כמעט שנה אחרי שידורה המקורי ורגע לפני שהיא מככבת בפרסי האמי וחוזרת לעונה שנייה, החלטנו לחזור ולחוות את העונה הראשונה של "הכתר" מחדש עם בלוג שבועי מיוחד. הדרמה התקופתית של נטפליקס, זוכת פרס סדרת הדרמה הטובה ביותר בגלובוס הזהב והמועמדת לפרס הדרמה באמי, גרפה שבחים מקיר אל קיר ונחשבת לאחת מיקירות מבקרי הטלוויזיה.
אם צפיתם בה בזמן אמת, אתם מוזמנים להצטרף אלינו, לרענן את זיכרונכם לקראת העונה החדשה ולהשלים פרטים חשובים הקשורים בגיבורים, ובאירועים בהם היו מעורבים. אם טרם עשיתם זאת, הנה ההזדמנות שלכם שלכם להצטרף ולהכניס שם חדש לרשימת הסדרות האהובות עליכם.
"כולנו גוססים, זה מה שמגדיר את מצב החיים".
1. מערכת היחסים בין אליזבת לפיליפ והתמורות שעברו לאורך השנים מהווה את אחד מקווי העלילה המרכזיים של "הכתר", אבל היא נעדרת קונטקסט היסטורי חשוב לגבי עברו של האחרון. הפרק הראשון מנסה להעניק לנו תקציר מהיר על חייו של פיליפ תוך כדי תנועה, אך הדבר נעשה בחופזה ומותיר לא מעט פערי מידע חשובים לגבי האופן שבו התעצב להיות הקצין המרשים שאנו פוגשים בטקס ההכתרה, כמו גם להירקמות מערכת היחסים ביניהם.
פגישתם הראשונה של אליזבת ופיליפ נערכה ב-1939, כשהצטרפה לאביה במהלך סיור בבסיס הימי בדארטמות', שם הוצב הצי המלכותי. פיליפ הוא למעשה קרוב משפחה רחוק של אליזבת (אחיין מדרגה שלישית, בשל ההיסטוריה של נישואי אצולה באירופה) ולכן נבחר להעניק לה ולאחותה מרגרט סיור בבסיס. אליזבת, שהייתה אז בת 13 (פיליפ היה בן 18), התאהבה בקצין הצעיר ופתחה בחלופת מכתבים עמו שנמשכה עד ששב הביתה מהמלחמה. ב-1946 הציע פיליפ לאליזבת להינשא לו, וזאת על אף שכל בני משפחתה וראשי המדינה התנגדו לשידוך. העובדה שהיה יתום ונטול נכסים (תאריו היו למעשה פורמליים בלבד), הצטרפה לכך שנהג להתלבש בפשטות, להתבטא בישירות ולזלזל בכללי הטקס המקודשים למונרכיה. גם לימודיו במוסד מודרני כמו גורדונסטון העלו את החשש שהוא "אינו ג'נטלמן". דווקא המלך ג'ורג' השישי שבר את הקרח עם חתנו לעתיד, ויצר עמו קרבה על המבוססת על אהבה לטבע וחוש הומור משותף. מכאן הדרך לנישואים הייתה סלולה. הרקע הזה מאפשר להבין את הקרירות העצומה שנושבת מסביבם של אליזבת ופיליפ בפתיחת הפרק.
2. התמה המסקרנת ביותר בעונה הראשונה של "הכתר" היא הטיפול של הסדרה במוסכמות של גברים ונשים, וזאת באמצעות שלל מערכות יחסים. המרכזיות שבהן: פיליפ ואליזבת, ואליזבת וצ'רצ'יל. האחת היא מסורתית ופטרונית, בעוד השנייה הופכת על פיה את הסדר העולמי הישן. ילדותו הקשה של פיליפ עיצבה את אופיו כאינדיבידואל שמעצב את נסיבות חייו בעצמו. הוא נולד ב-1921 על האי קורפו שביוון, נצר לשושלת אצולה יוונית-דנית שרבים מבניה שימשו מלכים ונסיכים ביוון, דנמרק, נורבגיה ובאזורים בצפון גרמניה בטרם איחודה. אביו, הנסיך אנדראס, היה אחיו של קונסטנטינוס הראשון, מלך יוון באותה תקופה. כבר בגיל שנה וחצי נאלץ פיליפ להימלט עם משפחתו מיוון אחרי הפיכה צבאית שהפילה את קונסטנטינוס מכיסאו. נטולי לאום, התפזרו בני המשפחה בין בתי קרובים ברחבי אירופה. אמו, הנסיכה אליס, עברה התמוטטות עצבים ואושפזה במוסד בשוויץ, ואביו נטש את ילדיו וניתק עמם קשר. פיליפ עבר להתגורר אצל דודו, ג'ורג' מאונטבאטן, ומאוחר יותר אימץ גם את שם משפחתו. העקיצה שמשגר צ'רצ'יל לעבר פיליפ במהלך טקס הנישואים, נובעת מכך ששלוש מארבע אחיותיו (פיליפ היה הבן היחיד במשפחה) נישאו לאצילים גרמנים - חלקם בעלי השקפות עולם נאציות.
