האח הגדול: מסיבת יום ההולדת של שני במחווה ל"קיץ של אביה"

1. אוי, אבא, תרחם על אורנה. היא בת של מלך, תראה איזו צדקת, איך היא מקפידה על שמירת נגיעה בין ליטוף לליטוף. תראה לי איפה כתוב בתורה שאסור לקיים סייבר סקס של דוסים הזוי ומוזר במיטה עם גבר אחר שבו כל אחד אומר מה חמוד בשני? ואיפה כתוב שאסור לישון מחובקים, בלי נדר? בכלל, אצל אורנה נראה שצמד המילים "בלי נדר" מאפשר לך גם לאכול חזיר ביום כיפור בבית הכנסת הגדול. אבל האמת, אני גמור. מעקב אחרי מערכת היחסים הזו גורם לך להיות מותש כמו המלאך שכותב את החטאים של אורנה. ומסכנים מלאכי השלום ומלאכי השרת, למה הם צריכים לסבול את ליטופי הרגליים ההזויים מתחת לשולחן שבת. הלו, זה לא רק קריפי ברמות, זה גם מתכון בטוח להדבקה באקזמה, בטח אחרי שהדיירים כבר סוגרים חמישים יום בבסיס. הגיע הזמן להגיד את זה: צאתך לשלום דן, מוצר כל כך גנרי כמו מותג הפתיתים של שופרסל. ואם יש משהו שהכריע את הכף לטובת הדחתו של דן, היה הגילוי הלא מפתיע שהוא מהלוזרים המשמימים שקוראים לסלבס בשמות הפרטיים, משל שירתו יחד בלהקת גייסות השריון. מה אתה אומר, אחי? אתה אוהב להקשיב לחווה? שומע רזי כל בוקר? סוגר את הלילה עם שיר של מאיר? ובערב תראה מהדורה עם יונית? מזל טוב, לפחות התקבלת לשכונה במודיעין.

2. ואם לא הספיק לנו לשמוע את שני, עכשיו הוסיפו לה בובה שלא דומה לה אבל יש לה נזם באף אז בואו נגיד שזו הבובה שלה. מאז "הקיץ של אביה" לא היה יום הולדת עצוב שכזה, כנראה יום ההולדת ששני ערכה בכל תולדותיה עם הכי הרבה משתתפים, וגם הם היו שם מכפייה כי אסור להם לצאת מהבית. בשלב מסויים של שירת "היום יום הולדת" בערבית הרגשתי כמו במסעדה באבו גוש כשתאלין תיכף נכנסת עם מנת כנאפה עם נר. יחסית להתנהגות המנטלית של הדיירים, היה מפתיע לגלות שהברכות לשני לא הסתכמו ב"אושר ועושר, יושר וכושר". והנה שני, גדלת בשנה ועדיין נותרת מעצבנת כמו בת 14. הבחורה תיכף בת שלושים ועדיין צריכה לדעת מתי דקה אחרי חצות כדי לחגוג. מה נאחל לך, שני היקרה, שתהיי עם המשפחה כמה שיותר, עדיף כמה שיותר מהר, ושתמשיכי להיות בדיוק כמו שאת, רק בלי התמשיכי. קלטתם אגב שאבא של שני הגיע אחרי חצות ליער בנווה אילן רק כדי להגיד לה מזל טוב? לא קונה את זה. לדעתי יש מצב שרק הגיע כדי לוודא שלא תחזור הביתה. אפשר להבין. שגם אחרים יסבלו. אגב שני, מה זה הקטע הזה שכל מילה שניה שלה באנגלית: כאילו, זה פאקין מעצבן, כי דן הוא נואובאדי וזו סיטואציה פשוט אוקוורד. רוצים לדעת מניין האנגלית שלי? מימי שישי מול מרתון של הקרדשיאנס בערוץ אי, אפרנטלי.

