מצא מין את מינו: ההומו הטלוויזיוני בשנת 2016 - תמונת מצב

באחד הפרקים היותר זכורים של סדרת המופת "הכל לטובה" ("Happy Endings"), מקס בלום מוציא את עצמו לשליחות אישית כדי לברר איזה סוג של גיי הוא בדיוק. "הכל לטובה" היתה הסדרה הראשונה שנברה בעולם הגאה וחשפה לצופים שיש בו קטגוריות ותתי קטגוריות, במקום להציג את כולם באופן חד וחלק כוויל טרומן (ההומו ה"נורמלי" של "וויל וגרייס"), או כג'ק מקפרלנד (ההומו ה"מתבקש" של "וויל וגרייס"). מאז ועד היום הטלוויזיה הספיקה להבין שגייז באים בכל הצורות והצבעים, וכל סדרה שקוראת לעצמה סדרה (ומפחדת מאוכפי הפוליטיקלי קורקט) מכילה לפחות דמות גאה מורכבת אחת, שמייצגת בגאווה תת-ז'אנר שלם. הכל ברוח טובה כמובן, אז תנשמו עמוק לפני שאתם שולחים את הטוקבק שמזדעם על סטריאוטיפיות.

זו ככל הנראה הקטגוריה הגאה הכי קלה לאבחון, משום שדי קל לסווג את חבריה, כפי שקל להבחין בדוב ולדעת שהוא דוב. Bear הוא הומוסקסואל מבוגר, גדול ושעיר, לרוב מצויד בזקן עבה ושיער חזה בולט, אבל מה שבעיקר מאפיין אותו הם מימדיו הגדולים. דובים הם לא בהכרח "שמנים" כמו שהם מוצקים, ומבנה הגוף שלהם פשוט משדר חוזק. כמו כן, לא נדיר לראות אותם בבגדי עור ופירסינג בולט. אין הרבה דובים בספרה הטלוויזיונית משום מה, כי יחסית, הם נחשבים להארדקור גייז ולכן אין פלא שהמסך הקטן נרתע מהם - למרות שלרוב מדובר באנשים הנחמדים והלבביים ביותר במציאות, בניגוד למראה הקשוח שהם אולי משדרים. מי שכן מייצג אותם נאמנה הוא קפטן הולט (בגילום אנדרה בראוור), שרק קול הבריטון העמוק שלו לבדו מספיק כדי להכריז עליו כאב-אבא של כל הדובים. אבל חוץ מזה, הולט הוא בדיוק הטיפוס שתואר פה - גדול, מסיבי, מאיים, וקשוח מבחוץ אבל בעצם רך מבפנים. אופציה נוספת היא ברטון סקאלי מ"הסקס של מאסטרס" (בגילום בו ברידג'ס), שאמנם נמצא עמוק בארון אבל לכשייצא ממנו הוא צפוי להיות להיט בקרב הגייז שם בסיקסטיז.

נכון, הוא לא בדיוק גיי אלא יותר פאנסקסואל או איך שלא קוראים לזה, אבל זואי בארנס ומיצ'ם יעידו שפריזדנט אנדרווד (בגילום קווין ספייסי) אוהב להיות בשליטה גם בין הסדינים. Daddy הוא בדרך כלל גיי מבוגר ומנוסה יותר שמעדיף "לקחת תחת חסותו" הומואים צעירים ולחנך אותם בדרכי העולם, וכל זה מהול קצת לפעמים בניחוח גילוי-עריותי של אב ובנו, שמתאים כמובן לשני הצדדים. את זואי הוא היה נוהג "לקחת" מאחורה, מבלי להסתכל עליה בכלל, וכולנו יודעים שזה היה יותר פאוור-טריפ מאשר סיפוק מיני. רומן הנעורים שהיה לו עם בן כיתתו נגמר כי הוא חלם על מקומות גבוהים יותר, ואילו מיצ'ם המסכן תפקד בעיקר על תקן הבן המעריץ שיעשה הכל עבור אבא, כולל נשיקות, משחקי אצבעות ומנז' א טרואה עם קלייר (בגילום רובין רייט). יש לנו תחושה חזקה שבשלב מסוים קלייר מצאה את עצמה מיותרת שם. תת-ז'אנר של הדאדי הוא הגראנד-דאדי, שזה כמובן אומר גברים עוד יותר מבוגרים. גם להם יש ייצוג בטלוויזיה, בדמותיהם של סול ורוברט מ"גרייס ופרנקי" (בגילום סאם ווטרסטון ומרטין שין בהתאמה), שאמנם לא בדיוק מפגינים את אהבתם בצורה הכי ויזואלית שיש, אבל נחמד לדעת שהם שם, מביאים כבוד למגזר הגמלאי.

