הוכחות חותכות: האם יש בישראל תרבות "חותכי כבלים"?

בינואר השנה צוינו 90 שנה לשידור הטלוויזיה הראשון. ג'ון לוגי ביירד הדגים בפני ששה בני מלוכה ועיתונאי אחד ברובע הסוהו שבלונדון את פעולת "הטלוויזור" אחד מאבות הטיפוס של הטלוויזיה שהמציא. ביירד שידר בפני הנוכחים דימוי בגודל של 3.5x2 אינץ' של בובת עץ בשם "סטוקי ביל". "לא ניתן לקבוע אם המצאתו של ביירד תתפתח לשימושים פרקטיים", דיווח אז כתב הטיימס שנכח בהקרנה.

90 שנה אחרי הופעת הבכורה של סטוקי ביל, מי שלא עוקב אחרי העונה השישית של "משחקי הכס" נשאר מחוץ להרבה שיחות תמי 4 ופייסבוק. הצפייה בטלוויזיה גנבה את הבכורה מפעילויות פנאי ותוכן אחרות עתיקות ממנה פי כמה, כמו הקולנוע, התיאטרון, הספרות והמחול. אך נדמה שהיא לא חדלה להתפתח ונמצאת תמיד בתהליך של שינוי. בשנים האחרונות מתברר דווקא כי הפיתוחים הטכנולוגיים נמצאים בעוכריו של השידור הטלוויזיוני המוכר, מאחר שהצופים זולגים מן המסך הקטן אל המסך הקטן יותר; המחשב, הטאבלט, הסמארטפון.

לפי מחקרים, צעירים בני 18-34 נוטשים את רשתות הטלוויזיה בהמוניהם. ממצאי רייטינג מהשנה האחרונה בארה"ב מצביעים על מיליוני צופים שעוברים לצרוך את הסדרות המובילות של חברות הכבלים דרך הרשת. "המדריך לרוצח", "סקנדל" ואפילו סדרות קומיות מצליחות כמו "המפץ הגדול" איבדו בשנה האחרונה 30%-40% מכמות הצופים שלהם בקבוצת הגיל המדוברת.

מחקר מקיף נוסף שנערך ב-2015 על ידי חברת נילסן האמריקאית סימן מגמה מדאיגה מאוד עבור רשתות השידור בארה"ב: בגילאי 18-24 חלה ירידה עקבית המתמשכת מאז שנת 2011, כאשר שליש מהצופים עברו לצרוך תוכן בסטרימינג, או גרוע מכך - הפסיקו לצפות בטלוויזיה לטובת משחקי מחשב או סתם גלישה יומיומית.

אותו מחקר פירק את קבוצת 18-34 לתתי קבוצות כדי להבין את המניעים העומדים בבסיס הנטישה, מתוך הבנה שקבוצת הגיל הזו איננה הומוגנית; אלה גילאים שבהם אנשים מחליפים קריירות, משתקעים או נפרדים מזוגיות וכן יולדים ילדים - גורמים שמשפיעים באופן ישיר על זמנם הפנוי. גיא גורן (33) אב צעיר המתגורר בצפון תל אביב, מעיד כי הוא וזוגתו צופים בכמות טלוויזיה שונה בתכלית מאז שיצאה לחופשה לקראת הלידה המתוכננת, ובכל מקרה שניהם לא צופים בטלוויזיה ליניארית - כלומר צפייה שנשארת נאמנה ללוח השידורים. "אנחנו למשל צופים כל הזמן בערוץ 15, yes Comedy, אבל כרעש רקע. אין סיכוי שנחכה לזמן ספציפי שבו משודרת סדרה ספציפית", אומר גורן. כשהם כבר צופים במכשיר הטלוויזיה, כמו במקרה של מרואיינים נוספים שהשתתפו בכתבה, הם עושים זאת דרך מאגר ה-VOD או התוכניות המוקלטות.

דו"ח המדיה השנתי‎ של אוניברסיטת אריאל שהתפרסם החודש, קבע כי חלה ירידה ב-5% בצריכת הטלוויזיה היומית בישראל. בקרב בני נוער עולה ש-56.9% צופים בצפייה מושהית או ב-VOD. זאת ועוד, מחקר שערכה גוגל על השוק הישראלי בשנת 2015 קבע כי רבע מבני ובנות גילאי 18-34 לא צופים בטלוויזיה כלל ו- 62% מהישראלים צורכים מדיה דרך האינטרנט.

