מחוץ לאולם הקולנוע בתל אביב, בו נערכה הקרנה לעיתונאים ל"אורי ואלה", התפתחה שיחה על הסדרה. "זו סדרת בוטיק", מיהר להכריז אחד המשתתפים בדיון, שהרגיש שבכך סגר את הנושא מכל הכיוונים. הגדרה מעניינת, סדרת בוטיק. זה לא "סדרת נישה" חלילה, תיאור שמקטין ומצמצם. זה בוטיק, חביבי, שם לועזי שמעלה מיד מחשבות על אלגנטיות, טוב טעם, עידון. בריאיון לוואלה! תרבות עם במאי הסדרה יובל שפרמן, בדקנו אם הוא מצליח להבין מה אותו בחור ניסה להגיד. "אני לא רואה את זה ככה לפחות. אני מניח שזה סוג של אולי מחמאה", הוא אמר בחיוך מבויש.
ה"בוטיק" הזה בוודאי בא לשרת את תיאור האלמנטים האמנותיים-אוונגרדיים בסדרה של HOT שביום חמישי הבא ישודר פרק הסיום שלה: זוויות הצילום והתפיסה הוויזואלית המפותחת, הצבעים המלווים את התפתחות הסיפור, בניית הדמויות והסבלנות שבציור העלילה, וכמובן העיסוק העדין והמורכב במערכת יחסים מופרעת ולא שגרתית (וגם קצת מטרידה) בין אב ובתו. אם שואלים את שפרמן, שגם שותף לכתיבת התסריט יחד עם דינה סנדרסון ועפר סקר, השלושה ממש לא ניסו להפריח הצהרות אמנותיות. "לא כיוונו שזה יהיה יומרני או אמנותי ככותרת מסובכת או מורכבת. נורא רצינו לעשות סדרה שגם בא לנו לראות אותה", הסביר. "ממש לא חיפשנו לעשות משהו מתנשא".
תקציר חלקי של הפרקים הקודמים: אורי (שלמה בראבא), זמר ידוע בשנות ה-60 לחייו עם קריירה שנמשכת עד לימינו, ואלה (דינה סנדרסון) הם אב ובת שחיים יחד אחרי אובדן אם המשפחה. במערכת יחסים צינית, וודי-אלנית משהו, הם חיים את האבל על הרעיה והאם לא בפרשנות הטבעית והמוכרת שלו, צמודים אחד לשני בצורה טוטאלית, כשבדרך הם גם נכנסים כל אחד למערכת יחסים מוזרה משלו, שאף מתחברות לסוג של דאבל-דייטינג. בסופו של דבר אורי אף עובר סוג של התפרקות מסוימת, שבאה לידי ביטוי באיזשהו מהלך של איבוד שיווי משקל, או התפלפות, לחובבי המונח.
צריך להיות אמיץ כדי להגיש כזה תסריט ולקוות שגוף שידור מיינסטרימי ירצה בו.
"האמת שאני מאוד שמח שנתנו לנו לעשות את הדבר הזה. אני חושב שבמקרה הזה האומץ הוא דווקא של גוף השידור. אני לא רואה את זה כמובן מאליו. מאוד כיף בתקופה כזאת להצליח לקבל אישור לדבר כזה. כל הזמן ידענו שאנחנו עושים את מה שאנחנו רוצים, הייתה שאלה אם זה יעניין מישהו, אם יראו את זה בכלל וכמה יראו את זה. זה טיפה מלחיץ. אם אתה עושה סדרה שהיא טובה בעיניך ואף אחד לא רואה אותה, אז זה ישפיע עליך באיזושהי צורה, מבחינת הקרדיט שתקבל להמשיך לעשות".
שפרמן, 40, ביים בעבר סדרות כמו "תעשה לי ילד", "אבודים באפריקה" ו"אבודים באסיה", וגם את הסרט "הדברים שמאחורי השמש". הוא אב לשתי בנות ונשוי ללירון וייסמן, מי שמשחקת בסדרה את דמותה של כנרת, בת זוגו של אורי.
הסדרה, שרעיון יצירתה צמח אצל דינה סנדרסון ועופר סקר, שאף מגלם בה את בן זוגה של אלה, דומה מאוד לסיפורה האישי של סנדרסון, בתו של המוזיקאי דני סנדרסון, שהתאלמן מרעייתו המעצבת נעמי סנדרסון ב-2005. שפרמן נזכר כיצד הכיר את דני והתרשם ממנו עמוקות, אך הבין כי יהיה עליו להתנתק מהסיפור האישי. "בהתחלה חיפשנו בשם היצירה ללכת כמה שיותר לאישי ולעמוק, אבל משפחת סנדרסון התגלתה כבריאה מדי ומשעממת מדי באזורים האלה, ואחרי איזה מפגש שהיה לנו עם דני, חוץ מקנאה גדולה על זה שהאיש הזה לא גידל אותנו, הבנו שאנחנו צריכים ללכת ולשאול את עצמנו את השאלות שמעניינות אותנו ודרך אילו צמתים להוביל את הדמויות".
