים לצעוק, כולם מתחילים לצעוק על דנה. אמסלם חושב שהיא הלבינה פני אנשים ברבים במועצת השבט. אני ממש שמח ששוב משדרים את הריב המטופש מהפרק הקודם שכבר הספקתי לשכוח. פתאום, משום מקום, מתחיל לרדת גשם. ולחבר'ה אין ברזנט כאמור. כיף גדול.
בבוקר יום 13, כולם נראים אומללים. כולם חוץ מליסה. כי היא התכרבלה מתחת לברזנט. ליסה לא ממש מבינה למה הדיחו אותה ואת הברזנט שלה. "כמו שאני אתן למישהו עם נעליים של לבוטן לברוח", היא משווה. עומר אנליסט ולירון מנסים להתאושש מהמפלה במועצת השבט. הם מסכימים שצריך להתמקד בדנה כדי לשרוד. הם קוראים את דואר האי ובו נאמר להם שהם צריכים להביא את האורז למשימת הפרס. זהו, נגמר התקציב של ההפקה לפרסים שווים. מעניין מתי אוכלים את בן יהב.
רובוארץ מתחיל לדבר אבל אמסלם מתחיל להתכופף. הוא סובב את הברך ורובוארץ מכריז: "בגלל שאני רואה שאתה פצוע, אתה לא תשתתף במשימה". אולי היה שווה שבמקום זה הוא יכריז שרופא יבדוק את אמסלם אבל היי, יש עוד ברך אז לא קריטי. בכל מקרה, הפרס הוא פתיתים מנת אסם. פתיתים זה "טעם של ילדות". פתיתים זה הדבר הכי טוב בהונדורס. פתיתים זה פסטה בצורת פתיתים. המשימה היא מירוץ שליחים שכולל איזון קערה עם פתיתים על הראש או כמו שרובוארץ קורא לזה: "מירוץ הפתיתים".
הם יוצאים לדרך והודא מפשלת פעם אחר פעם. האם היא אלרגית לפתיתים? ואולי פשוט מבנה הראש שלה לא מתאים לנשיאת קערת פתיתים? הרי ידוע שמדובר במאכל יהודי ממזרח פולין. ולמרות שהודא מנסה לחבל במשימה, קויופה מנצחים. הם מקבלים 15 ק"ג פתיתים ועצירות שלא תיגמר לעולם. הם נותנים להוראקן קילוגרם פתיתים ומקבלים מרובוארץ גם בצל, שום ומלח. אבל לפני שהשבטים הולכים למחנות שלהם, רובוארץ מספר לאמסלם שהוא מפונה לבית החולים. "בית החולים" זה גם המקום אליו נשלחה ז'נט. הזקנים לא עוברים את האקציה העונה.
קויופה חוזרים למחנה והודא מתחילה לבשל. היא אומרת לחבריה שהיא לא יודעת לבשל אבל להם לא אכפת. מי עוד יכולה לבשל? טיטי? ג'ני? כבר עדיף שהערבייה תנסה להכין משהו. "הודא, יש לה יד שחבל על הזמן", הם מפרגנים. חכו שתראו אותה עם מצ'טה ביד. בהוראקן, טילטיל כמעט בוכה כי אמסלם לא שם. עומר אנליסט דווקא מאושר וכולם מתחילים לשפץ את המחסה. "הלוואי שנצליח", מתפללת לירון. זה יום 13, כן? מה הם עשו עד היום? שרו שירים של דנה ברגר כמובן.
בקתת המשא ומתן מגיעה פעם נוספת וג'ני ועומר אנליסט נשלחים לייצג את השבטים. "לבי הוא במשא ומתן", מספרת ג'ני ועומר אנליסט מסכים. אחד מהם צריך להצטרף לשבט השני למשך 48 שעות. זאת לא באמת דילמה אבל עומר אנליסט מעמיד פני מתלבט. הם רצים לעבר השקיעה ומגיעים לקויופה. "שוב פעם החרא הזה?", מפרגנת הודא. עומר אנליסט מספר לקויופה את כל הסודות של הוראקן. נו, הוא אמר שהוא רוצה ליצור קשרים להמשך. נראה ששטף הדיבור שלו הרדים את העורכים כי אף אחד לא חותך אותו והוא ממשיך לדבר. נדמה לי שהוא אפילו מלמל משהו על בן יהב אבל אני לא בטוח.