בנעוריו נשלח פיליפ על ידי דודו למספר פנימיות יוקרתיות לימאות בגרמניה וסקוטלנד עד שהתבסס באקדמיית גורדונסטון. במהלך לימודיו, כשהוא בן 16, התבשר שאחותו ססיליה, בעלה ג'ורג' דונטוס ושני בניהם הקטנים נהרגו בהתרסקות מטוס בבלגיה. ססיליה אף הייתה בחודש התשיעי להריונה. שנה לאחר מכן הלך לעולמו גם דודו, ג'ורג', שנכנע למאבק בסרטן העצמות. שורת הטרגדיות הללו הביאו לכך שפיליפ היה בוגר לגילו, נטול מניירות אצולה ובילה את מרבית חייו במוסדות צבאיים. קרבתו הגדולה לאחותו ולבעלה המנוחים הביאו אותו בעקבות האסון להחלטה להפוך לטייס בעצמו. לאורך חייו השלים למעלה מ-5,000 שעות טיסה בחיל האוויר המלכותי.
לנוכח כל זה טבעי להניח שהתבייש במעמדו כגבר בעל מורשת מלוכה שנאלץ לשחק כינור שני לאישה, אלא ש"וולפרטון ספלאש", פרק הבכורה של "הכתר", מלמד אותנו כבר מן ההתחלה שהדפוסים האוטומטיים הללו לא מתקיימים כאן. פיטר מורגן, יוצר הסדרה והכותב של כל פרקיה, מדגיש את מערכת היחסים הזאת כתמונת מראה מדויקת של מוסד הנישואים האנכרוניסטי: הגבר נדרש לבקש את חירותו מהאישה. פיליפ אינו מעוניין במנעמי השלטון אלא בשליטה רגילה על גורלו ועל מסלול חייו. העובדה שהשליטה הזאת ניטלת מידיו באמצעות התערערות בריאותו של ברטי, מחזירה אותו להיות אותו הנער האבוד ונטל המורשת, שתלוי באחרים שיתוו עבורו דרך. הוכחה לכך ניתן למצוא בציטוט שהעניק פיליפ לביוגרפית הרשמית של אליזבת, סאלי בדל סמית: "אני האדם היחיד במדינה שאינו יכול להעניק את שמו לילדיו. אני בסך הכל אמבה ארורה".
כדי להדגיש את השוני של מערכת היחסים הלא שגרתית בין אליזבת ופיליפ, מציג מורגן את צ'רצ'יל כסמל מובהק לפטרונות המוכרת. אף שהוא עוסק באליזבת במספר שיחות לאורך "וולפרטון ספלאש", מסרב מי שרואה בעצמו את אבי האומה הבריטית לקרוא לה בשמה, ומסתפק ב"היא" מלא בוז. לזכותו, אגב, ייאמר שלא היה היחיד שזלזל ביכולותיה. השיחה בין המלכה האם (אמה של אליזבת) למלכה מרי על הצלחתה של אליזבת להביא לנישואים שזכו להתנגדות מקיר לקיר, היא תזכורת להמעטת ערכה גם בקרב משפחתה שלה. הבחירה התסריטאית הזאת מחוכמת מכיוון שהיא צובעת את צ'רצ'יל מיידית בצבעים בנאליים (שוביניסט, מתנשא) ומקטלגת אותו בעינינו כסוג של נבל. בפועל, צ'רצ'יל היה בעל הערכה רבה למונרכיה, אבל כבר בשיחותיו עם ברטי ניכר בו החשש הקיומי מסימנים של חולשה. בתור מי ששרד רק שנים ספורות קודם לכן את המלחמה שאיימה להביא לחורבנה של בריטניה, מעטה הקשיחות והחשדנות הזה היה רק טבעי. כשם שפיליפ סירב להיכבל אחרי שהוכיח את ערכו, צ'רצ'יל סירב לשחרר לפני שהשתכנע בערך האדם שמולו.