תופעת "חותכי הכבלים" איננה חדשה בעולם ובטח לא מפתיעה רבים מקוראי שורות אלה, שנהנים מסשנים מתמשכים של צפיות מרתוניות. הבינג' הוא שלב התפתחותי נוסף באבולוציה של הצפייה בטלוויזיה, ואולי הגורם שהפך את הקערה על פיה בכל מה שקשור בצפייה ליניארית. התופעה שהחלה עם עלייתה של "בית הקלפים" בשלמותה לנטפליקס בפברואר 2013 ואפשרה לצופים לצפות לראשונה בעונה שלמה מהתחלה ועד הסוף ברצף, שינתה את חוקי המשחק בטלוויזיה. באפריל האחרון פורסמה כתבה במגזין "אטלנטיק" שמסמנת מגמה חדשה בכתיבת סדרות טלוויזיה, שנובעת כתוצאה מצפיית הבינג'. הכתיבה העכשווית מכוונת לסיפור שייבנה במהלך עונה שלמה ולכן לא מנסה ללכוד את הצופים ברשת כבר מהפרק הראשון. זה תהליך שהחל כבר בסדרות הכבלים כמו "הסופרנוס" ו"הסמויה" בתחילת המילניום, אבל הגיע לשיא בשנים האחרונות עם נטפליקס. כך למשל הפרק הראשון של "בית הקלפים" נקרא "פרק אחד", ממש כמו בספר שבו אין לפרק קיום בפני עצמו אלא רק כחלק משלם.

גם מבחינה מספרית, ככל שגברה ההצלחה של סדרות נוספות מבית נטפליקס - כמו "כתום זה השחור החדש" ו"דרדוויל" -רשתות הכבלים והשירותים שהן מציעות החלו לאבד עוד ועוד קהלים. לעומתן, בינואר האחרון חברת נטפליקס שהפכה לבינלאומית, ואף הכניסה את ישראל למאגר המדינות הנהנות משירותיה, חצתה את קו 75 מיליון המנויים.

באוקטובר האחרון, פרסמה ד"ר הילה לוינשטיין-ברקאי מביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל, החוקרת התנהגות קהלים בעידן המדיה החדשה, מאמר על תופעת "חותכי הכבלים". "המדיום הטלוויזיוני ייחלש בלא מענה הולם מצד גופי השידור גם בישראל", קבעה במאמרה. מחקרה של ד"ר לוינשטיין-ברקאי נועד להבין את מניעיהם של "חותכי הכבלים" בישראל, על בסיס 18 ריאיונות עומק עם נבדקים מרקעים שונים בגיל ממוצע של 29.6. למרות הבדלי הרקע, "חותכי הכבלים" שנבדקו במחקר הסכימו שעלותם הכספית של דמי המנוי החודשיים גבוהה מדי ביחס לתמורה שהם מספקים. רבים מביניהם הפסיקו להשתמש בטלוויזיה הליניארית בעקבות שינוי כפוי כמו מעבר דירה או שינוי בתנאי המנוי, ומאז לא חזרו לעשות זאת. הסכמה נרחבת בין המשיבים נגעה לשיקול החינוכי של אי הכנסת טלוויזיה הביתה כאשר יש ילדים, ויותר מכל - שהצפייה דרך המחשב מאפשרת לכל צופה להיות אדון ללוח השידורים הפרטי שלו. חופש שגם משתלם יותר לכיס.

משאל קצר שנערך במסגרת כתבה זו אישש את אותן תפיסות. "הסדרות שאני צופה בהן באופן קבוע הן 'סמוך על סול', 'סוכני ש.י.ל.ד', 'דרדוויל', 'ג'סיקה ג'ונס', 'ריק ומורטי' ו'הפלאש'", מספר רועי ברדה (28) בלוגר טלוויזיה מבאר שבע ו"חותך כבלים". "אני גר בדירת שותפים, אין לנו בבית ממיר של אף חברה. הדרך היחידה שבה אנחנו רואים סדרות היא הסטרימר. זה מרגיש לנו בזבוז להוציא כסף על שירות טלוויזיה כזה או אחר, כאשר אנחנו רואים אך ורק את מה שאנחנו רוצים לראות וכמעט מיד אחרי שהפרק משודר בחו"ל ועוד באיכות טובה".

