"לא לעשות כלום בקשר לנשק זאת פחדנות": מנחי תוכניות הלילה מתייחסים לטבח בלאס וגאס

"אני רוצה להתחיל הלילה בהתייחסות לתקרית הירי המזעזעת בלאס וגאס. אני רוצה לשלוח את מחשבותיי למשפחות ההרוגים, ותודתי והערכתי לראשונים להגיב, וכן לכל מי שהיה בלאס וגאס והגיע לתרום דם. בכל שעה שחולפת אנחנו שומעים עוד ועוד סיפורים על גבורה יוצאת דופן מצד אנשים שסיכנו את חייהם כדי להציל זרים. תמיד נדמה שהתצוגות הנוראיות ביותר של אנושיות במדינה הזאת, נמשכות מיד בתצוגות הטובות ביותר. ואז באופן טראגי, כל אלה נמשכים בחוסר תגובה מוחלטת. ואז התהליך חוזר על עצמו.

דיברנו בעבר בתוכניות הזאת על אלימות כלי נשק, ואני לא בטוח מה עוד אוכל לומר. אני יודע עוד ששום דבר שאומר לא יעשה כל הבדל. אבל בכל זאת ארצה לומר לקונגרס: 'האם אין שום צעדים שנוכל לנקוט כאומה כדי למנוע אלימות כלי נשק? או שזהו המצב, וכך זה עומד להימשך? כי כשאתם אומרים את מה שאתם תמיד אומרים - עכשיו זה לא הזמן לדבר על זה - מה שאתם מתכוונים בעצם הוא שאין זמן לדבר על זה. זה יהיה הרבה יותר כן אם פשוט תודו שהתכנית שלכם היא לא לדבר על זה לעולם ולא לנקוט בשום פעולה'".

"כמו רבים מכם, גם אני התעוררתי לחדשות הנוראיות מלאס וגאס. עוד טבח המונים, איכשהו קטלני יותר מכל מקרי הירי הקודמים. הם אומרים שזה היה המקרה הגרוע ביותר בהיסטוריה האמריקאית, אבל כל ירי הוא הגרוע ביותר עבור מישהו. ואתה יודעים מה הדהים אותי הבוקר? כשהבנתי שאני חי בניו יורק כבר שנתיים, ובפרק הזמן הזה היו כבר 22 מקרים של ירי המונים בארה"ב. מה שבאמת שובר לב, מלבד החיים שאבדו, הוא שאני מרגיש שאנשים מתחילים להתרגל לחדשות האלה. אני כמעט יודע מראש איך זה עומד להתנהל: אנחנו המומים, אנחנו עצובים, מחשבות ותפילות, ואז כמעט לפי סימן מוסכם אנשים יבואו ויגידו: 'מה שלא תעשו, כשמדברים על הירי, אל תדברו על כלי נשק'.

"אם אתם אומרים אחרי כל מקרה ירי שזהו לא הזמן לדבר על זה, אז לעולם לא תוכלו לדבר על זה מכיוון שיש אירוע כזה כמעט מדי יום. תחשבו על זה: כשמטוס מתרסק, אנחנו מדברים על בטיחות טיסה באופן מיידי; כשגשר מתרסק, אנחנו מדברים על תשתיות באופן מיידי; כשאריה תוקף אנשים, אנחנו מדברים על למה כל כך הרבה אריות מסתובבים חופשי, אז שזה רק באפריקה? תדלגו על זה. נראה שאנחנו עושים הכל כדי להימנע מלדבר על רובים. מעולם לא הייתי במדינה שבה אנשים כל כך פחדו לדבר על רובים. בכל פעם שיש ירי, חייבים להסתכל על משהו אחר. האם זה מוסלמי? האם זה עניין של דת? האם זה פשע של שחורים? האם אלה אנשים שלוקים בנפשם? האם אלה לאומנים לבנים? ועכשיו, אחרי התקרית הזאת, אנחנו שואלים שאלה חדשה: האם הבעיה היא במלונות? אז רק כדי לוודא: מקרה ירי, מקרה ירי, מקרה ירי, מקרה ירי, מקרה ירי... נראה שאנחנו צריכים לדבר על הצ'ק אין במלונות שלנו".

"זוהי תוכנית קומית, אבל כזאת שמדברת על מה שמתרחש מדי יום. והיום השיח הלאומי עוסק בירי בלאס וגאס, ובדיחות לא מתאימות כדי לבטא את ההלם, האבל והכעס שכולנו מרגישים. אבל אני רוצה לקחת רגע לפני שנתחיל בתוכנית כדי לומר ששוב אנחנו רוצים לשלוח את מחשבותינו ותפילותינו לקורבנות ומשפחותיהם, ולכל מי שנפגע באכזריות הבלתי נתפסת הזאת. דברים נוראים מתרחשים בעולם, לפעמים כמו היום אנחנו מרגישים שהם עלו לדרגה חדשה ואסור לנו לקבל אותה כהגדרה החדשה לנורמליות. אחר הצהריים הנשיא תיאר את התקרית הזאת כ'מעשה של רוע טהור', ואני חושב שהוא צודק.

