גם אחרי קילומטרז' ארוך על במות התיאטרון ועל מסכי הטלוויזיה, את הדמויות של הישאם סלימאן בשנים האחרונות תראו בדרך כלל עם נשק ביד: תחילה כראש גדודי חללי אל-אקצא בסרט "בית לחם", לאחר מכן כרב המחבלים אבו אחמד בסדרה "פאודה", וכעת כסא"ל בדואי שמסתבך בפלילים כדי לעזור לחברו השופט בסדרה "כבודו" (yes). סלימאן הוא שחקן נפלא, אבל תמיד מוצא את עצמו באותו הטייפ-קאסט: הערבי או המחבל. גם עכשיו, כשהוא סוף סוף מסתובב עם מדי צה"ל בסדרה, בסופו של דבר הוא מוצא את עצמו -זהירות, ספויילר - גונב נשק עבור יהודי.
את אנחת הייאוש שלו במהלך הריאיון אפשר היה לשמוע למרחקים. "אתה לוחץ על פצע פתוח", נאנח סלימאן. "אני למדתי משחק וכולם אומרים לי שאני שחקן מדהים. אין לי ספק שיש בי את הקסם הזה של לקחת דמות ולהפוך אותה למשהו גדול יותר ממה שנכתב בתסריט, ובסוף זה מאוד מתסכל שאתה תמיד משחק ערבי. שלא תהיה לך טעות, בזכות 'פאודה' קיבלתי הזדמנות של פעם בחיים אבל מצד שני צריך מישהו עם ביצים שלמרות המבטא שלי יבחר בי לגלם דמות לא של עבריין או מחבל".
אתה חושב שהבעיה היא בקהל שלא מוכן לקבל דמות של ערבי בתפקיד מרכזי חיובי?
"אני חושב שזה החברה הדפוקה. חברה דפוקה זה לא קהל. זה יוצרים, זו ממשלה, זה הרבה דברים. יש פה משהו מאוד דפוק, נשבע לך".
שלא תהיה טעות. סלימאן רחוק מלהיות מתוסכל ממצבו. בימים אלה הוא משחק בהפקה אמריקאית שמצולמת בחו"ל ("נורא חשאית, אני מפחד אפילו להגיד באיזה יבשת") והן ברחוב היהודי והן בערבי לא מפסיקים לפרגן לו - ובצדק. "פאודה" ו"כבודו" הביאו לו לא רק תהילה, אלא העבירו אותו לקדמת הבמה. הוא בן 39, נשוי ואב לשלושה שמעבר לתפקידיו כשחקן מתפרנס גם כמנהל תיאטרון פרינג'.
ב"כבודו" סלימאן הוא חאלד, סגן אלוף בצה"ל שמוצא עצמו מסובך לאחר שבנו של חברו הטוב, שופט בבית משפט השלום בבאר שבע, דורס את בנו של ראש משפחת פשע ונמלט מהזירה. השופט, יורם חטב המצוין, נאלץ לחפות על מעשי בנו כדי שלא ייכנס לכלא ובדרך מצליח לסבך את כל הסובבים אותו ולהותיר שובל ארוך של דם. הסדרה נוגעת לא רק בדילמות הקשות של אב שמחפה על מעשי בנו, אלא גם חושפת את אחורי הקלעים של עולם החקירות והמשפט ומספקת הצצה ליחסים המורכבים בין יהודים לבדואים בנגב.
כבר מהדקה הראשונה אתה מוצא את עצמך נשאב למתח ולדרמה שנראים מציאותיים מתמיד כשברקע השאלה הנצחית: איך אני הייתי נוהג? "הסדרה נותנת אגרוף לבטן", מודה סלימאן. "היא מציגה את מורכבות הדברים בישראל ואיך כשמשהו הופך לאישי, אנשים עושים חשבונות אחרים לגמרי. כמי שחי בחברה הערבית שבאה בטענות למשטרה שלא עושה מספיק, פתאום אתה אומר: רגע, הדברים יותר מורכבים. מספיק שיש אלמנט אחד שמשבש את כל העניינים. כמו בסדרה, כשהשופט מחליט לקחת את עצמו את הסיטואציה ועובר על החוק ואף אחד לא מבין מי מזיז את האבנים על הלוח".
אתה מאמין שגם במציאות שוטרים ושופטים עוצרים תיקים או מקדמים אותם בגלל קשרים אישיים?
"אני חושב שכן. ניקח לדוגמא את האלימות בחברה הערבית. זה לא סוד, יודעים שיש אלימות אבל כל פעם שאתה מנסה להצביע מאיפה זה מתחיל אתה לא מצליח. אני מדבר מתוך תסכול. אתה לא יכול להגיד מי מעודד את זה: החברה הערבית עצמה, הממשלה, המשטרה. יש משהו גדול ממך ומורכב יותר. כמו בסדרה, זה 5 דברים ביחד שמניעים את הדברים".
סלימאן, שמשחק את חאלד, נאבק בסדרה בין הנאמנות למשפחתו לבין הנאמנות לחברו שמסתבך בפלילים. "חאלד הוא אחד שנכנס לבור ומנסה בכל הכוח להיאבק. מבחוץ הוא מנסה לשדר עסקים כרגיל, גבר כזה עם מדי צבא, אבל לאט-לאט מתחיל להתגלות כחלש. כשאני רואה את הסדרה אני מאוד מרוצה מהתוצאה. רואים את חאלד שהופך מקצין בכיר לילד קטן, כמו חיה שנאבקת על החיים שלה עד הנשימה האחרונה".