"יצאתי מהבית של ההורים לגור לבד לפני שנתיים ומעולם לא עשיתי מנוי" מספרת עמית אשל (23), עיתונאית וואלה! NEWS. "מלכתחילה עשיתי עידן פלוס בידיעה שאני רואה סדרות בזמן שלי ולא לפי זמן שידור". תוכניות מערוצים שאינם בסיסיים אשל צורכת בכוחות עצמה. "סדרות המקור של HOT הן הגילטי פלז'ר שלי", היא מעידה, ובהן היא צופה אונליין. "תמיד יש מאיפה לראות, בין אם ביוטיוב או בפתרונות אחרים".

"רוב החברים שלי פשוט מורידים ורואים", מעידה גם בלוגרית הווידאו שני פרומקין (29), בינג'אית מדופלמת שצפתה לאחרונה בעשרת פרקי העונה השנייה של "סמוך על סול" ביומיים, דבר שהוא בשגרה מבחינתה. "יש הרבה סדרות שאם לא תוריד אותן, אין לך איך לראות בארץ עדיין", היא מסבירה.

"אנשים רוצים תוכן טלוויזיוני בזמן שלהם ובמקום שלהם ובעצלנות, שכל הפרקים ירדו בבת אחת. כאן ועכשיו בבולמוס כזה", מסבירה ד"ר לוינשטיין ברקאי. "גופי השידור ממצבים את עצמם כספקים של תוכן. הם עובדים בבינג' בעקבות נטפליקס. בגלל ההחדרה של השיח הזה לישראל, זה מגיע מהמקום שאם אתה לא יכול להילחם בהם תצטרף אליהם".

ד"ר איתי חרל"פ, מרצה לתאוריות קולנועיות בבית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר ובחוג ללימודי טלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, סבור שבעידן הספוילרים, לחכות לסיומי עונה כדי לעשות בינג' זה לא תמיד הדבר המשתלם. "המון אנשים צופים ב'משחקי הכס' בזמן אמת כי הם מפחדים שיעשו להם ספוילר בפייסבוק. יותר מזה, יש הרבה אנשים שבזמן הצפייה נכנסים לכל מיני פורומים ומדברים על הפרק שנצפה בזה הרגע. הדבר הזה מחזיר אותי בעצם לצפייה של פעם". פרק בשבוע, כולם ביחד.

טל רוזנטל, סטודנטית בת 23 לעיצוב טקסטיל שנמצאת בימים אלה בברלין במסגרת חילופי סטודנטים, חתכה לראשונה מהכבלים בבית הוריה לטובת מנוי בנטפליקס. היא מעידה שהצפייה של פעם יותר נוחה לה. "הייתי מחכה שהסדרות של נטפליקס יגיעו ל-yes או שהייתי רואה עם חברים. לפעמים מבקשת מאחותי שתוריד לי. אני מאותגרת טכנולוגית". רוזנטל, שמעידה כי היא צופה בטלוויזיה בין 10 ל-14 שעות בשבוע בהתאם לפנאי שלימודיה מאפשרים לה, לא היתה חותכת מהכבלים לולא המעבר לברלין. "yes עושים עבודה ממש טובה ואני לא יודעת להוריד, ומפחדת שיהיו לי באגים במק. חוץ מזה שאני מעדיפה לראות פעם בשבוע מאשר בינג'".

למרות שאינה מאותגרת טכנולוגית, שני פרומקין לא חתכה מהכבלים מכוחו של הרגל. "אני רואה דברים במחשב אבל לא מרגישה בנוח לא לשלם בכלל על תכנים, ואני אוהבת את התחושה שיש טלוויזיה בבית... זה נותן לי הרגשה של בית".

מהסיבה הזאת, ד"ר איתי חרל"פ מצר על כך שחברות הלווין בישראל לא משכילות להישמע לרחשי הקהל ולהציע חבילה המתבססת רק על טהרת ה-VOD. "אין לי טלוויזיה", מעיד חרל"פ, "כי אותי לא מעניינים הערוצים. כי אני כבר לא צופה בצפייה ליניארית. אני רוצה VOD בלבד ואין אפשרות כזאת ב-yes ו-HOT. לכן ההעדפה היא להורדות. כי אין לי בעיה להוריד באופן לא חוקי הרי. בישראל השליטה על זה מאוד נמוכה".

