בלוג "האח הגדול": האח עם הרגש החברי

01. אתם מרגישים את זה באוויר? כל הקיטורים והנהי והבכי? אה, יום האישה הבינלאומי שאיכשהו הפך לשבוע האישה הבינלאומי הגיע. וממש כמו תסמונת קדם-וסתית טובה, תני התחילה לבאס לשיחי את החיים. "לא מבאס לך שלי מבאס?", היא תוהה. "קשה לי ואני מרגישה לבד", היא ממשיכה ואז לא מבינה למה שיחי לא מחבק אותה כשהיא דומעת ומנוזלת ובאופן כללי, עלולה ללכלך את הבגדים הלבנים ששיחי לובש. אלוהים אדירים, קחי איזו לחמניה או דייסת קוואקר ותעשי עם זה משהו. מה הפלא ששיחי מרגיש צורך לפרוק את כל האמת בפנים פעם בשבוע. סביר להניח שכל הצופים ממין זכר של "האח הגדול" הגיבו להתמוטטות של תני (שהחלה כי היא רצתה לדבר עם שיחי על אירוסין שהתרחשו חמישה ימים קודם לכן, כן?) כמוהו: בהו בתני ואמרו בקול "נו מה, מה הסיפור?". ככה זה גברים, הם אוהבים צהוב, שטחי, פשוט. ואם זה לא בא, הם הולכים על חמש על אחד.

02. ההדחה של רינת היתה הדבר הכי מפתיע שקרה בישראל מאז שטילטיל הוכתר כאהוב הקהל בגמר "הישרדות". מה הסיכויים שדיירת חדשה תודח מיד לאחר שהיא תועמד להדחה? אפילו אור ויתרה על הפן המסורתי שהיא מדגמנת במוצ"ש כי היא ידעה שזו תהיה הדחה אפרורית. קצת חבל שרינת הודחה ולא מישהו אילם, נגיד, שי מיקה או קסניה אבל באמת, מהרגע שבו הוכרזה סולחה כללית ב"האח הגדול", היה ברור שרינת תוכל לדהור מחוץ לנווה אילן כבר השבוע. נתגעגע, אני מניח.

03. חוץ מלהיות סיכול ממוקד טלוויזיוני, הנאום של אור בחדר "האח הגדול" (שיחי הוא כמו נתניהו, הציבור בישראל טיפש כי הטלוויזיה לא מחנכת) היה באמת יפה. נדמה לי שאפילו כתבתי משהו דומה באחד הבלוגים שלי לפני כמה שנים. הבעיה היא שמאז כבר ראינו ב"האח הגדול" מתמודדים כמו סער סקלי למשל. אנשים שבמקום לקטר על הפלטפורמה, ניצלו את הפלטפורמה. ומילא אם הנאום של אור היה מתרחש בשבוע הראשון של העונה. הוא לא. הוא מתרחש חודש לפני סיום הגמר. אור מאשימה את הפקת התוכנית בכך שהיא מתרכזת רק בשיחי ובגימיקים שהוא מייצר. ובכן, סליחה גיברת, מה את עשית בשמונים הימים האחרונים חוץ מלעסוק בשיחי 24/7? אור רצתה במה עם מצלמות כדי להפיץ את האג'נדה שלה? קיבלה. מה עשתה עם זה? בעיקר דיברה ודיברה ודיברה ודיברה על שיחי. לא על שום דבר אחר. רצתה ערכים בפריים טיים? קיבלה הזדמנות מופלאה להשחיל אותם לשם. פספסה את ההזדמנות. אור יכולה לבוא בטענות רק אל עצמה. אם באמת היתה רוצה לעשות משהו עם אמירה משמעותית, היא היתה יכולה לפעול כמו מתמודדים קודמים מהעבר ולפעול.

04. אם כי למען האמת אני חייב לכתוב שמתחשק לי שאור תנצח רק כדי שהיא תהיה חייבת להתראיין ב"ישראל היום" ("העיתון של אידלסון" כדבריה) לריאיון הראשון המסורתי שנערך אחרי הזכייה. זה בטח יהיה ממש משעשע.

05. בכל הדיון של ארוחת שישי משותפת אני לגמרי, וממש לא באופן מפתיע, בצד של אלה שלא רוצים לאכול ביחד. למה למה למה ארוחת שישי (ישראלי) מחייבת את כולם לשבת ביחד סביב שולחן אחד, לשיר קומביה ולהעמיד פנים שהכל בסדר? הרי הכל לא בסדר. המצב דפוק ואחרי שבוע וחצי של משימה שכלום לא קרה בה, למי יש כוח להעמיד פנים שהכל בסדר? כל האחווה הישראלית המזוייפת הזו מעט חונקת. כאילו שקידוש על יין או הפרשת חלה או תפילה על נרות למען בריאות ילדים (זה באמת קורה?) יהפכו אותנו לאנשים טובים יותר. הם לא. כולנו, בערך, אנשים רעים. ואף ארוחת שישי או שיתוף תמונת ילדה חולה בפייסבוק לא ישנו את זה.

06. מה שנחמד אצל ברק, זה שהוא טיפוס מאוד אמין. הנה, אומר לשיחי שהוא בכלל לא מתעסק בו ולא מתעניין בו ואיך הוא מוכיח את זה? על ידי זה שהוא אומר לשיחי שבכלל לא אכפת לו שהוא לא עושה כלים, שהוא אוכל "מאתיים פסטות" ושהוא משאיר תפוחים בפינת העישון. נו, בכלל לא מתעסק בו ולא מתעניין בו. כמו שאור אומרת "אובססיבי".

07. אפשר בבקשה להחליף את המנורה מאחורי התמונה של שחר בקיר התמונות? לפעמים זה מרגיש כאילו יש עוד דייר בבית שאף פעם לא רואים ומספיקה לנו שי מיקה אחת.

"בשביל בני ברית הולכים ל'הישרדות'" (איציק מוכיח נאמנות לקשת)

"אני חשבתי שהחברות שלנו תימשך לנצח" (שיחי רומז לדודו שהוא עדיין רוצה לבקר במקלות וניל בעפולה)

"חודש וחצי לא עשיתי חמש על אחד" (דודו ב-TMI)

"זה נראה כאילו אתה רוצה להרביץ" (אור לשיחי. לא זה לא)

"הוא יכול לדחוף אותה, בגדול" (אור דוחה את ההתנצלות של שיחי)

"לא רוצה להיות בקשר עם אף אחד חוץ משי חי, תני, שי מיקה, קסניה ודודו" (איציק סלקטיבי)

"טוב, את רוצה להתקלח?" (ברק ואור מתכוננים לתוכנית)