עוצר יציאות

האינטרנט הזה, אפשר לעשות איתו הרבה דברים. נגיד, לדבר עם מישהו מרחוק, או לדבר עם חברת תקליטים מרחוק, לגשת אליה ולעשות לה F5 על המצח. פשוט לדפוק לה על המצח עם האצבע ולרפרש את זיכרונה. נחמד, לא?

את התקליטים העבריים (דיסקים, בסדר) הבאים, משום מה הפסיקו להדפיס וחבל. הרשימה הזו היא לא רשימת ה-תקליטים של כל הזמנים ובטוח יש עוד כאלה ששווים הוצאה מחודשת – על אחת כמה וכמה כזו מושקעת עם מאסטרים מחודשים, רצועות בונוס וכמה מלים של היוצרים עצמם - אבל הנה, בתור התחלה כמה שחסרים לי אישית. אתם כמובן מוזמנים לטקבק ואולי מישהו שם יקבל ריסטרט, יאבד עוגיות, ויזיז דברים.

* סדר התקליטים אקראי בהחלט

הלהקה הכי מפוספסת של שנות התשעים. הגראנז' הכי אמיתי שהיה פה ועוד בזמן תקופת הפלאנל, או איך שתקראו לזה. גיטרות מלוכלכות שתמיד נשמעות רחוקות, בתוספת מלודיות שלמרות הכל, היו עוברות עכשיו את הפלייליסט. מה רע?

אלדד תמיר, מנהיג הלהקה והזמר, שכמו בסיפורי האגדות הפורטיסיים של מאחורי הקלעים התחיל כאיש סאונד (של משינה) והרים להקה יחד עם שאר אנשי מאחורי הקלעים; דייויד זומרפלד, שרה דוידסון, ועמי שלו, שחבל שהחזיקה רק מ-1992 עד 1993 עם תקליט אחד ויחיד.

*שירים שכדאי לחפש; "מה אתה עשית" הפלאטו שרוני, "אבל תבואי", "ארגז", "שר באיטלקית".

אור כשדים, שכונתה על ידי מעריציה בקיצור "אורכא" החזיקה גם היא תקליט אחד בלבד, אותו אולי אתם זוכרים בזכות העטיפה הנהדרת עם הסוסיטא ובעיקר בגלל הלהיט "מת הבית". דודי לוי של אחרי נוער שוליים חורך את הגיטרה (לס פול אדומה זה היה?) כמעט בלי טראוולים, ז'אן ז'אק ז"ל (בהופעות זה היה סמי אבזרז'ל) על התופים וזה אומר הכל, עובד אפרת על הבס, ורונן בן טל עם קול סמכותי, כמעט אייטיזי, מעבירים תקליט שכיף לשים בפול ווליום בימים של נהיגה אינסופית, או לחילופין בימים שעורך מוזיקלי ברדיו עושה לך את היום פעם בחמישים שנה.

*שירים שכדאי לחפש; "מת הבית", "אחד מול אחד", "בייבי בייבי", "אלימור" המעוברת.

כמה כנות, כמה חוסר פילטריות, כמה פגיעות. אלברט עמר מביא לך פריפריאליות לתוך המח. משפט טעון כמו "מהרגע הראשון אתה מרגיש שקוף" יכול למוטט עולמות, פנימיים וחיצוניים. אתה עומד מול הדובר ואין לך הרבה אפשרויות. מה שהתחיל כהצגת יחיד בפסטיבל ישראל לאחר התנקות מסמים המשיך לתקליט שמדי פעם נשלף בשעות לילה מאוחרות בתחנות רדיו. הפעם האחרונה שראיתי אותו הייתה בבורקס ליד אלנבי 58, שהיה עוד 58. ממזמן, בקיצור.

*שירים שכדאי לחפש; "תני לי את היד שלך", "השכונה שלי זה ניו יורק סיטי", "שקוף".