טייטוס אנדרומדון (בגילום טייטוס בורג'ס) אמנם טוען בעצמו שהוא פלמינגו כי הוא "עדין, צבעוני ועומד הרבה על רגל אחד כתוצאה מיבלות", אבל המציאות המבאסת מבחינתו היא שהוא פחות אלגנטי ומשורטט ממה שהוא חושב. Cub הוא מונח שמתאר בדרך כלל גורי דובים או נמרים, ובמקרה הגאה מדובר על הומואים צעירים יחסית וחלקים יחסית בעלי מבנה גוף מלא, שיום אחד אולי עוד יהיו דובים. טייטוס מסוגל לאכול שלוש פיצות בו זמנית, סובל מצניחה כרונית ברמות הסוכר בדם וטוען שהמכבסה מכווצת לו בגדים – הוא בהחלט בדרך להיות דוב מערות מצוי. מה גם שלא נדיר לראות דובים וגורים מסתובבים ביחד, וזה די מסביר את מייקי, הבויפרנד שלו בעונה 2. טייטוס מתיישב בול גם על נישה נוספת של שואו קווינז (ר' בהמשך), אבל אם אפילו הוא בעצמו מודה מתחת לשפם שהוא Husky קבל עם ואינטרנט, מי אנחנו שנתווכח.

אחת מההחלטות הכי מטומטמות של ג'ק דונגי ב"רוק 30" (שאגב, הכריז על הטיפוס הגאה שלו בעצמו - אבא-דוב) היתה להקים רשת גאה שנקראת Twink – ראשי תיבות של טלוויזיה עבור אינדיבידואלים נאיביים, קינקיים ומגולחים. החלטה עסקית גרועה, אבל החושים החברתיים היו בהחלט מחודדים. טווינק הוא גיי צעיר, חלק, רזה וקטן ממדים יחסית, ולרוב מדובר בצעירים בשנות העשרים לחייהם שיצאו מהארון מזמן אבל רק עכשיו מגלים מה שיש לעולם הזה להציע. הטווינק הטלוויזיוני הכי מדוייק כרגע הוא מת'יו מ-"Difficult People" ("מרושעים"), הדמות שהביאה את הביטוי "ביי פלישיה" לכדי שלמות, אבל מכיוון שאתם כנראה לא רואים את הסדרה המצוינת הזו וחבל, אז לוראס מ"משחקי הכס" (בגילום פין ג'ונס), נגיד. או יותר טוב, הבחור בבית הזונות של בייליש שפיתה אותו. או ג'וש מ"קבלו אותי" (בגילום ג'וש תומאס). שלושתם בלונדינים, לבנים, רזים אבל לא מדי, בעלי תווי פנים עדינים ולוק של הרגע יצאו מהרחם. לוראס אמנם טיפה יותר חטוב מטווינק מצוי, כי כל קרבות האבירים האלה כנראה עושים קצת קוביות בבטן, ולכן הוא בעצם מתאים יותר לתת ז'אנר בתוך הקטגוריה הזו – טוואנק, שהוא למעשה טווינק עם מעט מאוד שרירים. כמו קונור מ"המדריך לרוצח" (בגילום ג'ק פלהי), למשל, אם הולכים על כיוון אקזוטי יותר.

קודם כל, אי אפשר להתעלם מהעובדה שרק המילה Otter מזכירה את המהות של טוביאס (בגילום דיוויד קרוס), סמור קטן וחלקלק שנראה כל הזמן בהלם. הלוטרה הוא בדרך כלל תת ז'אנר של הדוב: גייז יחסית מבוגרים ושעירים אבל הרבה יותר רזים ודקיקים שבגדול, נראים כמו כוכבי פורנו משנות השבעים, אבל לא פחות נחמדים מדובים. השפם של טוביאס מיד ממקם אותו בקטגוריה הזו, אבל לא רק זה לבדו. טוביאס הרי זריז וחמקמק כמו חתול, לא זר לבגדי עור ומאוד חביב לבריות, אם כי באופן קצת קריפי. אם הוא אי פעם יצליח להתפשט עד הסוף (יש עשרות כמוהו, עשרות!), להוציא את האיש שנמצא בתוכו, הוא יוכל סוף סוף לזחול חופשי. עוד מועמד ראוי – דריל והשפם שלו (בגילום פיט גרדנר) מ"האקסית המשוגעת".