"נקודה הפתיחה של מערכת יחסים של אבא ובת על רקע האובדן היא הבסיס האישי שדינה הגיעה אתו ורצתה לדבר עליו. זאת אומרת, זה הגפרור הראשון שניצת. אחר כך, האופי הסיפורי זה המון המצאות שאנחנו עשינו, אפילו כדי לשרוף את הדמויות ולבחון אותן באופנים שנים". לדבריו, דני סנדרסון "מאוד שונה מהדמות של אורי. יש איזה ניצוץ ראשוני שקיים בו. אבל גם כשיש לך השראה כזאת, כדי לספר את הסיפור אתה צריך לשרוף את הדמות שלך. גם אם זה לא איזה סיפור אקשן מטורף, אתה צריך לקחת אותה לקצה של הדברים שאתה רוצה לבחון".
דני היה מרוצה ממה שיצא? או שהוא נגיד אמר לכם 'הגזמתם פה', 'אני לא רוצה שזה יהיה'. היו דברים שהפריעו לו?
"קודם כל, אני לא יודע. אבל בגדול הם משפחה של אמנים, גם האח אדם (הבמאי אדם סנדרסון א"ח). הם הכי כיפים. הם יושבים ורואים את הפרקים ונותנים הערות. הם בתוך היצירה והעשייה. אני מאוד מקנא בדינה במובן הזה, זה מאוד כיף הוייב והתמיכה וההבנה. נראה לי שדני יותר עסוק בלהיות גאה בבת שלו שהפציצה. זה לא דוקו, זה פיקשן, עלילתי. הוא מאוד פירגן לנו. אהב את הפרקים".
בעוד אנחנו מדברים, ליד בית הקפה בו נפגשנו עוברת לא אחרת מדינה סנדרסון. שפרמן קם בחיוך להגיד שלום. "את רוצה אולי לתרום לנו משהו?, ניסיתי. "לא, יש לך את הכי טוב", היא השיבה בחיוך והמשיכה לדרכה.
היה איזה שלב שנניח דינה אמרה, בגלל שהסיפור קשור אליה בקשר ראשוני, 'קשה לי, אני לא יכולה לעשות את הקטע הזה והזה מסיבות אישיות'?
"יש סצינה אחת שהיה לה קשה לראות אותה. סצינת זיכרון אחת שהייתה לה מאוד קשה, שהיא לא הסכימה לראות אותה עד שהרכבתי את הפרק. סצינת זיכרון כזאת. משהו שישודר בפרק 10".
את דינה ועופר שותפיו ליצירה הוא מתאר לא פעם בתור "מדהימים" וכך גם את המפיק יואב גרוס. עם זאת, הוא מודה שבתחילת התהליך הוא מאוד חשש. "כל כניסה לפרויקט כזה היא בור אינסופי. אנשים אומרים 'זה כולה סדרת טלוויזיה' אבל זה אף פעם לא רק סדרת טלוויזיה. אתה נכנס לזה כל כולך. בזמן שאני עוד הייתי עסוק בלשאול את עצמי אם יש בדינה איזשהו ניצוץ של כישרון, לא הספקתי למצמץ וקלטתי שאני ניצב מול השמש. לא ניצוץ ולא כלום, היא פשוט כישרון מטורף, היא בן אדם מדהים, יש לה חדות ומהירות, והיא מצחיקה ואמיצה בטירוף ונדיבה".
אבל מה שמעניין במיוחד הוא המצב אליו צריך להיכנס שפרמן, כשהוא נדרש לעבוד על הסט עם רעייתו לירון וייסמן, שמגלמת כאמור את כינרת, בת הזוג של אורי. "תשמע, לירון אומרת בצדק שיותר קשה מלעבוד ביחד זה להיות זוג פשוט", הוא צוחק. "זה נכון. סך הכל בעבודה יש חדווה, זה כמו משחק כזה. זה חלום שהיה לנו הרבה זמן לעבוד ביחד. אז מבחינתי זאת הייתה הזדמנות מטורפת".
אבל זה לא קשה? כי באיזשהו אופן הבמאי צריך להיות סוג של מפקד. לא הרגשת איזשהו קושי להנחית פקודות על לירון?
"אני די בניתוק ברגעים האלה. אולי מה שקשה זה שאני די בניתוק ברגעים האלה. כי מבחינתי היא פשוט שחקנית באותו רגע. לכל אחד יש את המגבלות שלו בעבודה משותפת, לכל אחד יש את אזורי חוסר הנוחות. הבעיה היחידה זה מי ישמור על הילדות כי שנינו על הסט באותו הזמן, זה הדבר היחיד" (צוחק).
לא חששת נגיד שאנשים יגידו שהיא קיבלה את התפקיד כי אתם קרובים?
