מאז שעלתה אופרת הרוק "מאמי" בשנת 1986 בצוותא, תל אביב, אופרות רוק מקוריות לא זכו להצלחה גדולה בארץ, וגם "מאמי", לא זכתה להצלחה גדולה בזמן אמת. תיאטראות רפרטואריים למרבה הצער לא ששים להשקיע במחזות זמר מקוריים. אולי בגלל המחיר היקר שלהם, אולי בגלל התפיסה שקהל המנויים המבוגר יחסית יבהל. ההבטחה החדשה של הז'אנר היא אופרת הרוק "שרוליק", שתעלה ביום רביעי, 9 באפריל, באותו המקום שבו פרצה "מאמי" המיתולוגית צוותא. אנסמבל צעיר, מוכשר והורמונלי של בוגרי בית הספר למשחק יורם לוינשטיין על המשחק והשירה.
המחזה עוסק במסעו של צעיר ישראלי, שרוליק שמו, שנולד במלחמת לבנון הראשונה, ו"כנראה שימות במלחמת לבנון השניה", כדברי המחזאי שי להב. בדרך הוא עובר בתחנות הישראליות ההכרחיות: ילדות קצת אלימה, יחידה קרבית, מסע להודו ועבודה בהיי טק, והוא משמש כסוג של מראה קולקטיבית. צפיה בדי וי די של המופע (שצולם בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין שם עלתה קודם אופרת הרוק לפי כשנה) והצצה לחזרות המוזיקליות, התוצאה מקסימה. שילוב בין טקסטים יפים ונכונים של שי להב ויוני זיכהולץ שנוגעים בפצעים ישראליים ומתכתבים פה ושם עם "מאמי", בימוי סוחף של משה קפטן אחד הבמאים הבולטים והחשובים בארץ, וגולת הכותרת יוני רכטר על המוזיקה. רכטר האחד והיחיד יצר לחנים מרגשים ל-10 שירים חדשים.
רגע, מה הקשר בין אופרת רוק - ליוני רכטר, שלא מזוהה עם מוזיקת רוק? רשות הדיבור למוזיקאי האגדי עצמו. "זה נכון, בדרך כלל אני לא כותב מוזיקת רוק", אומר רכטר בראיון בלעדי לוואלה! תרבות, "אני כותב מוזיקה מתוחכמת, אתה יכול לקרוא לה, רוק-ג'אז, ג'אז או קלאסית, אפשר לתייג אותה בכל מיני מונחים. אפילו בכוורת הבאתי את הדברים היותר מתוחכמים, נגיד הסולו בשיר המכולת. אבל דווקא המפגש עם כוורת והנגינה עם גיטריסטים, אני בכל זאת הייתי די הרבה שנים עם שלושה גיטריסטים ובסיסט מופלאים, ראיתי איך הם עובדים, ואתה יודע, זה משהו שנכנס לך לדי אן איי, ומופנם אצלך. הטקסטים פתאום הביאו אותי לכתוב מוזיקת רוק, יצא לי משהו יותר מהפשטות מהעבר הרוקנרולי שלי. יצא לי משהו יותר מהבטן, לא מהראש".
- מה חיבר אותך לטקסטים של שי להב ויוני זיכהולץ?
"ההצגה הזאת עלתה לפני שנה ומשהו. כשקראתי את המחזה אני זוכר שהיה משהו בישראליות, בישירות בסיפור הזה שמדבר על ישראל בין שתי מלחמות לבנון, והתחברתי לזה".
- מאז מאמי, אופרות רוק לא זכו ממש להצלחה בארץ, וגם מאמי לא זכתה להצלחה גדולה בזמן אמת.
"תראה, היו כ-12 הצגות של 'שרוליק' כשזה עלה בסטודיו של יורם לוינשטיין, והתגובות היו נפלאות. באו כל מיני סוגי קהלים. זה גם קבוצה של שחקנים מאוד צעירים, בתחילת דרכם, שיש להם את ההתלהבות, האנרגיה, הנעורים וההורמונים. אני חושב שיש לזה סיכוי לדבר לאנשים כי המוזיקה היא כיפית, המסר הוא מאוד ברור. זאת לא הצגה מתוחכמת, ואני אומר את זה לטובה ולא בביקורת. זאת הצגה שרוצה להיות מאוד ברורה ונגישה. אני חושב שזה יכול להצליח".
- קצת מבאס שתיאטראות רפרטואריים בארץ כמעט ולא מעלים מחזות זמר מקוריים.
"נכון. אני מסכים בהחלט. היה לנו בתחילת הדרך קשר עם תיאטרון הקאמרי. לצערי הם בסוף בחרו מסיבותיהם שאני לא יודע מהם לא להעלות את זה. אני שמח שצוותא הרימו את הכפפה, הרבה בזכות שי להב שמאוד נלחם על הפרויקט הזה, אני לא האמנתי, אבל הנה, זה קורה".