3. על אף הילת הזוהר שמלווה אותו בזיכרון ההיסטורי כמדינאי, וינסטון צ'רצ'יל הפוליטיקאי נהנה מרקורד מרשים הרבה פחות. בעיקר אמורים הדברים לגבי בחירות 1945, אליהם הגיע כאחד מהמנצחים הגדולים של המלחמה, וכמי שסימל בדמותו ובנאומיו את העקשנות, קור הרוח והנחישות הבריטית. ובכל זאת, המפלגה השמרנית בראשותו של צ'רצ'יל ספגה מפלה כבדה. קלמנט אטלי, מנהיג מפלגת הלייבור ופוליטיקאי אפור וחסר כריזמה, שימש כסגנו של צ'רצ'יל בממשלת אחדות שהוקמה בימי המלחמה. בעוד צ'רצ'יל הפנה את מלוא המרץ לחיזוק כוח העמידה והלחימה של בריטניה, התמקד אטלי בנושאי פנים ורפורמות בתחום הרווחה.
במסגרת היריבות ביניהם עקץ צ'רציל את יריבו בשנינותו המפורסמת ("כבש בעור של כבש", "אדם צנוע, שיש לו הרבה מה להיות צנוע לגביו", והציטוט שהוזכר במהלך השיחה עם ברטי: "מונית ריקה עצרה ליד דאונינג 10, וכשהדלת נפתחה אטלי יצא ממנה"), אבל הזניח את מערך השטח של המפלגה. טעות אסטרטגית מפורסמת נעשתה במהלך נאום רדיו שבו טען צ'רצ'יל כי הלייבור יזדקקו לשיטות של גסטפו כדי לממש את מדיניותם. השילוב של אלה עם הרצון של בריטים רבים בשינוי אחרי מלחמה טראומטית, סיפקו תוצאה מדהימה: הלייבור זכו ב-393 מושבים לעומת 197 בלבד של המפלגה השמרנית. וכאן זה לא נגמר, אותו אטלי אפור הביס את צ'רצ'יל שוב גם בבחירות 1950. שנה לאחר מכן היה זה תורו של אטלי להפריז בכוחו, כשהכריז על הקדמת הבחירות מתוך מחשבה שיזכה ברוב גדול יותר. אפילו כאן צ'רצ'יל הצליח להפסיד בספירת ההצבעות ב-1.3 מיליון הצבעות, אבל זכה במושבים רבים יותר בזכות מחוזות גדולים שהחזירו אותו בגיל 77 אל בית ראש הממשלה.
4. המתח והחרדה שהביאה עמה המלחמה החמירו משמעותית את מצבו הבריאותי של ברטי, שהתדרדר עוד קודם לכן כשהוכתר למלך בעקבות הוויתור של אחיו, אדוארד, על הכתר. העובדה שהיה מעשן כבד בנוסף לכך בוודאי לא סייעה לו. למעשה, עוד לפני ניתוח הריאות שנראה בפרק, סבל המלך מכאבים עזים כתוצאה מחסימת עורקים ברגלו, ובשלב מסוים נשקלה אף האפשרות לכרות אותה באותו ניתוח.
ג'ארד האריס המופלא נכנס כאן לנעליים הגדולות שהותיר קולין פירת' ב"נאום המלך". הסרט זוכה האוסקר עסק בחילופי השלטון הדרמטיים שנבעו מהעדפתו של המלך אדוארד להינשא לאהובת לבו ולזנוח את חובותיו לכתר. הגמגום הקשה שעמד במוקד הסרט זוכה האוסקר, המשיך ללוות את ברטי כל חייו, גם אחרי שהמטפל בדיבור, ליונל לוג, שיפר את התנסחותו משמעותית. האריס מדגים את הקושי הזה בכמה וכמה סצנות ב"וולפרטון ספלאש", אבל מציב את הדגש על אופיו האוהב של המלך. בעיקר אמורים הדברים לגבי היחסים בין המלך לבנותיו, ובפרט לאליזבת - אותה ראה כנפגעת ישירה מהכתרתו למלך. בעקבות ההכתרה ההיא הפכו חייה של בתו הבכורה, שהיו אמורים להיות רגועים ורחוקים מאור הזרקורים, לדרמטיים במיוחד. הטראומה האישית שעבר כמי שנזרק למים, הובילה אותו לרצות ולטפח את אליזבת מבעוד מועד, בעיקר אחרי התפרצות המחלה. הסצנה של השניים בחדר העבודה של ברטי בחג המולד, היא סמל לשותפות הגורל בין השניים. וכמובן, הסצנה היפהפייה של הפרק - מחרוזת חג המולד בבית סאנדרינגהאם, הרגע שבו אדם מביט על משפחתו ומבין שהוא מבלה עמה חג אחרון בהחלט - מכילה בתוכה את מלוא הרגש, הדאגה והאחריות הכבדה שחש ברטי כלפי משפחתו, תהפוכות הגורל שאליהם נקלעה, והפרידה המוקדמת שנכפתה עליהם.
