השחקנית יעל סטון, המגלמת את לורנה מורלו בסדרת בית הכלא הפופולרית "כתום זה השחור החדש", תמיד נבוכה כשפונים אליה בעברית. למרות שמה הישראלי היא אינה דוברת את השפה ומעולם לא ביקרה פה. בראיון לוואלה! תרבות מביתה בניו יורק היא הסבירה שההורים שלה התנדבו בקיבוץ גבעת חיים בצעירותם והשם שלה זו הדרך שלהם לחגוג את התקופה הנהדרת הזו.
בימים אלו מתחיל השידור של העונה החמישית של הסדרה הפופולרית מבית נטפליקס "כתום זה השחור החדש" (תשודר בישראל החל מיום שבת ב-Xtra VOD ומ-11.6, ראשון-חמישי ב-22:50 ב-HOT HBO). מאז עלייתה, צברה הסדרה פרסים רבים בהם ארבעה פרסי "אמי", חמישה פרסי "סאג", שלושה פרסי בחירת המבקרים ושש מועמדויות ל"גלובוס הזהב". בפברואר האחרון הודיעה נטפליקס לשמחת המעריצים הרבים שהסדרה תשוב גם לעונה שישית ושביעית. נקודת הפתיחה של העונה הנוכחית מתרחשת בדיוק היכן שהסתיימה העונה הקודמת, התקוממות אסירים בין כתלי בית הכלא. סטון מגלמת בסדרה את לורנה מורלו, שסימן הזיהוי המובהק שלה הוא המבטא הכבד, תמהיל של ניו יורק ואיטליה.
מאין הגיע המבטא?
"אני בכלל מאוסטרליה, זה לא המבטא שלי, אבל כשאתה עובד באמריקה אתה נחשף להרבה שחקנים ממקומות שונים, אתה לומד להתמודד עם מבטאים שונים ולחקור מבטאים שונים. אני נהנית לשמוע קולות של אנשים אחרים, אני מאמינה שהדרך בה אנחנו מדברים היא המפתח לסיפור שלנו ולחיים שלנו. המבטא של לורנה הוא חלק מהחיים שלה, זה חיבור בין ברוקלין לבוסטון וזה חלק מהסיפור שלה. היה לי כיף ליצור את הקול שלה. לפני האודישן לא היה לי הרבה זמן להתכונן ובניגוד למה שאנשים אומרים, אני לא בטוחה שאני כל כך טובה בזה".
המחמאה הכי גדולה שאפשר לתת לה הוא ההשוואה למבטא של אדריאנה (דראה דה-מתאו), זוכת פרס האמי, מסדרת המופת הוותיקה, הסופרנוס.
את מזכירה את אדריאנה מהסופרנוס. צפית בסדרה?
"צפיתי בסופרנוס רק לפני שנתיים, באיחור משמעותי מכולם, אחרי ש'כתום זה השחור החדש' כבר עלה. אני מאוד אוהבת את הדמות של אדריאנה, אני חושבת שהיא משגעת, וזה קטע שיש לה מערכת יחסים עם בחור בשם כריסטופר. אחרי שיצרתי את לורנה קיבלתי חיזוק אמתי מההופעה של השחקנית, זו הייתה רוח גבית מצוינת".
קצת כמו בסופרנוס, גם לורנה היא דמות נשית חלשה, שתלויה בגברים בחייה ומוגדרת על ידיהם. את מוצאת קווים משותפים איתה בחייך?