"אני קודם כל לא חששתי שיגידו את זה, כי זה נכון. לא עשיתי אודישנים בכלל לתפקיד הזה. לא היה לי נעים להטריח אף אחד במבחן הזה שידעתי שאני רוצה אותה. הדבר היחיד שהטריד אותי זה אם גוף השידור יאשר את זה ואם השותפים שלי ירצו. הייתה איזו תחושה של פיצוח שהיא הכי מתאימה. הרגשתי שהיא תעשה את זה מדהים, ואני חושב שהיא שיחקה אותה בענק. לא כל כך היה אכפת לי מה אנשים יגידו. אנחנו רוצים לעבוד ביחד, שנינו באותו תחום. פתאום שאתה מרגיש 'וואו, אנחנו יושבים פה על בינגו', אתה לא רוצה לפספס את זה. כל מה שעניין אותי זה שעופר ודינה גם ירגישו עם זה טוב ובנוח, ובשנייה שהם נורא רצו את זה גם - זה שחרר אותי מכל תחושה מוזרה".
אגב משפחה, בפרק הראשון כאמור מופיעה גם בתו בת ה-5 יולי. "היא פתאום נורא רצתה גם, כי אבא הולך לזה ואמא רצתה ללכת לזה והיא גם רצתה ללכת לצילומים. אז היא פשוט נכנסה לסצינה ועשתה שם משהו מדהים. היה מאוד מצחיק". כשניסה לביים אותה באותה סצינה, הסביר לה שהדמות של הילדה שעליה לגלם "היא קצת עצובה אבל היא גם קצת כועסת על אמא שלה". הבת לא חששה לדרוש הסברים ולהעמיד את הבמאי במקומו. "אז היא אומרת לי מול כל הסט, 'אבא, תחליט עצובה או עצבנית?!'. זה גם היה רגע נחמד".
כשעוסקים בשחקני הסדרה אי אפשר שלא להזכיר את דמותו של צוקי, השף המצחיק, הכובש הנרקיסיסטי, ו"הקצת אהבל" לדברי שפרמן, שמגלם בכישרון רב פבלו רוזנברג. צוקי הגרוש פלוס ילדים מקיים מערכת יחסים צבעונית עם אלה שצעירה ממנו בכמה שנים טובות, כשבדרך הם אף מגיעים למצב של כניסה להיריון של אלה.
פבלו רוזנברג עושה אצלך תפקיד ראשון אי פעם, ולמעשה גונב את ההצגה. מי חשב על הליהוק?
"אני חושב שזה היה רעיון שלי, לא בטוח. קודם כל פבלו עצמו בן אדם מבריק, הוא מדייק ברמות. אנשים חושבים שהוא מאלתר כי הוא מגיש כל כך יפה את הטקסט. והוא בן אדם גם חיובי בטירוף. הוא היה מגיע לפעמים ישר מהופעה לתוך הסט, וכל הזמן כזה עם מרץ וחיוביות ומשמעת. כשהוא מביא את הטייק הטוב - הוא שורף את כל המסך. כל הפסקת צהריים איתו התגלגלה מרבע שעה לשעתיים (צוחק)".
חיפושים רבים היו דווקא אחר שחקן שיגלם את התפקיד של אורי. "זה היה נורא קשה. בראבא הסכים בנדיבות לעשות לנו איזשהו טסט כזה. המשחק שלו לא מוטל בספק, זה פשוט איזו התאמה לדמות. זה תפס מאוד חזק. קודם כל הוא שחקן מדהים. דבר שני יש לו איכויות שמאוד מתאימות לדמות שרצינו לבנות. רצינו להתייחס לתקופת אבל, אבל לא לעשות משהו מבאס. באיזשהו מקום בשביל לספר את הקומדיה הרומנטית בין אבא לבת בתקופה הזאת".
וכיף לעבוד עם בראבא?
"אני בעיקר מוריד את הכובע בפניו. כי העבודה שנדרשה ממנו מטורפת. עבדנו קשה, צילמנו במשך 47 ימים, יש לו גם מופע יחיד, נולדה לו גם תינוקת. הבן אדם בן 60 והוא מגיע, מצלם כל הלילה, לומד טקסטים. באיזשהו שלב אתה מרגיש אי נוחות. כל מה שנשאר לך לעשות זה רק לסתום את הפה ולהוריד את הכובע כי הוא באמת סוס עבודה. היו אזורים שגם לאט לאט נצבר יותר אמון. היו מקומות פתאום טיפה יותר אפלים או טריקים או מורכבים בדמות, שממש הרגשתי שהוא הולך איתי".
מה היה הרגע הכי כיפי בתהליך היצירה?
"זה עשוי להישמע קצת מתלהב אבל היו לי רגעים, גם בעבודה על פרק 10, וגם בהרכבה שלו בחדר העריכה שלרגע הרגשתי שאני באמת במאי. היה לי כיף להרגיש את זה".
למה הכוונה?
"גם בכתיבה וגם בבימוי אתה מכוון לאיזשהו מקום ואתה מקווה שההתכוונות הזאת תוביל לאיזושהי פגיעה באזור. כאילו בדרך כלל אתה פשוט מסתפק מלכוון ויש אזורים שאתה מרגיש שאתה פוגע. יש איזו הנאה כזאת, שפשוט סתם, אתה מבסוט. אתה מסתכל במוניטור ואתה אומר 'וואי, איזה כיף. ככה בדיוק רציתי".
"אורי ואלה", ימי חמישי ב-20:15 ב-HOT3 וחינם ב-HOT VOD