5. שם הפרק, "וולפרטון ספלאש", לקוח מכפר בשם וולפרטון הממוקם במחוז נורפוק במזרח אנגליה. וולפרטון מהווה למעשה חלק ממעין מועצה מקומית של כפרים, אליה משתייך גם הכפר סאנדרינגאהם, בו שוכנת אחוזת הנופש של משפחת המלוכה. האחוזה המשתרעת על פני 80 ק"מ רבועים, כוללת בתוכה גנים ופארקים עצומים בגודלם, ונמצאת בבעלות המשפחה עוד מתקופתה שלטונה של ויקטוריה ב-1862.
בנוסף לרכישת הבית, חנכה ויקטוריה גם מסילת רכבת ובית הארחה צמוד בכפר וולפרטון (המרוחק כ-3.5 ק"מ מסאנדרינגהאם), ששימש לשיכון בני משפחת המלוכה ואורחיהם עד הגעת התחבורה שתיקח אותם אל סאנדרינגהאם. בצמוד למסילה ולכפר, השתרעו יערות ענק אליהם יצאו בני המשפחה למסעות ציד לצרכי שעשוע. עם שובם, נערכו בבית ההארחה והשטחים הסמוכים אליו סעודות ענק.
המלך ברטי מעלה אתרים חלופיים שאליהם יכול היה לקחת את הפמליה, אבל הבחירה בוולפרטון לא קשורה כמובן לברווזים. קונפליקט נפלא מתקיים בסצנה הזו בין הדימוי המצ'ואיסטי של גברים שיוצאים לציד, לבין השיחה הרגישה שמנהלים ביניהם ברטי ופיליפ על הסירה. יש להניח שהשיבוץ הזה של הסירות לצמדים נעשה מבעוד מועד על ידי המלך שרואה את סופו המתקרב. הקונפליקט הזה נמשך בטיעונים שמעלה ברטי, מי שמשמש כסמל הגדול ביותר של בריטניה: "תארים ודוכסות הם לא העבודה", הוא אומר, "היא העבודה". יש בגישה הזאת, מן הסתם, גם מן הפטרונות הצ'רצ'יליאנית, אבל במהותה היא מהווה סיכום יפהפה של הסדרה כולה כבר בפרק הראשון: מאחורי התארים והמסורת, מסתתרים אנשים שבריריים שמערכות היחסים בחייהם מונעות מהם להתפרק לרסיסים תחת כובד המוסד. התקריבים על ברטי שעוצר בעצמו מלהתפרק רגשית כשהוא מביט במי שחייה של בתו תלווים בו, מחזקים את עוצמתה של הסצנה הזו. היריות והפגיעות במטרה הם רק מעטה לרגשות הסוערים שמאיימים להציף את הדמויות מבפנים.
עוד כמה קטנות
אליס, אמו של פיליפ, אכן השתתפה בחתונה אחרי שהשתחררה ממוסד האשפוז בשווייץ. בנותיה לא הוזמנו בשל הניכור הבריטי לכל סממן גרמני בעקבות סיום מלחמת העולם השנייה.
על פי נדרי הנישואים האנגליקנים המקוריים מהמאה ה-16, נדרשת האישה להבטיח "לאהוב, לכבד ולציית". בעוד החתן מסתפק ב"לשמור ולנצור" בלבד. יחד עם זאת, כשהוא מניח את הטבעת על אצבעה, מתחייב החתן לחלוק את גופו ונכסיו הגשמיים כולם עם רעייתו. או במילים אחרות: כבר במאה ה-16, המציאה הכנסייה האנגליקנית את חלוקת הרכוש.
סצנת החמשירים הנהדרת בתחילת הפרק היא עדות נוספת לשובבות שהביא איתו ברטי אל המוסד הרציני להחריד. הביוגרפים השונים של בית המלוכה ציינו שוב ושוב את נטייתו של המלך חם המזג לגדף ואף להתפרץ מאחורי דלתות סגורות. ברטי לא בוחר בסתם חמשיר תגובה לאתגר שמציב בפניו פיטר (בניסיון להרגיע אותו מלכתחילה), אלא בכזה שמכיל פאנץ' שובב במיוחד. התרגום העברי של הפרק מפספס בגדול את הקטע הזה, ובכלל סוטה לחלוטין מכללי החמשיר (נקרא לזה כך למרות שמדובר בארבע שורות: שורה ראשונה, שנייה ואחרונה מתחרזות, ושורה שלישית שמתחרזת בתוך עצמה). הנה הצעה מעט יותר קרובה למציאות:
היה הייתה רוזנת זקנה בבריי
וזה נראה מוזר לגמרי
שעל אף תוארה הרם וחינוכה המושלם
היא תמיד אייתה 'כו?ס' בצרי