אז מה אנחנו מוכנים לעשות כדי להיאבק ב'רוע טהור'? התשובה לא יכולה להיות 'כלום'. היא לא יכולה. הפעם זאת הייתה הופעה בלאס וגאס, בפעם הקודמת זה היה חבר קונגרס רפובליקני וצוותו תחת אש במגרש משחקים. בשבוע שעבר סטיב סקאליס חזר למשכן, וזכה לקבלת פנים של גיבורים משני צדי המעבר. זה היה רגע שהעניק תקווה שהקונגרס יכול לעבוד יחד למען טובת הכלל. הרף כל כך נמוך כרגע, שהקונגרס יכול לעשות מעשי גבורה על ידי נקיטת כל צעד שהוא: בדיקות רקע מקיפות, אכיפת החוק של הנשיא אובמה שמנע רכישת נשק מאנשים הלוקים בנפשם, חדשו את האיסור על רכישת נשקים להתקפה או שתבואו עם תשובה טובה יותר - כל דבר מלבד שום דבר.

לעשות שום דבר הוא פחדנות. לעשות משהו דורש אומץ. זה דרש אומץ מהאנשים שהיו בהופעה לעזור זה לזה כשכדורים שרקו מעליהם, זה דרש אומץ מהראשונים להגיב להגיע ולעשות את עבודתם. זה דרש אומץ מתושבי לאס וגאס לחזור לשגרה היום. הנשיא טראמפ, אמרת שאתה רוצה להיות נשיא מהפכני שלא אכפת לו מהאופן שבו דברים נעשו בוושינגטון - זאת ההזדמנות שלך להוכיח זאת. אתה רוצה לעשות את אמריקה גדולה שוב? עשה את מה ששני הנשיאים הקודמים נכשלו לעשות: העבר כל חקיקה שפויה על הגבלת כלי נשק, שמרבית האזרחים בארה"ב רוצים".

"שלום לכולם, הנה אנחנו שוב ברגע שאחרי עוד טרגדיה כואבת, נוראית, שלא ניתן להסבירה, שבמקרה התרחשה בעיר בה נולדתי. כפי שאתם יודעים, לפחות 59 אנשים נהרגו ומאות נפצעו במה שהוא כעת תקרית הירי הקטלנית בתולדות ארה"ב המודרנית, שמגיעה שנה וחצי אחרי התקרית הקטלנית ביותר הקודמת באורלנדו. אנחנו מתפללים כמובן עבור הקורבנות ומשפחותיהם וחבריהם, ואנחנו תוהים למה בני אדם יעשו דבר כזה לבני אדם אחרים בקונצרט, כשהם נהנים ומקשיבים למוזיקה... התוצאה היא שהבוקר ישנם ילדים ללא הורים, אבות ללא בנים, אמהות ללא בנות, איבדנו שני שוטרים, איבדנו אחות מטנסי, מורה לחינוך מיוחד מבית ספר מקומי כאן במנהטן. זה מסוג האירועים שגורמים לך לרצות להקיא או להיכנע, זה יותר מדי להכיל. כל המשפחות השבורות הללו שצריכות לחיות עם הכאב הזה לנצח, כי אדם אחד עם קול מטורף ואלים בראשו, הצליח לאגור כלי נשק רבי עוצמה ולהשתמש בהם כדי לירות באנשים.

"אני לא מסכים עם אנשים שאומרים שאין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות, מכיוון שברור שיש דברים שאפשר לעשות, אבל אנחנו לא עושים. וזה מעניין מכיוון שכשאדם מזוקן תוקף אותנו, אנחנו מצותתים לטלפונים, אנחנו יוצרים מגבלות כניסה, אנחנו בונים חומות, אנחנו לוקחים כל אמצעי ביטחון אפשרי כדי לוודא שזה לא יחזור על עצמו - אבל כשאמריקני רוכש רובה ורוצח אמריקנים אחרים, אז אין שום דבר שאנחנו יכולים לעשות... שלושה אנשים נרצחו אתמול בלילה בקנזס בתקרית ירי, ואף אחד לא מדבר על זה כי אלה החיים שלנו עכשיו. אתם יודעים מה יקרה: אנחנו נתפלל עבור לאס וגאס, חלקנו יתעודדו, חלקנו לא, חוקים ייכתבו והם ייקברו - איגוד הרובאים הלאומי יקבור אותם עם כסף, ועם הזמן כולנו נעבור הלאה ואז זה יקרה שוב ושוב".

קימל הציג את 58 הסנאטורים שהצביעו נגד סגירת החורים בחוקה שמקלים על רכישת נשק. על אף שרוב מוחץ של אמריקאים, מכל הצדדים הפוליטיים, תומכים בבדיקות רקע ובאיסור מכירת נשק ללוקים בנפשם, הם התעלמו. "אני רוצה לעשות תוכנית קומדיה. אני שונא לדבר על דברים האלה. אני רק רוצה משהו לצחוק עליו בלילה, אבל לאחרונה זה הפך קשה מאוד".