גורם ב-HOT מסביר כי הרגולוציה, קרי המועצה לשידורי כבלים ולוויין, לא מתירה לחברות למכור חבילה המכילה פחות מ-70 ערוצים בסיסיים. מן המועצה נמסר בתגובה: "מעולם לא הוגשה לנו בקשה כזאת".

מול האפשרויות הנפוצות בשוק, נולד, כאמור, מיזם על טהרת ה-VOD: סלקום TV. הפלטפורמה שהושקה בדצמבר 2014 מציעה חבילת "הכל כלול" גם ללקוחות שאינם לקוחות סלקום, ובה ספריית תכנים לצד ערוצי עידן פלוס. אך נראה שגם הפתרון הזה לא מנצח בקרב על תשומת ליבם של הצעירים הרלוונטיים. מלבד אחד, כל הצעירים ששוחחנו איתם לא ששו להתחבר לשירות. "אין מישהו בחיי שאני מכיר מלבד ההורים שלי שיש לו סלקום TV, רוב החברים שלי והאנשים בגילי שאני מכיר צורכים תכנים כמוני", סיכם ברדה, שהגדיר את השירות כרחוק ממושלם ומדווח על קצב איטי וניתוקים.

השבוע פורסם כי לאחר תקופה ארוכה נרשמה ירידה במספרי המנויים של חברות yes ו-HOT. חברת הלוויין איבדה, על פי נתוני חברת האם בזק, 6,000 בתי אב ברבעון האחרון. ב-HOT מדווחים דווקא על התאוששות באיבוד המנויים, לאחר שברבעון האחרון נטשו 2,000 בתי אב, בהשוואה לעשרות אלפים בשנים קודמות. מנגד, חברת סלקום TV, המתבססת על שידורי VOD, מדווחת על גידול של 11,000 מנויים בקהל לקוחותיה.

ומה צופן העתיד? "קודם כל היום בעולם מדברים כבר על תופעה מתקדמת יותר של Chord Never", מדווחת יו"ר המועצה לשידורי כבלים ולווין ד"ר יפעת בן- חי-שגב, ומתייחסת לדור צעיר עוד יותר של צופים שנולד למציאות נטולת ממיר. "השאלה הגדולה היא איך את מגדירה טלוויזיה ויש צורך להפריד בין התוכן עצמו והמסך עליו הוא נצרך". ובכל זאת נראה שבכל הנוגע לצפייה הלינארית בישראל מצבנו שונה מאוד מזה הקיים בארה"ב. "ישראל היא מקרה יחיד וייחודי בעולם שבה נתח הטלוויזיה, בעיקר נתח פריים טיים, לא זאת בלבד שהוא לא נשחק אלא שהוא מתחזק לאורך השנים, ואין לזה אח ורע בעולם בכלל".

"רואים גידול בזמן הצפייה בטלוויזיה. למרות כל נבואות הזעם, אנשים עדיין צורכים וידיאו בעיקר דרך הטלוויזיה. איזו טלוויזיה? הטלוויזיה המסורתית. עכשיו את שואלת אותי מה יקרה בעוד 5 שנים, 10 שנים? ברור שהמגמה הזאת תחלחל גם לשוק הישראלי. זה כבר נמצא פה. כבר היום צעירים, לצערי הרב, משתמשים באפליקציות פיראטיות כדי לצרוך את התוכן שלהם, אבל שימי לב, הם לא צורכים אותו בסלולר ואפילו לא באייפד, הם צורכים אותו מול מסכים של 72 אינץ' ומעלה ולכן יש לך פה טלוויזיה חדשה. ה'קורד' הוא לא הנושא. זה לא משנה אם זה יעבור בסיב אופטי או בחוט, מה שמעניין זה איך התוכן נצרך. את רואה שחוזרים דווקא לאמצעי הצפייה המסורתי. מה זה בינג'? זה להחזיר את הצפייה בטלוויזיה לדפוס הכי בסיסי שלה: היכולת לספר סיפור. להחזיק אותך שעות במתח מול קו עלילה והיא כרגע חוגגת את זה".

יצויין שלמרות מאמצים חוזרים ונשנים מטעם מערכת וואלה! תרבות לאפשר לחברות הכבלים והלווין כמו גם לסלקום TV להגיב, הגורמים הרלוונטיים בחברות סרבו להתראיין בנושא.