זה די מדהים, אבל רועי עוז רגוע. הוא אומר ש"הלחץ ענק" אבל הפנים שלו משדרות שלווה והכיסא בבית הקפה שבו אנחנו נפגשים לא זוכה להתעללות בתצורת תנועות קיצוניות ותזזיתיות. וכל זה למרות שנותר שבוע בלבד עד לעליית העונה הרביעית של "דה וויס", שאותה עוז עורך. כל אדם אחר, או לפחות רוב בני האדם האחרים, כן היה נלחץ, שכן "דה וויס" חוזרת למסך לאחר שתי שנות היעדרות והשוק, איך נאמר זאת בעדינות, די רווי עם "אקס פקטור", "הכוכב הבא" ו"אייל גולן קורא לכם". עוז שומר על פאסון למרות שבנוסף ל"דה וויס", הוא גם מפרפר בחדרי העריכה של "מהפכה במטבח" שמשודרת בימים אלה. אז ניסיתי להלחיץ אותו ושאלתי למה בעצם "דה וויס" חוזרת והאם לא הגיע הזמן להרוג את הפורמט.
"למה צריך להרוג את הפורמט?", הוא משיב במהירות.
כי לרשת יש את "אקס פקטור" ודי, כמה עוד אנשים מסוגלים לשיר? נכון, יש בישראל אנשים מוכשרים אבל באמת צריך תוכנית עם 48 מתמודדים בשביל זה?
"בסופו של דבר, 'דה וויס' היא הפורמט היחיד שנשאר בעולם. 'אמריקן איידול' ירדה, המעמד של 'אקס פקטור' בעולם הידרדר. אני יכול להגיד לך שיש קולות טובים. באמת קולות טובים. אני לא מוזיקאי, הגעתי מהתיאטרון ומהריאליטי ואני יכול להגיד לך שמתוך 48 המתמודדים, אפשר להתחבר ללפחות למחציתם".
מה בעצם המטרה של "דה וויס" לדעתך? זו כבר העונה הרביעית, לא הראשונה. אתם עדיין מחפשים את הקול של ישראל, מה שזה לא יהיה?
"זו שאלה מאוד גדולה. המילה הראשונה שעולה לי, אולי זה יישמע כמו סלוגן אבל זה נכון: יש משהו במוזיקה שבסופו של דבר מחברת בין כולם. אני חושב שבסופו של דבר, כשאתה יושב וצופה בטלוויזיה... אבא שלי, שיהיה בריא, תמיד כשהוא הולך לתיאטרון הוא אומר: 'אני רוצה ליהנות ולצחוק. את הזוועות, את הקושי ואת הפוליטיקה, אני מקבל כל יום בתשע בערב'. יש משהו במוזיקה שהופכת אותנו לאחד. זה נשמע כמו סיסמה אבל כשאני צופה ב'דה וויס', גם בעונות הקודמות וגם בעונה הזו, אז קורה משהו... אין ימין ושמאל. אין מזרח ומערב. כולם מתחברים, או לא מתחברים לשיר. מתחברים או לא מתחברים למנטור".
בין השורות אני מבין שהמטרה היא בידור ולא למצוא את הקול הבא של ישראל.
"אני חושב שאנחנו מחפשים את הקול הבא של ישראל ומהכרותי עם המתמודדים, יש בתוכנית את הקולות הבאים של ישראל. אני חושב שלהגיד על 'דה וויס' שהיא רק תוכנית בידור זה לא נכון. הצוות האמנותי של התוכנית, שעבד בהפקה גם בעונות הקודמות, אומר שהעונה כוללת את המתמודדים הכי חזקים בתולדות הפורמט בארץ"
מצד שני, בעונה הרביעית אין כבר לחץ להביא סופרסטאר. אף אחד לא מצפה שתביא את הנינט הבאה. האווירה רגועה, לא?
"הלחץ הוא ענק. אני לא יודע אם נינט, אבל אשמח להביא את הדבר הבא. בנוסף, 'דה וויס' לא היתה באוויר כמעט שנתיים. הטלוויזיה השתנתה, דברים קרו, יש לחץ. כשאני רואה את התוכניות של העונה בחדרי העריכה אני חושב שאנחנו מביאים מוצר טוב ותוכנית מאוד טובה".
