התם, החכם וזה ששומע גלגלצ: ארבעת צרכני המוזיקה בישראל

חברות התקליטים הישראליות רק מריחות מצות וכבר מפעילות את הבוכנות. גם השנה, כמות האלבומים שיוצאת לקראת הפסח היא אדירה, מה שמחזק את המגמה העיקרית בשוק הישראלי: חברות התקליטים הולכות עם שלט "תבעטו בי" על הגב – למרות הביקוש הצונח, ממשיכים להדפיס בכמויות.

החברות הגדולות נהנות הפעם משותפה חדשות לנאיביות: הוצאות המוזיקה העצמאית. אלו, במקום להתפרס במהלך השנה על עונת המלפפונים של התרבות הישראלית (כל חודש שלא קשור לפסח או ראש השנה), בוחרות החברות הקטנות להיזרק למים העמוקים של שלמה ארצי ולבחון את סף העצבים של הצרכן הישראלי.

אך כיוון שבכל זאת יצאנו מעבדות לחירות, כיאה לעולם המערבי, נחגוג את המאורע בקניות לרוב. להלן מדריך קצר למטייל בין המדפים המאיימים לקרוס של המוזיקה הישראלית בארצנו - בסגנון ההגדה כמובן: על ארבעה צרכני המוזיקה ישראלית דיברה ההגדה, ואלו הם:

התם הוא הסיבה שאנשים בחברות התקליטים קמים בבוקר. הוא מקבל ויברציות רק מלקרוא בחודש אוגוסט על אלבום חדש ששלמה ארצי יוציא במרץ, ומעביר את יום כיפור בצום מלא קדושה בתפילה לדיסק חדש של יהודית רביץ במהרה בימינו.

ובכן, הפסח הזה הוא ללא ספק הפסח של התם, שהולך להיחנק מכמות הקניידלעך היבשושיים שעומדים לנחות עליו: עוד אוסף של אמנים מבצעים אהוד מנור ז"ל (היועץ המשפטי אוסר עליי להתבטא בנושא), הוא בדיוק מה שהתם חלם עליו עת נרדם מול חדשות ערוץ 2.

אפיקומנים רצויים: שלמה ארצי, יהודה סעדו, מירי מסיקה, יזהר אשדות ( - אוסף שיריו. אלף שקלים למזהה מהם שלושת השירים החדשים בו), אייל גולן, זהבה בן, שרון חזיז (אוסף), מיקי גבריאלוב (אוסף). ויש גם חדש לחווה אלברשטיין, שהלוואי וגאידמק יקנה ממנה סולו של "מה נשתנה".

גם בפסח תשס"ז הבעיות הגדולות ביותר של הרוק הישראלי בעברית נשארה חוסר האנרגיות מחד, והיעדר הקשר חו"לי מאידך. זה שאינו יודע לשאול לעומת זאת גומל לז'אנר בדמים (והכוונה כאן לממון): זו אחת התקופות היפות ביותר שהיו לרוק הישראלי, שמתבטאת בעיקר בנתוני מכירות גבוהים – למשל, של רונה קינן וכנסיית השכל (האוסף).

לצד אותו "רוק ישראלי" שמבוסס על מחזור הרוקסן המידלדל בכרסו, מצטרפים למשוואה אמנים כמו רם אוריון ואסף ארליך, שמנסים לשכלל ולשמן את המכונה הכבדה הזו בדרך לאמירה שורטת ומעניינת. גם בתחום הזמרות מורגש שיפור עמוק בשביל זה שאינו יודע לשאול, עם יוצרות כמו חן קליין והדס דגול.

הבעיה היא, כאמור, שחלק מהלהקות תתקשינה להתרומם מהטעות במסחרית שבהוצאת אלבומן בתקופה כל כך דחוסה. גם ככה זה שאינו יודע לשאול לא מרוויח הרבה כסף.

אפיקומנים רצויים: רונה קינן, כנסיית השכל (אוסף), רם אוריון,אסף ארליך, האנשים, ג'נגו, חמי רודנר, חן קליין, הדס דגול, שאנן סטריט.

אין רשעים באמת בקרב צרכני המוזיקה הישראלית, אבל כאמור, התעשייה על כלל גווניה החליטה להתאבד בגלל פסח. גם ז'אנרי-שוליים בתודעה התקשורתית (אבל לא הקולקטיבית) החליטו שהם רוצים שיקנו אותם כמתנה לחג, ושלחו את המשפחות שלהם לחפש במיטב החנויות את החדש של מושיק עפיה. ואולי כל העניין הזה הפך בכלל לעסק יהודי, ואחת ממצוות הפסח היא להוציא דיסק ישראלי. שיהיה.

אפיקומנים רצויים: אינפקטד מאשרום, mad bliss, מושיק עפיה, סופי צדקה, שבטי ישראל, רואי ואסנת לוי.

לא קונה בחנויות גדולות ויקרות דיסקים ב-90 שקלים רק כי אסור לאכול חמץ, מקפיד לא לצרוב מוזיקה ישראלית, מחכה חודשיים כדי שאנשים יחזרו לנשום וינחתו על הקרקע ואז רוכש בחנויות המוצדקות את האלבומים שמעניינים אותו במחירים סבירים ושווים לכל נפש. הדודה תסתפק גם בסוודר.