"אני מאוד שונה מלורנה. אני פמיניסטית לחלוטין, אני לא מאמינה בתפיסת העולם המסורתית של לורנה, למרות שהדמות שלה עוברת שינוי במהלך הסדרה. היא גדלה בסביבה מאוד הומוגנית, לא נחשפה לאנשים השונים ממנה, בצבעים שונים ומדתות שונות. מה שמעניין הוא שלאורך חמש העונות לורנה מפתחת אינטראקציות עם אנשים שונים ממנה והיא מתחילה להבין אנשים, לעומת העונות הראשונות שם היא מציגה רעיונות גזעניים. בעונה השנייה למשל יש לה נאום מאוד מכליל ושלילי על אנשים ממקומות שונים. אני באופן אישי חושבת שזה חשוב לגלם דמות שיש לה רעיונות שונים משלך, וזה חשוב לשים על השולחן גם קולות כאלה. ככה אנחנו מתחזקים כחברה. אני לא תמיד משחקת דמויות שדומות לי, למעשה אם זה היה כך, זו הייתה עבודה מאוד משעממת".
הסדרה מאופיינת במערכות יחסים חד מיניות והבימוי מאוד פרובוקטיבי. נדמה לפעמים שהסצנות האלה הן על סף הגימיק, דרך נוספת למשוך עוד צופים.
"אני לא חושבת ככה. זו הצורה שאנשים מבטאים את עצמם בכלא. אנחנו מאוד נאמנים למציאות. כשאנשים מבודדים ואין להם מגע אנושי, הם רחוקים מבני הזוג והמשפחות שלהם והם במצבים נואשים. זה לא גימיק, אנחנו לא מציגים חיי אנשים כבדיחה, הסדרה התבססה על ניסיון החיים של פייפר ואנחנו עושים כמיטב יכולתנו לשקף את חיי האסירים".
הדמות שלך בעונות הראשונות מנהלת רומן עם ניקי (נטשה ליון). היה לך קשה לשחק במערכת היחסים הזו?
"מבחינתי זה היה כמו להיות עם שחקן גבר, זו אותה הגישה. אני מתייחסת לכל אדם בכבוד רב, ואני נמצאת שם באווירה מאוד מקצועית. להתנשק עם ג'ון מגרן שמשחק את ויני, זה אותו הדבר כמו לנשק את נטשה ליאון שמגלמת את ניקי. אני שחקנית מקצועית ואני מנסה לגשת לדברים במקצוענות. אם הייתי מביאה את המשיכה האישית שלי, זה היה יכול להיות מאוד לא נח".
'כתום זה השחור החדש' נכתבה במקור כספר, רומן אוטוביוגרפי על סמך חוויותיה של פייפר קרמן. מורלו מבוססת על דמות אמיתית?
"היא מוזכרת בספר אבל לא באותו השם. היא שילוב של שתי דמויות בספר, כותבת הספר הזכירה כמה דמויות שהיא פגשה בכלא, ולורנה היא שילוב של שתיים מהן".
יש לך חלק בהתפתחות קו העלילה של הדמות שלך?
"אין לי אינפוט על כיוון הדמות או על הסיפור. אנחנו עובדים מאוד בנפרד מהכותבים. אני סומכת עליהם, הם עושים עבודה נהדרת. מדי פעם אנחנו מאלתרים על הסט, אז חלק מהשורות נכתבות באותו הרגע".
מה למשל?
"הרבה דברים קטנים שאנחנו מציעים, לפעמים הם לוקחים, לפעמים לא. אני מאלתרת הרבה עם נטשה, יש לי איתה אנרגיה משחקית משוחררת. יש שחקנים שהם ככה, אחרים הם לא, יש כאלה שרוצים שתעבדי ככה, אחרים לא ויש כותבים שלא אוהבים את זה".
איך הכנת את התחקיר על הדמות?
"ניסיתי להכיר נשים שהיו בכלא, ניסיתי להבין את מערכות היחסים ביו הנשים האלה. חשבתי שזו הדרך הטובה ביותר ללמוד על לורנה. אבל התחלתי את הצילומים ארבעה חודשים בלבד אחרי שהגעתי לארצות הברית והכרתי מעט מאוד אנשים כאן. היום כבר יש לי בחיים אנשים שהייתה להם נגיעה למערכת המשפט האמריקאית. לאורך השנים הידע שלי על כלא ומערכת המשפט גדל, הבנתי לא מעט על החיים, על הבעיות במערכת שהובילו לכמות הגדולה של חוסר שוויון, בעיקר בארצות הברית אבל לא רק. אני יודעת שיש לי עוד הרבה ללמוד, זו מערכת מסובכת".
