01. אומרים שהיה ממש כיף באייטיז. אינפלציה, דרום לבנון, ממשלת אחדות לאומית, כיפלי גריל. לא יודע. באייטיז הייתי ממש ילד צעיר. בערך בגיל המנטלי של שי מיקה. גם שקלתי כמוה. בכל זאת, הייתי ילד צעיר. והיה גם כיפלי גריל. אז לא ממש עפתי על משימת האייטיז. משימה שכללה גם את הלמבדה שנבחר לשיר העשור למרות שיצא חצי שנה לפני שהעשור הסתיים. אין מה לעשות, לאנשים יש זכרון ממש קצר. בקיצור, כמו רוב דיירי הבית, פשוט בהיתי במסכים בשעמום ותהיתי האם בעונה ה-17 של "האח הגדול" אף אחד לא יידע כיצד לתפעל קומפקט דיסק ו/או ירצח את המקרנה על רחבת הריקודים.
02. רשמו לפניכם: מאז הסצנה שבה הארוס לשעבר של ליהיא גרינר נכנס לבית "האח הגדול" והיא נותרה המומה, לא נהניתי כל כך מסצנה ב"האח הגדול" עד שהגיעה סצנת המקוננות בכיכוב ברק ואור. כמה בכי, כמה נהי, כמה צער. ולא על משהו גורלי באמת כמו התורים לברגר קינג ומשמעותם אלא על ההדחה של מייקל. דייר, שכמו קוקו בזמנה, אפילו לא הוציא משפט אחד - טוב, שני משפטים - בסצנות שמתארות את מה שאירע לפני שהודח. איזה אושר. איזו שמחה לאיד. פשוט סצנה מושלמת. אני יכול לצפות בה שוב ושוב במשך שעות. שזה בערך זמן ההמתנה לברגר קינג. ומה נסגר עם זה באמת?
03. שיחי ושאר המתמודדים אולי עברו "תהליך גדול" אבל אני נשארתי אותו הדבר. אני עדיין במחנה שיחי ועדיין בז קשות לאור ולקלישאות הפסאודו-פמיניסטיות-מזרחיות שלה. כל מי שלא מסכים איתה "לא יכול להכיל אותה". מי שיוצא נגדה ובמקרה יש לו פין הוא "הילד שהכניס לה אבנים לתיק" (איפה לכל הרוחות היא גדלה למען השם). מי שלא מכיר בעל פה את ערך הויקיפדיה של אזבסט הוא "פריווילג" וכך הלאה. אני מניח שהייתי יכול לפתור את כל הסוגיה הזו בקלות ולכתוב שאור היא הפינוקיו של הבית כי כולנו זוכרים למשל את סאגת ההרעבה של שיחי מתחילת העונה וכמה נוח שאור לא זוכרת שהיא השתמשה באוכל כנשק אבל זה קל מדי. אני מעדיף לכתוב שבדיוק שכמו שהשטיק של "זאת האמת שלי" מוצה ואף אחד לא קונה אותו יותר כתירוץ להתנהלות לא תקינה, כך גם השטיק של האישה המזרחית המקופחת שכבר לא מקופחת ושאסור לקטוע אותה באמצע משפט כי זוהי אלימות או וואטאבר. לא, לפעמים אפשר לא להסכים כי סתם לא מסכימים. לפעמים אפשר לשנוא בן אדם כי הוא סתם לא בא לך טוב. לא כל דבר קשור לעדה/למין/למקום מגורים אליהם אנשים משתייכים. "האח הגדול" והחיים עצמם הם לא פוסט בפייסבוק. בדיוק כמו תאונות דרכים, לפעמים אנשים סתם לא נחמדים. זה גם קורה. וזה באמת בסדר גמור.
04. זה רק אני או שגם אתם חושבים שאסתי-לי רחוקה רגע אחד מלבשל את החתול האפור שמסתובב בנווה אילן ולהגיש אותו לעמרי/קסניה? יש מצב שמדובר בדיירת הכי מקריפה בתולדות הפורמט. ובכלל, שמתם לב שיותר מדי אנשים מתחרמנים בקאסט הזה מלשדך את עמרי וקסניה? דודו רוצה שהם יתנשקו, שיחי רוצה שהם יתחתנו ואסתי-לי רוצה שהם ירקדו. זה כמו סימס אבל עם אנשים ממש סחים. בכל מקרה, מפה לשם, ממש הופתעתי שאחרי שאסתי-לי התחילה לעסות את עמרי ואמרה "שניה אני מביאה משהו", היא לא הביאה דילדו אלא הסתפקה בשמן. הכי אנטי קליימקס.
05. אז שחר פרש כי "לא התחבר" לאנשים סביבו וכי הרגיש שהוא "עצוב, עייף וחנוק נפשית". נו שיט. ככה נראה כל יום בחיים שלי בערך. ועדיין, אני קם בכל בוקר (בקושי), מדדה למשרד (אפילו עוד יותר בקושי), מתיישב ליד המחשב (בקלות), מדליק את המחשב (בקושי, צריך להתכופף בשביל זה), מחכה שהמחשב יידלק (בזמן שאני ממלא בקבוק מים), מקליד את הסיסמה למחשב (בזריזות), מגלה ששכחתי את הקאפס-לוק דלוק (מקלל בזריזות), מקליד מחדש את הסיסמה למחשב (באיטיות) ומתחיל לעבוד. אף אחד לא אוהב אנשים שפורשים באמצע. לעולם לא אסתפר אצל שחר! טוב, גם אין לי ממש שיער ועדיין!
06. עם יד על הלב, כמה מכם הריצו קדימה את המשימה עם עודד מכנס? תודה.
07. וגם: באיזה קטע "טרמינל 3" מושמע במסיבת אייטיז?
08. ולסיום, למרות הבוז ושנאת החינם, צודקת אור כשהיא מדברת על ההפי דנדי שיש בבית "האח הגדול". אף אחד כבר לא רב עם אף אחד וכשמישהו מעז לעשות משהו רע, משטרת הסחים מיד מיישרת אותו. נדמה שהדיירים, בשלב הזה של העונה, פשוט רק רוצים להגיע לגמר בשקט ועל מי מנוחות כשהם מבאסים את הצופים. עוד כמה העמדות פומביות וגם זה יקרוס.
ציטוטפוט
"מייקל עדיין בבית. גם שחר. כן, גם שחר" (קורין וארז משתעשעים)
"בוא למיטה. למיטה של הנסיך שלך" (דודו מנחם את ברק)
"אני מרגישה ממך שאתה פחדן" (אור מפרגנת לעמרי)
"תמיד יעדיפו בעולם הזה את הרשעים" (אור מדגמנת תמימות מוסללת)
"מה, זה לאמא כאילו?" (דודו על ולנטיינ'ס דיי. די, קל מדי)
"זה סוג חדש של צביעות שעוד לא הכרתי" (שיחי מפרק את אסתי-לי)
"אנשים היו הורגים בשביל זה בשנות השמונים" (האח הגדול על מרק בצל מוקרם. תכל'ס)
"אור, את אישה שמונעת משנאה" (שיחי מסכם)