זוכרים שהוראקן התחילו לשפץ את המחסה? ובכן, הם לא סיימו אותו ועכשיו הם רטובים מאוד והעור באצבעות הרגליים של טילטיל מקומט וכחול. הם מתחילים לחשוש לגורלו של עומר אנליסט ועורך הדין הפלילי אומר שלדעתו עומר אנליסט ערק לשבט השני. מישהו כאן ראה יותר מדי "הסופרנוס". בקויופה גם יורד גשם אבל זה לא מפריע לעומר אנליסט להמשיך לדבר. "אלוהים שלי ישמור אותי מהחרא הזה", מתייפחת הודא. אני חושב ש"החרא הזה" הפך להיות הביטוי שאני הכי אוהב בעולם. בלילה, אנשי קויופה מתקשים להירדם כי מעל המחסה יש ציפור מתה. או שהיא אולי בחיים. כמובן שהם היו יכולים להוריד אותה מהגג או לזרוק לעברה את עומר אנליסט אבל הם מעדיפים ללכת לישון.
בבוקר, אנשי קויופה ממשיכים לישון בזמן שרון שובל מכין פתיתים לארוחת בוקר. בהוראקן מתעוררים לבוקר נטול עומר אנליסט ואמסלם. "לא יאומן שהצטמצמנו לחמישה ביום". טילטיל מספר שאמסלם הוא זה שמחמם אותו בלילה ולירון סופדת: "כל כך הרבה שנים של קריירה, כלום לא קרה לו ופתאום פה
". היא עלתה על משהו עם הכלום בקריירה. דואר האי מגיע ומתברר שיש חבר שבט שכלוא בים ושצריך להציל אותו או להשאיר אותו בים. ברור שצריך להשאיר אותו בים. מה השאלה בכלל?
במשימת החסינות, חברי הוראקן מבינים מה קרה לעומר אנליסט. טילטיל מסתכל מבולבל לכל הצדדים. למה אף אחד לא מדבר על אמסלם. ואז רובוארץ אומר שאמסלם חוזר למשחק. רוסלנה קוראת לו "האלוף שלנו". אלוהים אדירים, זה כמו לחיות בעולם הפוך. משימת החסינות די מורכבת וכוללת חברי שבט שמושכים חבר שבט אחר והכנסת שלושה כדורים לחורים נכונים. עומר אנליסט נמצא בדילמה: לאיזה שבט לסייע? הו, למי אכפת. אחרי כל הכדורים, קויופה לוקחים חסינות וכולם כועסים על עומר אנליסט: הוראקן על זה שקויופה ניצחו וקויופה על זה שהם לא ניצחו בגדול. הוראקן לא מאמינים שבקויופה כועסים על עומר אנליסט. "לא קונים את ההצגה שלכם!", זועקת דנה. עומר אנליסט מתחיל להתווכח עם חבריו להוראקן שטוענים שהם היו מחבלים במשימה במקומו ואז רון שובל ודנה מתחילים להתווכח. דנה אומרת שהיא שחקנית ורון שובל טוען ש"עניין של זמן" לא באמת מקנה קרדיט משחק. אוקיי. עד "עניין של זמן". די לגאווה הפרענקית. מי יודח מהוראקן? מתברר שזה לא יהיה עומר אנליסט כי הוא בכלל חוזר לקויופה. "איך היא עונה, איכס, אויבת", מסנן רון שובל לעבר דנה. מפה לשם, הוא מתחיל להזכיר את הצל. במחנה, הקויופואים ממשיכים לטנף על דנה. נראה שגם אם איכשהו דנה מגיעה לגמר אפילו כשחקנית ב פרסומת ברייק הזהב, אף אחד לא יצביע עבורה.
בדו-קרב הגורלי, ליסה הזומבי בוחרת להתמודד נגד דנה. האתגר כולל חפירה בחול והרכבת פאזל בתום מסלול מכשולים. כולנו זוכרים מה קרה בפעם הקודמת שבה דנה חפרה בחול. וזה קורה שוב: ליסה מנצחת את דנה וגוזלת את הקול שלה במועצת השבט.
בפרק הבא: נגלה מה קורה כשיש זומבי ואנשים ממשיכים להיות מודחים. כלומר, יש עוד אתגר והפרק הקצר של מועצת השבט יהיה ארוך. טוב, זה היה די צפוי.