תביעת דיבו

במסגרת התחקיר הקצר על בידור אלטרנטיבי לילדים שערכתי לכבוד אוסף שירי האינדי לילדים, "Colours are Brighter", נתקלתי בדבר המזעזע הבא: Devo 2.0 – להקת ילדים מבית דיסני שעושים קאברים נקיים ללהיטיה של להקת הניו-וייב האמריקאית האיקונית דיבו. ולא רק שחברי דיבו לא הגיבו על השערורייה בתביעה – הם אפילו שיתפו פעולה! חברי דיבו המקוריים הקליטו את שיריהם מחדש עם חמישה ילדים, אותם הם עצמו בחרו באודישנים, ואפילו כתבו להם שני שירים חדשים. ללהקה החדשה יש סולנית, ילדה בלונדינית בת 13 בשם ניקול שמצהירה כי היא מושפעת מקלי קלארקסון ומפרגי מהבלאק אייד פיז, שהיא חורשת בלימודים על מנת לקבל 100 בכל המבחנים, וחוץ מזה היא מרגישה ש"זה כבוד גדול להיות המארק מת'רסבאו החדשה". אם תהיתם לאן העולם הזה הגיע, התשובה האפשרית היחידה היא שדיבו צדקו כשהם דיברו על תיאוריית הדבולוציה – ממנה נגזר שמם – וטענו שהאנושות עברה רגרסיה במקום אבולוציה.

אוסף האינדי לילדים, שיצא בלייבל ראף טרייד, גרם לי לחשוב על הצרכים תרבותיים/בידוריים של ילדים כיום ולתהות מה בכלל הערך החינוכי של פרויקט כזה, לאור העובדה שילדים במילא באיזשהו שלב מתמרדים נגד הטעם התרבותי של הוריהם. כמו שג'ף – איש שמבין במוזיקה וגם בילדים – אמר לי ולחבר שלי לא מזמן: "עם הטעם המוזיקלי שלכם, בסוף עוד ייצא לכם ילד ששומע טראנס". חס ושלום, חמסה חמסה. פרויקט דיבו 2.0, שיצא כאמור בדיסני מיוזיק, העלה תהיות מסוג אחר לגמרי, שעיקרן: האין גבול לתאוות הבצע?

הרבה קערות סלט אדומות מפלסטיק שימשו ככובעים מאז מאי 1970, כשארבעה סטודנטים נהרגו על ידי שוטרים במהלך התפרעויות בקמפוס של אוניברסיטת קנט סטייט באוהיו במחאה על פלישת ארצות הברית לקמבודיה במהלך מלחמת וייטנאם – טראומה אמריקאית לאומית שגרמה לחבורת סטודנטים לאמנות מקנט סטייט להקים להקה. כל זה באמת היה מזמן, ואיפשהו במהלך הדרך הפכו דיבו מלהקה פוליטית, שמופיעה בפסטיבלי מיצגים ליקירי אם.טי.וי בזכות הקליפ המשעשע ללהיטם הגדול ביותר, שיצא ב-1980, ”Whip It”. בקליפ לקאבר של ילדי דיבו אין אזכורי S&M – מזל שהשפה האנגלית מאפשרת להמיר "הצלפה" ב"הקצפה" ולהכניס לקליפ אנימציות חמודות של קצפת (whipped cream).

ובכל זאת, איך נהיו דיבו מלהקת ארט-פאנק ראדיקלית ללהקה שקייט האדסון מעריצה בקומדיה הרומנטית "המהפך של הלן"? ואיך הם הפכו מסמל החתרנות השוכן בקצה האוונגרדי של הפופ ללהקת ילדים נקייה ושמחה בחסות אחד מהקונגלומרטים הגדולים של ענף הבידור לילדים?

אחרי שחברת דיסני דפקה קופה בעזרת הדיסק והדי.וי.די "Here Come the ABC's" של They Might be Giants היא הבינה שמה שנשמע מוזר למבוגרים יכול בקלות להפוך לסוג של מיינסטרים אצל ילדים. או במלותיו של נציג דיסני: "דיבו הם להקה חכמה, רקידה וכיפית – כל מה שצריך בשביל מוזיקה טובה לילדים".

זו לא הפעם הראשונה שמארק מת'רסבאו משתתף בפרויקטים לילדים. כבר בסוף שנות השמונים הוא כתב מוזיקה לתכנית הילדים של פיווי הרמן, “Pee-Wee’s Playhouse”" (תראו איך זה נגמר אצל פיווי!). אבל עד כה לפחות זה היה ילדים לחוד ודיבו לחוד.

אלבום האולפן האחרון של דיבו יצא ב-1990. מאז החברים התאחדו כמה פעמים, עשו לעצמם כמה מחוות ובעיקר התעסקו בפרויקטים אחרים. מארק מת'רסבאו הקים, ביחד עם שניים מחבריו לדיבו – אחיו בוב וג'רלד קאסאל – את חברת הפקת המוזיקה המסחרית "מוטאטו מוזיקה", המפיקה מוזיקה לסרטים, סדרות טלוויזיה, פרסומות, משחקי מחשב ועוד. אחרי הפסקול המצוין שהוא עשה ל"עמוק במים" של ווס אנדרסון, היה לי רק ריספקט למת'רסבאו, אבל על דבר כמו דיבו 2.0 אני באמת לא יודעת איך להגיב.

ג'רלד קאסאל ניסה לסובב את הסיפור כך, שבמקום מהלך חמדני לניפוח הכיס זה ייראה כאילו מדובר באקט חתרני. "אתם לא תאהבו את זה", היה המסר שהוא העביר לכל מעריצי דיבו הותיקים בראיון שהעניק ל"ניו יורק דיילי ניוז", והוסיף: "אם זה לא עיצבן אתכם, לא עשינו את העבודה שלנו". עיצבן, בטח עיצבן, אבל אנחנו לא קונים את התירוץ הזה. לשלשל עוד כמה דולרים לכיס של דיסני, שהרוויח ב-2006 מעל 34 מיליארד דולר, זה באמת לא אקט כל כך חתרני.