- איך יצירה לאופרת רוק שונה מדברים אחרים שאתה עושה?
"המוטיבים המוזיקליים באים ממקום אחר, זה סוג אקורדים אחרים. במוזיקה יש אקורדים שמורכבים מהרבה מתחים, ויש אקורדים שהם יותר בסיסיים. פה כל האקורדים הם מאוד פשוטים, זאת מוזיקה פשוטה מבחינה הרמונית, והקצב פה עובד. בהחלט יש מחשבה על קצב. הנגנים זה הרכב של רית'ם סקשן: תופים, גיטרה, בס וקלידים. זאת אומרת שכל הגישה שונה מכל מה שבדרך כלל אני עושה, שבדרך כלל מתבסס על הרמוניות מורכבות, על קווים מלודיים שמתנגשים, על מקצבים מורכבים וחילופי קצבים. אני בדיוק כותב כעת אופרה שאינה רוק, יצירה לפי שיץ של חנוך לוין. זה יהיה אופרה-אופרה לארבעה משתתפים ותזמורת סימפונית. במובנים רבים זה כמובן מאוד שונה, אבל במובנים אחרים יש נסיון שיהיה קשר בין הדברים, שיהיו מוטיבים שיחזרו, שיהיה איזה רוח דומה, שתהיה אחדות סגנונית בקו המוזיקלי שנוצר".
- עד כמה אתה מחובר לאמירה הפוליטית במחזה?
רכטר פונה למחזאי שי להב שהיה לצדנו: "אין כל כך אמירה פוליטית פה, זה יותר על כאב, לא?"
שי להב: "האמירה היא שאם אתה ישראלי אתה לא יכול לקבל הכל".
רכטר: "זה לא פוליטי כל כך. יש פה אמירה שמבטאת את המציאות הישראלית שהתחברתי אליה מההתחלה, כי הרגשתי שהטקסטים קלטו את המס במרכאות שהישראלי משלם. שרול כל פעם משלם איזה מחיר תמורת משהו שהוא מקבל, למשל אהבה, ובסוף הוא משלם את המחיר היקר מכל, וזה בלתי נמנע. אני חושב שאנחנו חיים במין מאזן אימה כזה הרבה שנים. אני פה נולדתי וגדלתי כל חיי, ואני רואה את זה כל הזמן קורה. זאת אמירה שמפתיעה בפשטות ובמקוריות שלה, אני לא זוכר שאמרו את זה בצורה כזאת. ליטרת הבשר שאתה כל פעם נותן עבור קבלה של משהו בחזרה. לזה התחברתי בהחלט".
- האם אתה מתחבר לאמירה של המחזה, שאתה לא יכול להיות גם מאצ'ו, גם רגיש וגם שייך?
"שאלה טובה. אני חושב שאני מסכים עם זה. במציאות הישראלית יש כל מיני סטראוטיפים, איכשהו באורח חיי אני לא מרגיש שאני מנסה לשרת או לכוון לאיזה סטראוטיפ, אבל מסביב מסתכלים על זה ככה. בעיני הדברים יותר מורכבים. אבל דווקא ההליכה המאוד מוגזמת אל הסטריאוטיפ אולי מחזקת את המורכבות של הדברים. יוני זיכהולץ ושי להב בכוונה הלכו לפינות נורא ברורות, וכמובן שבדרך לפינות האלה יש המון גוונים, המון צבעים של אפור".
- אתה היית רוצה להיות לא רק רגיש אלא גם יותר מאצ'ו?
צוחק. "תראה, האמת היא שטוב לי איפה שאני נמצא. אבל זה לקח הרבה שנים של עבודה. כמו שכל אחד מאיתנו מחפש את עצמו, גם אני חיפשתי את עצמי עד שהגעתי למקום שאני מרגיש שהוא שילוב נכון בין החלקים השונים בנפש. אני מעולם לא הרגשתי מאצ'ו, אני לא אדם כוחני. גם בצבא ניגנתי על אורגן, עשיתי דברים כאלה. אבל אני בהחלט מכיר בצורך של המדינה הזאת שיהיה לנו צבא, ושיהיה לנו בחברה אנשים מכל הסוגים".
- האם השטן הוא באמת מילואימניק, כפי שזה מוצג במחזה?
צוחק. "זה לא צריך לשאול אותי. אני בסך הכל.. Im only the pianist, כמו שאומרים. זה שאלות גדולות ממני".
שבוע שעבר, צוותא, תל אביב. יוני רכטר מגיע לחזרה מוזיקלית עם אנסמבל השחקנים של "שרוליק" שנרגש לפגוש אותו שוב. זמן ממושך חלף מאז פגישתם האחרונה, בזמן שאופרת הרוק הציגה בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין. רכטר עולה על הבמה. "אולי נשמע קודם את כל השירים ואז אני אתן הערות. פשוט משלמים לי לפי שעה", מתלוצץ רכטר, "שי שם את כל החסכונות. (פונה לשי להב) מכרת את הדירה כבר?"