איך קוראים לזה? "הראפר-פאנקי-גרובי הכי טוב שאתם לא מכירים"? שכטר הוציא את התקליט הזה בשנת 1996 וכבר בהתחלה סבל ממזל רע; סינגל ראשון ("הרחם שלך") שוחרר לרדיו ולמחרת פיגוע. נסיון שני לשחרור אותו סינגל לאחר שבוע ו? ניחשתם נכון, עוד פיגוע. מה שנקרא, בישראל כשאתה מוציא תקליט אתה צריך לדבר קודם עם ערבים, ורק אחר כך עם תחנות רדיו.

שכטר מביא גרוב באמת הכי אמריקאי שיש, מזדחל, מלטף, שובר, בתקופה של לפני 'עסק שחור', והנה שוב, עניין של טיימינג. ולמרבה הכיף עושה עוד דברים היום.

*שירים שכדאי לחפש; "הרחם שלך", "גרוב", "מיי"

איזה תקליט! מי שלא שמע דיאלוגים בין כלי נגינה כמו בתקליט הזה, לא שמע דיאלוגים בחייו; דיאלוגים שלמים בין שמוליק בודגוב לטוני בראוור בכינור בתוספת כל הברושיות המתבקשת, הקופצנית, המשוגעת, והנה, תקליט פנטסטי שנפל אי שם בהוצאות תקליטים ובמעבר. ישנו אוסף עם כמה משירי התקליט, אבל זה רק כמה שירים, לא כולם.

*שירים שכדאי לחפש; "דמעות זולגות על חלוני" הבלוזי, "נפש נקלטת בגוף", "איך עפות המחשבות", וביצועים מחודשים ל"תן לי כח", "שמש שמש" ו"אהבה שקטה".

מה נותר לבקש מ'תקליט הרגאיי הראשון בישראל"? הוא אומנם יצא שוב במהדורה חדשה ב-1996, אבל באמת שאני לא יודע איפה מוצאים אותו. אין לי כח לשים אותו כל הזמן בפטיפון. ונניח שאני רוצה לנסוע ולשמוע אותו ככה בשעה שבע בערב בדרך לים? הדפסה מחודשת, קדימה.

מטוס הגיע מאילת (היי, זה משפט שעובד פעמיים, וגם חוץ מזה מה זה ה'הגיע' העיתונאי הזה? ישראל; שלוש שעות ואתה בכל מקום) ונתן אלבום רגאיי בזמן שאחרים חרשו (שוב) את האוסף של בוב מרלי. תקליט שמדי פעם הבזיק ברדיו במעין תחרות סמויה עם אלפא בלונדי ו'ישראלה יקירתי' שלו.

* שירים שכדאי לחפש; "לוקח את היום לאט", "אל תלכי", וכמובן "הקצב משתנה" שלא נמאס לעולם.

טוב, זו כבר קפיצה מעל הפופיק, אבל מי שמוציא את הקסטה המחתרתית הזאת, מבורך. הקסטה שהביאה חוזה תקליטים לזקני צפת, היא מפגן אדיר של הורמונים, חאפריות נשגבת, גיטרות בסאונד של חדר מתבגרים ויציאות לא מהעולם הזה. רב השירים מוכרים ומוגשים כאן בצורה הראשונית שלהם.

יש רעיון שכבר רץ (דיבורים, בינינו) והוא הוצאה של כמה מהקטעים האלה תחת הכותרת "הפרוטוקולים של זקני צפת", אבל עד אז, למי שיש את הקסטה, יש אוצר. קסטה שהתגלגלה בתיכון עירוני א' במחיר סמלי, שחורה, עם צילום מעפן של חברי הלהקה הראשונים (מאור כהן, אורן לוטנברג, יוני בן טובים ועדיאל פורטוגלי) מעוטרים בכתב יד נוראי וציורי איברי מין. תענוג. בכמה אני מוכר? הלאה.

*שירים שאין לכם איפה לחפש בגירסתם המקורית; "ריקי" , דוחף באלנבי", "L.A " עם השורה המופתית "lets go to l.a you be a whore and I be a business man " , "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר", "חזיר היבלות", וצחוקיה על "שיר השכונה" של התרנגולים.

יאללה, עכשיו תורכם.