"לא היה לי מושג עד כמה היטלר טלטל לי את החיים", אומר ארקדי דוכין ונאנח. הוא חוזר שוב ומספר את הסיפור הבלתי נתפס על אביו, מישה, שננטש בגיל 9 על ידי הוריו בשואה וגדל על ידי דודתו, דבר שבדיעבד שינה גם את חייו של ארקדי. "רק היום אני מבין כמה זה השפיע עלי. אבא שלי היה כל חייו אותו ילד בן 9 שננטש, עד שהוא מת. הוא מעולם לא חיבק אותי, מעולם לא הפגין אהבה, מעולם לא התנהג כמו שאבא צריך להתנהג. זה השפיע עלי והפך גם אותי לאינפנטיל באיזשהו אופן. רק על דבר אחד הצלחתי להתגבר: אני מחבק הרבה את הילדים שלי. האמת שאני לא מאשים את אבא שלי ולא כועס עליו. הנאצים התעללו בו מאד קשה מבחינה נפשית. ואני יודע שהיטלר ירדוף אותי עד יום מותי".
דוכין, 54, השתתף בחודשים האחרונים בתכנית הדוקו-ריאליטי של HOT, "מחוברים". נחשפה שם דמות מורכבת ומרתקת. לפרקים רכה ואנושית, ולפרקים קשה ונרגנת. בריאיון לוואלה! תרבות רגע לפני שידור פרקי הסיום של העונה שישודרו בימים שלישי ורביעי (בשעה 20:15 ב-HOT וב-HOT VOD) הוא מספר כי החשיפה לא הייתה לו קשה מדי כפי שניתן היה לצפות. "הרגשתי מאוד טבעי. התכנית מאפשרת חשיפה ללא מאמץ גדול. אנשים לא הכירו אותי לפני כן ונראה לי שהם הבינו שאני לא אדם כבד כמו שאני נראה, למרות שאני שוקל לא מעט. די נהניתי מהחוויה".
למה בכל זאת עשית את זה? זו חשיפה רגשית לא פשוטה עבורך ועבור המשפחה.
"אני די מחובר לשמחתי למה שקורה בעולם והיום להיות נטו זמר זה כבר לא עובד. אנשים רוצים להכיר את האדם מאחורי המיקרופון, אז החלטתי לתת לזה את ההזדמנות. לא שיחקתי שום דבר, התנהגתי טבעי והחיים קרו. כשאתה מחזיק מצלמה במשך שמונה חודשים יכולים לקרות הרבה דברים. ואכן קרו לי הרבה דברים: הייתה לי פרידה וחזרה (מאשתו סימה נ"י), אח שלי נפטר. בסך הכול לא חוויתי את החוויה באופן קשה ומאמץ מדי".
אתה מקבל תגובות שונות ברחוב בשונה מפעם?
"אני מרגיש שכאילו חזרתי לתודעה. אנשים מתלהבים ומפרגנים מאוד. זה קצת החזיר אותי לפעם הראשונה שהייתי בטלוויזיה, לפני 40 שנה ב-1987, בערוץ 1".
אחד הדברים הכי יפים שנחשפו ב'מחוברים' היא דווקא אשתך סימה. מתגלה שם דמות מפרגנת וטובת לב, וחייבים להודות שיכולת ההכלה שלה אותך מפליאה ובלתי נתפסת.
"אין על סימה. יש לה יכולת הכלה אדירה. אם היא הצליחה לסבול אותי 24 שנה, כנראה שיש לה תכונה מיוחדת כי אני לא אדם קל. היו במשך השנים המון היעדרויות מהבית לטובת פרויקטים מגלומנים כמו האלבום "רדיו בלה בלה", היו בזבוזי כסף ענקיים על הרפתקאות אמנותיות. היא קולית, היא יכולה להכיל ולפרגן. יש לה ילדותיות נצחית במובן הטוב של המילה. היא באמת משהו מיוחד האישה הזאת".
ואם בפרויקטים מגלומנים עסקינן, בימים אלו או יותר נכון בשלוש השנים האחרונות - עובד דוכין במרץ על הפרויקט הענק והמסקרן הבא שלו: פרויקט ההיפ-הופ. "אני עובר סוג של מטורמופוזה טוטאלית כפי שאני עושה אחת לכמה שנים. בשנים האחרונות שקעתי עד האוזניים באהבה היסטרית להיפ הופ. השירים האלו עדיין לא מושמעים ברדיו ואני נהנה מהספק הזה כי יש כיף גדול מאד לעשות דברים בלי מטרה של רדיו. אני מניח שזה יגיע עוד מעט, ואני מקווה שיתקבל טוב. אני פשוט נהנה מכל רגע. הקמתי הרכב מאד מיוחד ואני עושה היפ הופ מאד מיוחד".
זה בא דווקא בהתאמה למה שקורה בישראל כי הסצנה של ההיפ הופ מאד התפתחה כאן בזמן האחרון.
"אנחנו כמו רוסים שגילו את הרוק בגלל שהקומוניסטים לא אפשרו להם (צוחק). אנחנו בזהירות מנסים לגבש את הפנים האמתיות של ההיפ הופ. מה שיפה בהיפ הופ זה שכל מדינה מתאימה לעצמה את ההיפ הופ. ברוסיה, אגב, ההיפ הופ ניצח את הרוק והפופ והוא ממלא אצטדיונים. יש לו גם עומקים טקסטואליים ואני לומד ממנו המון. אני ממש נהנה כמו ילד".
