למרות הרזומה המרשים של השחקנית הילה סעדה, שכולל בין היתר תפקיד הראשי ב"להיות איתה", סדרת הטלוויזיה הפופולרית שיצר אסי עזר, דווקא השבוע בבת ים יקרה רגע מרגש בקריירה שלה. סגירת מעגל שמתחברת לתקופת הנעורים במגדל העמק, לנסיעות ארוכות לתל אביב ובילוי עם חברות בדיזנגוף סנטר. ביום רביעי יעלה המחזמר בכיכובה, "צבא השמיים", במסגרת חג המחזמר בבת ים, בבימויו של אורי פסטר. "גדלתי על הדברים שהוא עשה", היא מספרת בריאיון לוואלה! תרבות. "כשהייתי ילדה ראיתי את 'הקוסם' ואת 'גריז' שמונה פעמים, כי הערצתי את אקי אבני. אני מרגישה סוג של סגירת מעגל שהוא מביים אותי".
ספרי על הדמות שלך בהצגה.
"אני משחקת בחורה בשם בתיה, קבצנית, פרוצה אפשר לומר. העלילה מתרחשת בסוף המאה ה-16 והיא מגוללת את סיפורן של שתי קבוצות יהודים שנלחמות זו בזו כשברקע הפוגרומים שהרוסים עשו ביהודים. זה מדבר על כוחנו באחדותנו, כלומר אם לא נתאחד, אז לא יהיה שינוי, תכנים מאוד רלוונטיים".
את מתחברת לסוג הפוליטיקה הזה?
"אני מתחברת לנושא האחדות, זה לא קשור לפוליטיקה, אבל מתחברת לרעיון. איחוד ולא פילוג, כל הקלישאות בהקשר זה הן נכונות. אם הייתה פה אחדות היה יותר קל וטוב, והעולם שלנו היה יותר יפה. אני מתחברת לרעיון הזה".
את מתעסקת בסוגיות פוליטיות?
"מתעסקת כמו כל אדם אחר, אין לי עמדה פוליטית מובהקת, זה משתנה כל פעם, משתנה לפני בחירות. אני די בעד שלום, אני נוטה להיות בצד הזה. בסופו של דבר כולם רוצים את אותו דבר, המצעים נהיה דומים יותר ויותר. אני פחות מתעסקת בהגדרות, אני רוצה שיהיה טוב לכולם. שיהיה שלום. הדברים הרגילים האלה".
זו תקופה מלאה בהתרגשויות עבור סעדה. רק לאחרונה שיחררה קליפ חדש לסינגל "נשמות תועות" מתוך האלבום הראשון שלה, "לרוץ בתוך ענן" בהפקת אמיר צורף ובשיתוף עם יהלי סובול. בקליפ היא בחרה להשתמש בסרטונים משפחתיים מהילדות במגדל העמק, חומרים משפחתים ואישיים.
"מצאתי קלטות וידאו ישנות והחלטתי לעשות קליפ, השיר מדבר על משפחה. השיר מדבר על תחושה פנימית שלי, באה והולכת, שאני חושבת שכל אחד יכול להזדהות אתה ברגע כזה או אחר, אין צורך להסביר. התחושה שאני אחראית על השמחה בבית. רצון להיות ולתמוך במעגל שקרוב אליך. דאגה כזו תמידית שיש אצלי. זה התחבר לסרטונים מהילדות, ראיתי את הנאיביות וההרמוניה, ואיך שיכולתי בתור ילדה לעמוד כאילו אני עם מיקרופון ולחלום, ולחשוב שאני זמרת ושחקנית".
היית רוצה לחזור לשם?
"אני חוזרת כל שבועיים, כשאני באה לצפון. אני אוהבת את העיר והמשפחה. אם הייתי חוזרת? לא יודעת. מה שאני עושה, אמנות ומשחק, זה במרכז. תלוי מאיפה יהיה בעלי. למה לא בעצם? אני מסתכלת על החברות והמשפחה, כל הסביבה גדלה לתפארת. אנשים מוצלחים עם אמביציות וחלומות. אנשי מפתח בחינוך הישראלי החברה. למה לא? מצד שני, כשהגעתי לעיר הגדולה, בת 20, והתחלתי ללמוד בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין, נפתח בפני עולם שלא ראיתי לפני".
אחד המורים המשמעותיים שלה מתקופת הלימודים הוא הבמאי רועי הורוביץ, שלימים הזמין אותה לשחק בהצגה שביים בתיאטרון מראה בקריית שמונה.
"זה היה ניסיון נחמד. זה מקום מרוחק יותר ממגדל העמק, אבל יש בו קסם. כשעולים על הבמה ומגיעים 35 איש לקהל, את מרגישה שאת מביאה תרבות לשם, למקום המבודד והמרוחק בסוף הארץ, זו שליחות. הייתי נוסעת כל יום הלוך חזור, מוניות והסעות ובדרך עוצרים לאכול בורקס. זו הייתה תקופה טובה. אחד השירים שאני הכי מחוברת אליהם, 'לרוץ בתוך ענן', נכתב שם. בהיתי בעץ ויצא לי השיר, שיר הנושא של האלבום. זו הייתה תקופה טובה, יצאנו למטולה, לברים המקומיים, חווינו תרבות אחרת, ישנו בצימרים והיה כיף".