סטון היא בת לאב יהודי, דור שני לניצולי שואה ואם שהתגיירה. הוריה הכירו כאן, בישראל, כשהתנדבו בשנות השבעים בקיבוץ גבעת חיים.
יש לך שם מאוד ייחודי באוסטרליה.
"אולי לא כל כך מיוחד בישראל".
היית בישראל?
"מעולם לא הייתי. זה נורא, אה? אבל ההורים שלי היו בישראל, הם נהנו שם מאוד והם מדברים בחיבה רבה על התקופה בארץ. לאח שלי קוראים ג'ייקוב, לאחותי אילנה ולי יעל. הזמן שלהם בארץ השפיע עליהם עמוקות, הם רצו לחגוג את זה דרך שמות הילדים שלהם".
את מקבלת הרבה תגובות על השם שלך?
"לא הרבה, אבל הכי משפיל בשבילי הוא כשישראלים פונים אלי בעברית ואין לי שום דרך להגיב. למרבה הצער אני לא מדברת עברית".
את מכירה מילים בעברית?
"לא, כשהייתי צעירה גדלתי מסביבי עם יידיש, אבל הצד הזה במשפחה שלי אינו בחיים. כל הסבים והסבתות שלי ניצולי שואה".
באיזו דרך זה השפיע עליך? זה חלק מהזהות שלך?
"כן, לחלוטין זה חלק מהזהות שלי, אני לא רואה את עצמי כיהודייה פעילה אמנם, למרות שגדלתי ככה, אבל עבורי הקשר עם הסיפור המשפחתי שלי מאוד חזק. אני גאה להגיד שהם חלק מחיי, הם השראה גדולה. למרבה הצער כולם אינם עכשיו בחיים. סיפור החיים שלהם הוא בהחלט השראה רבה על חיי במונחים של הישרדות והתנגדות".
את מתכננת להגיע לישראל?
"הייתי שמחה להגיע לישראל, אבל לצערי בשנים האחרונות אני מחלקת את זמני בין אוסטרליה וניו יורק, ולמרבה הצער לוח הזמנים שלי קשוח ואני לא יכולה לחוות הרפתקאות כרצוני".
מה החלום המקצועי שלך?
"אני מודה על העבודה שלי, והייתי רוצה לעבוד בכל העולם. הייתי רוצה לעבוד עם במאים מסוגים שונים, הייתי שמחה לעבוד עם אנשים בעלי חזון יצירתי עוצמתי, אני לא ממוקדת על להיות מאוד מפורסמת, אני מבינה שזה לא החלום שלי".
יש לך מעריצים, אנשים מזהים אותך?
"כן, אבל זה לא כמו לאחרים. אני לא נשמעת כמו לורנה ולא נראית כמוה, אני לא הולכת מאופרת, אני יכולה לחלוף בקלות בלי שיזהו אותי. אני מקבלת מדי פעם תגובות ברשת, אבל לא משהו שאני לא יכלה להתמודד איתו".
לא משהו בסגנון מורלו.
"(צוחקת) לא משהו אכזרי. הבנתי שזה לא חלק מהאושר שלי. השמחה היא לעבוד עם אנשים, לספר סיפורים ולעבוד על יכולות המשחק שלי".
איך מערכות היחסים שלכם מאחורי הקלעים? האם יש מחנות כמו שנוצרות על גבי המרקע?
"יש הרבה אהבה בינינו. יש לנו מסע מדהים יחד, אנחנו עובדות יחד חמש שנים, עברנו הרבה יחד, יש הרבה אהבה בינינו. אנחנו לא מחולקות לקבוצות כמו בכלא. זו סדרה נפלאה, ואנחנו יודעים להתגבר על השוני בינינו גם מאחורי הקלעים וגם מול המצלמות".