אוקי. אז להביא את הדבר הבא זו המטרה. מה תיחשב הצלחה בעיניך?
"תראה, אני מרצה במכללת ספיר (במסלול לטלוויזיה. א"ק) ואני מלמד את הסטודנטים שלי שיש רייטינג רגיל ויש רייטינג ברזייה: על מה נדבר מחר בבוקר בעבודה. על מה נדבר ברשתות החברתיות. אני חושב שאם יהיה דיבור על הקולות שאנחנו מביאים ב'דה וויס', על המנטורים, זו תיחשב בעיניי הצלחה. איך מודדים הצלחה ברייטינג רגיל? תמיד אפשר להביא מספר יותר טוב. יש תוכניות שהביאו רייטינג גבוה אבל לא דיברו עליהן".
סגרנו לאחרונה 13 שנים של ריאליטי מוזיקלי. המתמודדים בטח מגיעים מוכנים עם הסיפורים המרגשים של סבא שהתחתן עם הבת ואז נפטר ממחלה קשה. יש עדיין תחושת אותנטיות?
"בתוכנית יש בערך כמאה מתמודדים שמגיעים לבליינד אודישן. אני התעקשתי וביקשתי מפיטר רוט, טל פורר וצחי אליהו (שני המנהלים האמנותיים והמלהק הראשי בהתאמה. א"ק) שיהיו מאה זמרים טובים. לא עניין אותי סיפור מרגש. לא התקבל לבליינד אודישן מישהו רק בגלל שיש לו סיפור מרגש. ב'דה וויס', בסופו של דבר, יש זמרים טובים שלא עוברים את השלב הראשון כי המוזיקאים לא העבירו אותם. אין אפשרות לתמרן את המערכת".
עוז בן ה-41 יודע למה הוא מתכוון כשהוא מדבר על סיפורים מרגשים. לפני כשנה וחצי הוא מצא את עצמו תקוע בנפאל ביחד עם בן זוגו בעקבות רעידת האדמה הקטלנית שפקדה את המדינה. השניים היו במדינה במסגרת הליך פונדקאות והביאו לעולם את בנם תומר, אח צעיר לשי. לו עוז היה מתמודד בתוכנית ריאליטי, לבטח היה זוכה לאהדת הקהל ולאור נסיונו בתחום כעורך תוכניות כמו "האח הגדול", "סופר נני", "היפה והחנון" ו"שלוש", הוא גם היה מצליח להנדס לעצמו יופי של זוויות צילום. בתחילת המפגש לא היה ברור האם עוז מעוניין להביא לקדמת המסך את סיפורו האישי אולם זה עלה מעצמו במהלך השיחה בהקשר המפתיע ביותר ולא בהמשך לשאלה ישירה. ברשותכם, אניח לשיחה לקלוח.
במבט לאחור על העונות, מבחינת המנטורים וההישגים של המתמודדים שהיו בנבחרותיהם, נראה שאביב גפן מוצלח יותר ואף קלע לדעת המיינסטרים. מנגד, יש לו מיתוג של ילד רע.
"אביב גפן מעולם לא זכה ב'דה וויס'...".
וזה מה שמעניין.
"בסופו של דבר זה עניין של עבודה. אתה יכול להביא את המתמודדים למקום מסוים אבל בסוף זה עניין של עבודה ותלוי בכמה הבן אדם חרוץ".
אני אחדד: דמותו של אביב גפן כפי שהצטיירה עד כה היא הילד הרע אבל בפועל הוא הילד המקצועי.
"אני לא יודע מה זה הילד הרע. אני חושב שאביב גפן אומר את האמת. לפעמים זה יכול להישמע כילד רע. גפן הוא איש מאוד אמיתי ולא תמיד נעים לשמוע את האמת. הוא מאתגר, הוא איש ישיר, לא תמיד נעים לשמוע אבל אתה יודע שתמיד תשמע ממנו את האמת. גם המתמודדים וגם אני כעורך. זה בעיניי היופי של אביב גפן".