אלא שעם כל הכבוד למשחק המצוין של סולימאן, קשה להתעלם מהעובדה כי כמעט לאורך כל הסדרה הוא מופיע בה כשהוא על מדי צה"ל. סלימאן, מוסלמי המתגורר בנצרת שכפי שניתן להתרשם איננו מהסס בביקורת, הן כלפי ישראל והם כלפי החברה הפלסטינית, מצא עצמו בלב סערה כאשר בריאיון ל"ידיעות אחרונות" אמר כי "חייל שנמצא בגדה ומישהו פוגע בו אני לא חושב שזה פיגוע". כעת, מוצא עצמו סולימאן לובש מדים כשהסערה שגרם עדיין מהדהדת. "זה היה משהו מזמן והיה טעות באופן שזה נוסח. בן אדם זה ערך עליון ולא חשוב אם הוא נהרג בצבא או נרצח בכפר קאסם. החלטה של מלחמה היא החלטה של ממשלה וכל טיפת דם שנשפכת בקונפליקט הזה חבל עליה. לא במקרה החלטתי להישאר בישראל, למרות שכבר מזמן הייתי יכול לברוח מהארץ. חשוב לי להישאר פה, ודווקא להתגורר בנצרת ולשרת את החברה שלי.
"אומנם חאלד בצבא אבל ההתרכזות היא בחיי המשפחה שלו ובהתמודדות שלו עם השופט. אין התעסקות בצבא וגם כשהתכוננתי לתפקיד, לא הלכתי לראות מה עושה סא"ל. לא התעסקתי יותר מדי בנושא של מה המדים מייצגים. אני בסופו של דבר שחקן ואתה לומד את הדמות כמי שנלחמת על האני מאמין שלה, לא על מה שמסביב. לא היה לי קשה ללבוש את המדים כי כבר שיחקתי חייל בתאטרון. צריך להבין שנושא הצבא מאוד רגיש בחברה הערבית וכולם מבינים למה זה קשור. יש לנו מורכבות לא פשוטה: לכולנו יש קרובי משפחה בגדה, בסוריה, בלבנון, ברור שזה מורכב מאוד. גם כשצילמנו בכפרים בנגב, אפילו הצוות היהודי לא האמין שב-2017 יש כזה חיי עוני ודלות עם תשתיות כל כך גרועות".
בפאודה שיחקת רב מרצחים, ראש ארגון טרור שמוציא פיגועים, ב"כבודו" אתה משחק קצין בצה"ל, איך הצלחת להתמודד עם המעבר בין התפקידים?
"אני כשחקן מחפש דברים מאתגרים ולא הגעתי למצב שאני יכול לבחור בין כמה יצירות. מה שהיה מאתגר זה שלכל אחד הייתה אנרגיה שונה. מאוד חששתי שאזוהה בקהל של 'כבודו' בתור המחבל מ'פאודה' אבל לשמחתי זה לא קרה. להיפך, לאבו אחמד יש את העקשנות שלו, שהוא רוצה להשמיד ולפתוח במלחמות, היו בו אנרגיות של אריה בכלוב. לעומתו חאלד מתגלה כאיש עם חולשות, שחושש על המשפחה שלו ולאט לאט הופך לעכבר".
התאכזבת כשבסופו של דבר הדמות שלך נרצחה ב'פאודה'?
"האמת היא שכן. זה היה מאוד מאכזב כי הייתי מאוד רוצה להיות חלק מהמשך ההצלחה המדהימה של הסדרה. כבר במהלך הסדרה כשהבנתי עד כמה הדמות של אבו אחמד משמעותית התקשרתי לליאור רז, אחד מיוצרי הסדרה ואמרתי לו 'אבו אחמד דמות מאוד חזקה, אנשים אוהבים אותה. אתה חייב לשנות את הסוף". הוא אמר לי 'תן לי לחשוב על זה'. ואז הגיע כבר פרק 12 והייתה הקרנה חגיגית וכולם התחרטו על זה שהרגו את אבו אחמד. שאלתי את כולם: למה עשיתם את זה? חבל".
הריאיון עם סלימאן מתקיים ימים ספורים אחרי המהומות בכפר קאסם, בהן נהרג אחד מתושבי היישוב על ידי מאבטח כשהמון זועם הפגין מול תחנת המשטרה המקומית. "כששומעים על מקרה כזה ישר חושבים על הילד שלך. המשטרה חייבת להבין שהיא צריכה להתייחס אחרת למיעוט הערבי ואסור לה לזלזל בחיי אדם. אני בהחלט מרגיש כך. בסוף אתה שומע את הסיפורים וכשהחקירות יוצאות לאור אתה מגלה שלא הייתה סיבה לגזול חיי של בן אדם".
עם כל הכבוד, אין מקום לתלות חלק מהאשם גם בהמון זועם שמיידה אבנים לעבר תחנת משטרה?
"שום דבר לא שחור או לבן אבל בשורה התחתונה יש פה מספר לא קטן של אזרחים ערבים שנהרגים בהפגנות. לעומת זאת, כשיש הפגנות אלימות של מתנחלים או הפגנות של הקהילה האתיופית - וכבר היו פה אירועים שהמפגינים השתמשו באלימות קשה כלפי המשטרה - לא שמענו על הרוגים או על ירי חי. אני הייתי באירועי אוקטובר כשליד הבית שלי נרצח בחור שעמד 10 מטר ממני. היו יריות ליד הבית וראיתי את הבחור פשוט נופל. לא האמנתי שזה קורה. ברור שצריך לקבל כאן החלטות אחרות כלפי המגזר הערבי. אני מאמין שלא צריך להשתמש באלימות בהפגנה והייתי רוצה שהמנהיגות שלנו תיקח אחריות ותקדים תרופה למכה כדי שההמון לא יירד לרחובות. זה לא צריך להגיע לזה".
הסדרה "כבודו" משודרת בערוץ yes Oh בימי שבת ב-22:00