סעדה גדלה בבית של אנשי פדגוגיה. במקרה או לא, לפני שנים אחדות השלימה תואר בבימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים, ובימים אלה חזרה לספסל הלימודים כדי להשלים את סדנת הסטאז' בהוראה.
אז את בעצם מורה?
"אני מלמדת פעמיים בשבוע בבית ספר בתל אביב, כיתות ז', אורט סינגלובסקי. ללמד במשרד החינוך זו תחושה של שליחות. אמא שלי מורה לחינוך שלושים שנה, מורה לכלכלת בית ותזונה, אבא שלי מפקח במשרד החינוך, אחותי הגדולה היא מורה לעברית בפריז. תמיד ידעתי שאלמד מתישהו".
אולי זו בעצם תכנית מגירה למקרה שלא יצליח לך בתעשייה הזו?
"זה לא תכנית מגירה. דווקא בשנה השנייה ללימודים קיבלתי את 'להיות איתה' ואת 'חסמב"ה'. עברתי מרצה מרצה וסיפרתי שקיבלתי תפקיד וביקשתי שיתחשבו בי. קיבלו ופרגנו. פשוט רציתי שיהיה לי תואר, כשאת לומדת משחק אז כולם יודעים שלמדת ביורם, וזה מקום נחשב, אבל אין לי תואר ביד. אני אדם סקרן. במקור בכלל רציתי ללמוד פילוסופיה, אולי אני עוד אעשה את זה".
איך הם הגיבו כשנכנסה להם כוכבת לכיתה?
"אני לא חיה את מעמד הכוכבות. אני חיה את עצמי. מצד שני לא התעלמתי מזה בשיעורים הראשונים. שאלתי מי מכיר אותי, סיפרתי שאני שחקנית ואני אלווה אותם בכובע של מורה. נהיה לי דיבור של מורה. הם צמאים לדעת ושאלו המון שאלות, למשל איך זה מאחורי הקלעים והאם אני מכירה את זה או את ההוא ואני משתמשת בזה בשיעור. אני הרבה פעמים מקרינה להם קטעים מהצגות וטלוויזיה".
מצד שני, כל תלמיד שיחפש את השם שלך בגוגל, יגלה לא מעט פרטים אישיים על החיים שלך, נניח על הפרידה שעברת, זה לא חושפני מדי?
"הם עוד לא שאלו על הפרידה, לא נתקלתי בזה. גם אם כן, אני אענה בצורה מקצועית. לא נתקלתי בקושי כזה. רוב השאלות על הטלוויזיה ומשחק, וגם שאלו מתי אביב אלוש יבוא לכיתה".
והוא יבוא?
"לא. בעצם אם תהיה סיבה, אם אעשה שיעור בנושא מסוים. הם שאלו על עוד שחקנים. בסופו של דבר זה חוויתי מאוד. אנחנו עדיין בתחילת שנה, זה לעמול על החינוך איתם. זאת עבודה קשה, מאוד, אבל זה סופר מתגמל וחשוב. בתור ילדה הייתי כמהה לתיאטרון, רק חיכיתי, למדתי עם רונית איבגי במגדל העמק. היא לימדה אותנו תיאטרון, אני זוכרת את השיעורים שלה עד היום".
לא רצית ללמד במגדל העמק?
"רציתי לפתוח שם מגמת תיאטרון, המגמה הראשונה בעיר. התקשרתי למנהל, אמרתי בוא נעשה וניזום. זה עוד יקרה. הוא דווקא היה בעניין, פשוט בירוקרטית, צריך כל מיני עניינים של משרד החינוך. אולי זה עוד יקרה".
אם לא היית שחקנית?
"אין לי מושג. אולי הייתי מורה. כמו עכשיו. בעצם בטוח הייתי שחקנית. לא הייתה אופציה אחרת מבחינתי. כשאני בעשייה, בין אם צילומים או בתיאטרון, אני מרגישה שזה מה שאני צריכה לעשות".
בתוך כל העשייה הזו, את גם לומדת קבלה בשנים האחרונות.
"אני מאוד מחוברת לדת. אמא שלי באה ממשפחה דתית, אנחנו מסורתיים, אבא שלי חילוני. הבית מסורתי. אני לומדת קבלה מעל עשר שנים. במודעות, מרכז לקבלה".
יכול להיות שתחזרי בתשובה?
"אין לי מושג. זה לא שנפתח צוהר שלא שמעתי ולא ידעתי. הבית של סבתא שלי היה דתי, ואני מכירה את השבת, והדודים שלי דתיים. כשאני הולכת ללמוד קבלה, אני שואבת את הדברים שאני לא יודעת. אחדות וחיבור בן אנשים. אני מקפידה על הפרדה בין בשר וחלב, אני לא מדליקה אש בשבת. אבל באופן סימבולי. זה עוד מהילדות. אני כן משתדלת לשבות בשבת לא לומדת טקסים, לא עושה חזרות. שובתת. משתדלת לשבות, לפחות".