השאלה אם המיתוג שלו לא התפספס.
"המילה מיתוג היא מילה מאוד קשה. אתה לא יכול למתג...".
אבל אתה אורז מוצר, אתה מוכר משהו.
"אביב גפן מביא את מי שהוא על המסך. אני לא חושב שמישהו ניסה למתג אותו בצורה אחרת. השנה יש לו אתגר בדמות מירי מסיקה".
למה?
"כי מירי מסיקה היא גם אדם שעומד על שלו".
וואלה?
"מירי מסיקה מאוד מפתיעה בעונה הזו".
אני מכיר אותה כאישה מאוד נחמדה עם שירים מאוד נחמדים.
"היא בן אדם שגם עומד על שלו וגם יודע להסביר. היא לא נעלבת. יש בינה ובין אביב שיח פורה ומצחיק".
מסיקה החליפה את שרית חדד בפאנל ונכנסה לכיסא הנשי. אבל בעצם הדגש שחדד הביאה לז'אנר הים-תיכוני נעלם.
"אולי מספיק עם זה? עם הזמר הים-תיכוני? אנחנו חיים בישראל ויש מוזיקה ישראלית. מספיק עם הדבר הזה. מה זה מוזיקה מזרחית?".
אתה קצת מתחמק.
"אני ממש לא מתחמק. כל פעם זה מטריף אותי מחדש. כשעשיתי את העונה הראשונה של 'האח הגדול', היה עניין גדול סביב המלחמה של הבובלילים והפרידמנים, אבא שלי עלה בגיל שלוש מטורקיה וחי במעברה התקשר אלי באמצע השידור ואמר לי להפסיק עם זה. עניתי לו שב-2008 יש את הבובלילים והפרידמנים. אנחנו ב-2016 עכשיו".
נו, ולאייל גולן יש תוכנית שלמה שמוקדשת לז'אנר והגמר שלה משודר בפריים טיים של ערוץ 2.
"בסדר. אין לי בעיה. 'דה וויס ישראל' זה 'דה וויס ישראל'. אני לא מבין למה בכל פעם מתעקשים לומר שהמזרחים מקופחים. אני מזרחי, אני גיי, אני אבא לשניים, אני חי עם בן זוג, אני חי כאן, הכל בסדר. לפעמים אני נאבק בקיפוח, שהוא לאו דווקא קשור לעצם היותי מזרחי. הייתי בנפאל והיו כאלה שאמרו שלא צריך לחלץ אותנו. בסופו של דבר מנכל מד"א והשר גלעד ארדן הוציאו אותנו משם בגלל שזה היה אנושי ובלי קשר לזה שאני הומו או מזרחי. גם שלומי שבת, תשאל אותו אם הוא זמר מזרחי, הוא יגיד לך שלא. גם למירי מסיקה יש שירים עם אלמנטיים מזרחיים".
זה הגיוני וזה אפילו רציונלי אבל אנחנו לא חיים במדינה רציונלית. אני תוהה אם אתה לא מרגיש שהעזיבה של חדד, כמנטורית שמתמחה בז'אנר הים-תיכוני, תפגע בתוכנית כי היא תאבד את הצד הים-תיכוני. אני לגמרי יכול לראות את שרת התרבות יוצאת נגד 'דה וויס' שמדירה שירים ים-תיכוניים מתוכנית שמתיימרת למצוא את הקול הבא של ישראל. מי ידרבק?
"בגלל שאני מכיר את התוכנית אני יודע שיש בה מוזיקה ישראלית מזרחית. שירים של אייל גולן, של משה פרץ, של אהובה עוזרי".
אבל מי ידריך את המתמודדים? אני רוצה לפרוץ כזמר ים-תיכוני, מי ידריך אותי?
"ארבעת המנטורים".
אביב גפן יכול להדריך אותי?
"ברור. אביב הוא מנטור מדהים. הוא מדריך מה לעשות עם הקול שלך. הוא יודע לזהות סלסולים לא נכונים".