3. משימת החבובות הייתה ממש חמודה. אומנם לא הבנתי למה הלבישו את אנדל במדים של אסיר ובקלות היה אפשר להחליף את זו של שני בבובה של טרול ואף אחד לא היה חש בהבדל אבל הייתה הופעה מוצלחת בהחלט. חבל אגב שהתאמצו כל כך על הבובה של אורנה. היה אפשר לקחת את בובת הוודו ששני בנתה ודוקרת כל לילה ולהשתמש בה. וחמימו, מה כבר לא נאמר על האיש הזה. היכולת הקוגנטיבית והמוטורית של הבחור כל כך מוגבלת שזה או לנשום או להזיז את הבובה. וגם כן, רחמים עליה, פינו אותה למיון בובות עם שבר בצוואר כי כמו במציאות הוא לא הבין שכדי לדבר צריך לפתוח לה את הפה. וכמובן מילה טובה על הבובה של קורין. אחד לאחד. דומה בול. אה, זו לא בובה? סליחה, טעות שלי.

4. הבנתם את המשימה של האח הגדול, כן? עליכם לארגן פרסומת לחברה ששילמה לקשת הכי הרבה כסף עבור פרסום סמוי בתכנית הכי נצפית. לא משימה קשה מדי: אנחנו ננצל אתכם לטובת האינטרסים הכלכליים שלנו ואתם בתמורה תאלצו להקשיב לפרסומת תוך כדי השידור. אוקיי, צוות ראשון, חברה שהמוצר שלה סוחט מכם כסף בזמן שאתם מחפשים מלון בחו"ל. צוות שני, פרסומת לאבקת כביסה שהיא בדיוק כמו כל השאר רק באריזה שונה אבל גם היא לא תצליח להוריד את הטינופת של תוכן שיווקי באמצע תכנית. צוות שלישי, חברת משלוחים שאף אחד לא מכיר אבל יושבת על הרבה כסף. יופי. מעולה. מצד שני, אני צריך להגיד תודה שלא דחפו לשם את הפרסומת הבלתי נסבלת של החומוס עם השיר שגורם לאנשים בעבודה לזמזם את "אצא לי השוקה".

5. 50 יום חלפו על דיירי הבית והתחושה שלי היא שאם היו משדרים את הפרק הרביעי לא הייתם שמים לב. הריבים אותם ריבים, האהבות אותן אהבות, הים אותו הים והערבים - טוב, הם בכלל הפכו לטראנסים. ובכל זאת, לפעמים יש תחושה שבהפקה הלכו לים ולא סיפרו לדיירים שלאף אחד לא אכפת מהעונה. אחרי הפרק של אתמול שקלתי לפנות לכוחות הפינוי בעמונה שימשיכו את המלאכה גם בבית במאחז בנווה אילן. בהתחלה השתעשתי ברעיון שהיס"מ יפנו את אנדל תוך שהוא אוחז בשארית כוחותיו בלוח התקציב תוך שאורנה צועקת פסוקים מתהילים אבל אז נזכרתי שהשוטרים יבינו שיש בבית גם ערביה, ואז לך תדע איך זה יסתיים.

אביחי, חמימו ואורנה. לא נתנגד להיפרד כמובן משני אבל מי הקהל שיצביע לדן? חברי כפר הגמלאים בגינוסר? נשמח לפגוש אותך שוב בבריכת המשושים עם שכבת ט'-י' של חטיבת הביניים של מקיף ג' ביהוד.

סיפור האהבה בין תאלין לבובה שלה התחיל חביב אבל אחרי עשר דקות של הדיאלוג הזה היה צריך להרחיק ילדים מהטלוויזיה ולהגביל את הצפיה מגיל 18. אני מבין ש-50 יום בלי בן הזוג זה קשה, אבל אני מבקש להתאפק, אין לדעת מה ייצא מהשילוב המוזר של טראנסית והבובה שלה. באמת שאנחנו שבעי מערכות יחסים מוזרות בתכנית הזו.

"החיים עוברים כמו כוס מים" – אביחי, שהיה בגלגול הקודם פורסט גאמפ שנתקע בעמוד אחרי תחילת הריצה כי לא ראה, מספר לחמימו על רזי העולם. אויב קלינאיות התקשורת לעומת זאת נותן תובנה משלו: "הייתי בן 13, עכשיו אני כפול 2, זה מפחיד". פיתגורס, מאחוריך.