בואי נדבר קצת על ונסה, בדרך כלל בריאיונות שואלים אותך מה השוני ביניכן, אני דווקא רוצה להבין מה משותף.
"כשאני ניגשת לגלם דמות, אני נכנסת למניעים הפנימיים שלה, אני מנסה להבין למה היא פועלת כמו שהיא פועלת, לא שופטת אותה. כל הסממנים החיצוניים, מה היא אומרת ואיך היא מתלבשת, זה ענין אחר. אני שמה את זה בצד ומשתדלת לפעול מהעומקים שלה. ניסיתי להבין מה היא רוצה, למה היא מרגישה רע ומאיפה היא פועלת ולקחתי את זה מהחיים שלי. אם היא מרגישה שבן הזוג עזב אותה, זה סוג של דחייה או עלבון, הבאתי את הזיכרונות שלי מפעם, איפה אני חשתי ככה".
מתי הרגשת ככה?
"מספיק שהרגשת ככה בכיתה ו', כשרצית לצאת עם הילד הכי יפה בכיתה, ודחפו לך ילד אחר לריקוד סלואו, זה מתחיל שם. כל אחד עבר את מגוון הרגשות והדברים. התפקיד שלי, כל הזמן להוציא את הזיכרונות ולהרכיב את הפאזל. מהבחינה הזו התחברתי אליה רגשית. בהמון מקומות. או זה שהיא רוצה להרגיש שווה וראויה, כל אחד יכול להתחבר לזה".
איך העבודה עם רותם סלע?
"היא מדהימה, אני מאוהבת בה. אנחנו חברות ופתוחות והאווירה חברותית על הסט. אני אוהבת אותה. היא בחורה מדהימה. יפה כל כך ומוכשרת ואינטליגנטית".
היא מעוררת קנאה?
"אני לא מקנאה באף אחד, אני אוהבת להעריך. אני רואה בה את האור, כמו החברים האחרים לסט. גם אביב אלוש, אנחנו מכירים למעלה מעשר שנים, עוד בגיל 20 הכרתי אותו. גם אותו אני מעריכה, ליוויתי אותו לאורך השנים".
את אוהבת לראות את עצמך על המסך?
"אני אוהבת כשהסצנה טובה. אני ביקורתית כלפי עצמי, אני ישר מסתכלת - פה זה מדויק, פה זה פחות, פה יפה, אבל אני לומדת מזה. אני רואה את הכל. זאת העבודה שלי. אני ביקורתית, אבל עם הזמן והניסיון זה יותר במידה. למדתי לשחרר ולסמוך על האנשים שאני עובדת איתם, במקרה של 'להיות איתה' עודד רסקין הבמאי הוא פנומן מושלם, סומכת עליו".
בעצם 'להיות איתה' הפך אותך לדמות מוכרת על המסכים. איך חווית את המעבר הזה מאנונימיות יחסית למעמד הכוכבות?
"בהתחלה זה היה מוזר, מבלבל קצת. לפני כן עשיתי תפקידים בטלוויזיה אבל קטנים. וזה התחיל כשהעונה הראשונה היתה באוויר. ההדים היו גדולים, לא ציפינו, גם לא אסי. היו רגעים שלא הבנתי. שהייתי צריכה להבין מה קורה, קיבלתי אהבה מטורפת. לא ידעתי בהתחלה איך להכיל את זה. תגובות בכל מדיה, ברחוב ובקניון. פשוט זה קרה לי פתאום. אבל כשהזמן עובר, זה הופך להיות חלק מהמקצוע".
לפני סיום, בואי נדבר על קמפיין MeToo#
"זה קורה בכל מקום וכל ענף. זה יכול לקרות בכל מקום שהוא. אני שמחה שזה התעורר. מגיע לכל מי שמגיע. שאנשים ילמדו את מקומם".
חווית על בשרך?
"כל אחת חוותה הערה סקסיסטית בחייה. אבל לשמחתי ידעתי להעמיד את הדברים במקומם. לא זכור לי משהו קונקרטי. בזמנים שאת צעירה ונאיבית אנשים יותר יכולים להציע לך דברים. אבל לא זכור לי משהו ספציפי. הרגשתי שהבמאים שעבדתי איתם הם מגנים ומגוננים. כל גבר מספיק אינטליגנט לדעת מה חוצה את הגבול. זה בסדר שיש רתיעה, הגיע הזמן. פעם הגבולות היו פרוצים. זה תיקון חברתי גדול מאיתנו, והגיעה העת".
חג המחזמר בבת ים
זו השנה החמישית שחג המחזמר כובש את בת ים. בין היוצרים השנה אפרים סידון, קובי אושרת, רוני ניניו, אורי פסטר ועוד
מתי? 3-10 בדצמבר
איפה? היכל התרבות בת-ים, סמטת אופיר 3
לרכישת כרטיסים