בשלב הזה של השיחה, אני מתעקש לאתגר את עוז. פרט להתפרצות הספונטנית בנושא הים-תיכוני, הוא, כאמור, רגוע. יותר מדי רגוע. איך לכל השדים והרוחות עורך תוכניות ריאליטי נשאר כה רגוע ושלו? העולם הציני והמטונף של הריאליטי לא הכתים שום פן בחייו? ובכן, מתברר שלא.
"אני יודע שאם אראה ברחוב את אחד המשתתפים מהתוכניות שערכתי אני אוכל להגיד לו שלום", אומר עוז בהתייחסו לסולם הערכים שמנחה אותו. "אני מאוד כן עם עצמי ואיתו. אני יודע שמאוד קשה לפעמים לראות את עצמך על המסך. אתה חווה את מה שאחרים חושבים עליך בפעם הראשונה בטלוויזיה. למען האמת, אני מתלבט בסוגיה הזו בימים אלה".
ספר לי על זה.
"יש אודישן של מישהו שסיפר באודישן משהו שיכול לפגוע במשפחה שלו ואני לא יודע אם אשדר את האודישן שלו. הוא חתם על חוזה והכל תקין...".
אז למה לא לשדר?
"כי אני ומיכל אדלר (מנהלת מחלקת הריאליטי ברשת. א"ק), שואלים את עצמנו האם זה נכון, האם אנחנו צריכים את זה. קרה משהו שבאודישן שגרם לי להרגיש שאני צריך לשדר את זה אבל עדיין לא ברור אם אשדר או לא כי אני במקביל גם תוהה "מה יקרה למחרת עם המשפחה". זו הדרך שמלווה אותי כל הזמן. תוכניות קודמות שערכתי כמו 'סופר נני' גם התקילו אותי בסוגיה הזו".
אבל הן לא התחרו בשום דבר. בעיניי זה קצת נאיבי מה שאתה אומר. כי זה מאוד נחמד להיות נחמד אבל אתה מתחרה בתוכניות אחרות שכן ינצלו את אותם מצבים רגישים.
"זה לא אומר שאני לא אשדר דברים קשים. אני פשוט יודע שאני לא חוטא לאמת. עולם הערכים שלי זה שאני הולך לישון טוב בלילה".
ואם המתמודד לא ירצה לדבר איתך יותר ויגיד "אני לא מאמין שעשית לי את זה. למה אתה לא בן אדם".
"זה לא קרה לי מעולם".
אני מנסה להבין איך מצליחים. כי ריאליטי זה תחום מלוכלך ואתה מתחרה. איפה הקילר אינסטינקט שלך?
"אני יודע שבסופו של דבר, כשאני מסתכל על התוכנית שיוצאת מחדר העריכה, והיתה לי שיחה על זה עם מיכל אדלר, אני גאה בפרק הראשון ואני עומד מאחוריו. אם אתה מלהק נכון, אתה לא חוטא לאמת".
אני לא יודע אם ב-2017 יש מקום לתוכנית נחמדה.
"לא אמרתי ש'דה וויס' נחמדה".
נו, יופי. ספר לי למה היא לא תוכנית נחמדה.
"מה זה נחמד?".
בוא רגע נחזור למונח רייטינג ברזייה. אם אני רוצה רייטינג ברזייה אני רוצה שערוריות וסקנדלים.
"מי אמר שאין? מי אמר שהשופטים לא רבים אחד עם השני. מה שאנחנו משדרים זה מה שהיה, זה לא אומר שזה נחמד. אל תשכח ש'דה וויס' היא לא תוכנית שמסתכסכים בה".
אולי הבעיה בי. אולי אני ציני מדי וקשה לי מאוד לחשוב על תוכנית שהיא מקצועית נטו.
"'מהפכה במטבח' היא תוכנית נחמדה?".
היא תוכנית נחמדה ואני לא יודע אם בעוד שנתיים ארצה לצפות בה.
"מה רע בתוכנית טלוויזיה טובה, מהנה, מצחיקה, מרגשת...".
ואתה חושב שזה מספיק כדי להצליח?
"אני לא מבין למה לא".