בניגוד אליך, יש לא מעט אמנים בישראל שחוששים להתנסות ולהתחדש. הם מעדיפים להתנחמד לקהל.
"אני לא מקנא באמנים שכל הזמן מנסים לשחזר את ההצלחה שלהם. אפילו שהם מרוויחים הון ואפילו שהם מצליחים מאוד. יש אמנים שמה שהם מקדשים זה את הגובה של הגל שהם נמצאים עליו. אם מישהו נמצא על גל מסוים, הרבה פעמים הוא מקדש את הגובה של הגל לצערי ולא את התוכן. הם יעשו הכול רק כדי לא לאבד את הפסגה הזו. אני מוכן לוותר על הגובה כדי לסכן את עצמי ולהתנסות. האלבום משירי ולדימיר ויסוצקי היה סיכון, 'רדיו בלה בלה' היה סיכון, הסתכלו עלינו כמו משוגעים כל פעם. אחרי שהגעתי לשיא עם השיר "מי אוהב אותך יותר ממני" היו לי המון מכירות והופעות, אבל החלטתי להפנות את הגב להכל ולעשות אלבום של רוק אלטרנטיבי בשם 'חלומות למבוגרים'. היה לי קאט מוגדר שהבהיר שאני ממשיך הלאה. יש בי סקרנות ותענוג ליצור משהו חדש, אחרת אתה מת. מה הכיף בזה? אז יהיה לי יותר כסף. אבל לא תהיה לי שמחה. מה הרווחתי בזה? כולנו הרי מגיעים לקבר בסופו של דבר, אז עדיף לעשות מה שאנחנו אוהבים. כל לירה שאני מרוויח אחרי שאני מסיים את המחויבויות לבית שלי אני משקיע במוזיקה.
"אני חייב להודות לסימה שיודעת להכיל את כל השינויים האלו אצלי. זה הרבה פעמים מסכן את הפרנסה ואת הבית ומשלמים על השינויים האלו. הם כואבים. אבל הסקרנות הזו מכניסה בי את התחושה שרק התחלתי. כל פעם שאני מתנסה בסגנון חדש, אני מרגיש שנולדתי מחדש".
מה חשבת על החיבור בין אייל גולן ואביב גפן בתכנית שתעלה בשנה הבאה ב'קשת'?
"בסופו של דבר אני חושב שהם יהיו חברים מצוינים. מעבר לכל הטריקים, אני חושב שיש פה משהו שיעשה טוב למוזיקה הישראלית. אפילו אם הם נבחו אחד על השני בעבר ואפילו אם הסיבה לחיבור ביניהם היא רצון להצלחה וכסף, עדיין בסופו של דבר אנחנו נרוויח מזה שהם יהיו חברים".
אתה לא מתבטא הרבה על פוליטיקה. לא מפריע לך שום דבר בישראל? כלום לא מטריד אותך?
"יש לי דעה הרבה יותר מדעית על הדבר הזה. אני לא חושב שישראל מיוחדת בעניין הפוליטי. אני חושב שמה שמאפיין את העם היהודי זה שאנחנו משתעממים מהר ויש צורך מאד גדול לחסום את עצמנו מהצרכים של אחרים. העם היהודי הוא עם מאד מיוחד אך מצד שני יותר אגואיסטי מעמים אחרים. האגו של אומות העולם, האירופאי ואפילו של האמריקאי, קטן יותר. אנחנו עם שצורך במידה גבוהה חומר ומהירות וכשזה מתיישב על ממשלה, כמו שאנחנו אגואיסטים לעצמנו ככה גם המנהיגים שלנו. הם לא רואים אותנו באמת. הם שקועים בעצמם. כולנו קצת נבלעים בתוך האייפון האישי. העם היהודי רוצה לחוות מהר ואולי מתישהו כולנו נבין שאין משהו אחר חוץ מאהבה".
היה לך קשר עם שאר ה'מחוברים' העונה?
"נוצר בינינו הווי. כל שבוע נפגשנו לראות פרק ולאט לאט אנשים העזו קצת להביע דעה אחד על השני. אמיר (פרישר-גוטמן נ"י) מאד הזדהה עם הבעיות שהיו לי כחבר להקה והוא שיתף אותי בקשיים שהיו לו כחבר ב'היי פייב'. גם רינת דיברה על הרצון שלה להצליח במוזיקה, וסימה יעצה לה. אני, אגב, קיבלתי המון עצות מאמיר בעניין הבריאות. הוא נורא רצה להתחזק והוא נתן לי טיפים ואפילו המליץ לי על כמה רופאים הוליסטים שהיו אמורים לעזור לי בהפרעות אכילה שלי. אחרי שהוא מת, הדרך היחידה שיכולתי לבטא את הכאב שלי היה דרך שיר שכתבתי לזכרו. הרגשתי שאני והוא מאד דומים".
אז מה היעד הבא? איזו מטרה הצבת לעצמך?
"אני כרגע רוצה להיות הראפר הכי בנזונה שיש. אני הולך לעשות קעקועים על כל הידיים (צוחק) ואני אנצח את כל הראפרים האחרים. אני מזמין את כולם לדו-קרב מול ארקשה ואני מוכן לתת להם בראש".
ארקדי דוכין יופיע בזאפה הרצליה ב-21 בדצמבר