ה-Jock היא למעשה קטגוריה גאה שהושאלה מהעולם הסטרייטי, שם היא מתארת נערי קולג' די סתומים שכל מה שמעניין אותם זה ספורט. אצל הגייז, לעומת זאת, מדובר בקונוטציה די חיובית, שכן כמעט כל אחד מוצא את האתלטים מושכים. מדובר בהומו צעיר וספורטיבי וכתוצאה מכך חטוב-שרירי, שמתגאה בכך שהוא "גברי במראה ובהתנהגות", כלומר אין אף סממן חיצוני בולט שמלמד על זה שהוא גיי. אפשר למצוא אותם לרוב במכוני הכושר או רצים על הטיילת (בלי חולצה), והם בדרך כלל מקפידים על לבוש ספורטיבי סולידי. ולראיה – עד שוויט ג'וש (בגילום דיוויד האל) לא פתח את הפה והצהיר שהוא "totally gay, dude", אף אחד לא באמת ניחש. בדיעבד הגופיות התכופות, השרירים החשופים, דיבור הפראט-בוי והשיער המוקפד היו צריכים להיות סימנים מטרימים שהוא ג'וק קלאסי. חבריו לקהילה: מאק מ"פילדלפיה זורחת" (בגילום רוב מקהלני), שרק העונה יצא סוף סוף מהארון הנוצרי ו-וויל מ"נאשוויל" (בגילום כריס קארמק).

גם זו מעין תת קטגוריה בתוך הספורטאי, כשהכוונה היא לגברים שהם ספורטיביים ובנויים אבל יותר מחוספסים, בניגוד לג'וק החלק. wolfs הם לרוב בשנות השלושים-ארבעים לחייהם, שעירים למחצה כלומר לא מדי, חטובים מאוד, ובעיקר משדרים משהו חייתי וטיפה יותר פרוע. נערי הפוסטר של הזאבים הם בדרך כלל השחקנים ג'ו מנגניילו ויו ג'קמן שגילמו, כמה מפתיע, דמויות של אנשי זאב. אלא שלפחות אחד מהם הוא ככל הנראה סטרייט. בעולם הטלוויזיוני הנוכחי נותרנו עם ליטו מ-"Sense8" (בגילום מיגל אנחל סילבסטר) המאכזבת, שחקן לטיני גבוה ושרירי שבחייו הפרטיים מתפקד כמאהב חושני לבויפרנד הסודי שלו. זאב נוסף שבא בחשבון הוא דום מ"Looking" (בגילום מוריי בארטלט), שהוא טיפה פחות מוצלח, מכל הבחינות. הזאבים הגאים באמת צריכים להתארגן על סדרות טובות יותר, זה די מביך.

הקטגוריה הזו פחות מבוססת על מראה חיצוני או צורת גוף, ויותר מאפיינת סממן התנהגותי. ה-Show Queen, בניגוד לספורטאי, הוא הומו מוחצן שלא באמת יכול להסתיר את העובדה שהוא הומו, וברוב המקרים גם לא רוצה בזה. הוא בדרך כלל נמשך לעולם השואו-ביז, ספציפית למחזות זמר בברודווי, והדמות הנערצת עליו ביותר היא בדרך כלל דיווה גדולה מהחיים. אם "glee" עוד היתה בסביבה (ותודה לאל על חסדים קטנים), קורט (בגילום כריס קולפר) היה השואו קווין האולטימטיבי, אבל מאז ירידתה מהמסך הוא פינה את הבמה הנחשקת לאלייז'ה מ"בנות" (בגילום אנדרו ראנלס), גיי-פסטר חביב שמשום מה עדיין מגדיר את עצמו כשחקן ברודווי למרות שהוא כבר עונה שלמה נרקב בבית קפה עלוב. אלייז'ה, כיאה לבני הקטגוריה שלו, עושה ואומר מה שהוא רוצה, מה שלפעמים הופך אותו לסתם אתנחתא קומית, אבל לפעמים גם לקול ההיגיון שמזכיר לבנות סביבו כמה הן בעצם מגוחכות. מיץ' מ"משפחה מודרנית" (בגילום ג'סי טיילר פרגוסון) גם הוא סוג של שואו קווין כמובן, אבל הוא לעומת אלייז'ה תקוע בסדרה מגבילה שמונעת ממנו להבשיל ולקבל את אור הזרקורים שהוא כל כך רוצה.