להב עוד לא מכר כליה, אבל רכטר קנה את לבו מזמן. "כשחיפשנו מוזיקאי לאופרת הרוק 'שרוליק' היינו אז בקאמרי", אומר לנו שי להב, שכתב את המחזה עם יוני זיכהולץ, "נעם סמל מנכ"ל הקאמרי שאל: עם מי עובדים? אמרנו: יוני רכטר. הוא צחק ואמר: טוב, אם אתה מעוניין בטיסה לירח, אין שום בעיה. יצרתי קשר עם יוני, העברתי לו את המחזה, קבענו פגישה בבית קפה ביום חמישי. הוא הזמין אותנו למשקה האהוב עליו: סחלב עם סודה. זה שילוב שלא עובד. ואמר לנו משהו כמו 'זה נחמד, אבל אני לא בטוח שאני מתחבר לזה. אבל יש לי כלל בחיים, לתת לאצבעות ללכת במקומי. אני אבדוק מה האצבעות אומרות'. הוא התכוון לפסנתר. יום ראשון, שמונה בבוקר, טלפון ממספר חסוי. זה חייב להיות מילואים. 'שלום, זה יוני רכטר, נתתי לאצבעות ללכת במקומי, והן אמרו לי ללכת על זה'. התרגשות. וזהו, התחלנו לעבוד איתו, וזאת זכות גדולה. לשבת איתו בסלון ליד הפסנתר שלו, ולראות אותו עובד, זה באמת בית ספר. כמה שאני מבקר מוזיקה וותיק ולפעמים לא רחמן, היה לי רגע אחד שבו רציתי להגיד לו משהו שלדעתי הוא צריך לשנות במגינה, וזה אחד הרגעים הכי קשים שלי במקצוע. להגיד ליוני רכטר 'תשנה'? אבל אני חושב שהוא עשה עבודה מדהימה".
להב מתקשה להבין למה כבר קרוב ל-30 שנה לא היתה בארץ אופרת רוק שהצליחה בגדול, אבל בכל זאת מנסה להסביר. "אופרת רוק היא דבר יקר יחסית להפקה, יש הרבה שחקנים על הבמה, יש הרבה נגנים. לכאורה זה לא בדיוק הז'אנר שמתכתב עם קהל המנויים המבוגר של התיאטראות הרפרטואריים. היות והתיאטראות הרפרטואריים פה הם די שמרניים, הרבה פעמים די בצדק, והם מפחדים מהשקעות גדולות. הם מעדיפים ללכת על מחזות זמר שכבר עשו כמה וכמה סיבובים. לשכנע אותם להעלות אופרת רוק ישראלית זה דבר מאוד קשה, ולראייה זה לא קרה עשרות שנים. צוותא היא במה אלטרנטיבית לתיאטראות רפרטואריים, מקום שהוא חיבור בין משהו צעיר ועכשיווי לבין תאטרון ומוזיקה. זה הראש החדש שלהם אני מת על אופרות רוק, בתור מאזין ואוהב מוזיקה. אילנות גבוהים: 'טומי ' של 'ההוא' זה אחד האלבומים שהכי אהובים עליי. אני מת על החיבור בין סיפור למוזיקה, זה אחד הדברים שאני הכי אוהב לעשות".
יוני רכטר הוא אמן גדול ויוצר פורה. הוא התאחד עם כוורת, הלחין אופרה וגם הלחין אופרת רוק. ועם זאת, אנחנו עדיין מצפים לאלבום שלם מקורי שלא הוצאת מאז 2003, אני אומר לרכטר. "זה בהחלט גם על הפרק", אומר לנו רכטר. "האמת שסיימתי כתיבת אלבום, ואפילו יש איזה חוזה עם חברה. זה בהחלט מתוכנן לשנה זאת. במקביל לאופרה, אני אעבוד על האלבום, אלה שני פרויקטים להם אני מקדיש את השנה הקרובה".
- נודע לי שאתה עובד על אלבום ילדים חדש.
"זה גם נכון. שמע, אתה ממש מעודכן. האמת היא שפתאום הצטברו לי המון חומרים כי עשיתי קצת ניקוי אורוות. מצאתי המון קסטות אודיו ישנות שהיו מונחות בבוידעם. התחלתי קצת בזמני הפנוי להקשיב לקסטות הישנות ולהוריד אותן למחשב, ומצאתי המון חומרים בייחוד לילדים שלא זכרתי שהלחנתי. שירים של ע. הלל, של יהונתן גפן, נירה הראל ואחרים. איכשהו הצטבר לי חומר, והחלטתי לקחת את המרווח של הזמן לזה. אני נפגש עם חבר'ה צעירים ועובד איתם על זה. אני מעריך שבשנתיים הקרובות זה גם ייצא"
הידיעה על האוצר הגנוז שרכטר גילה בבוידעם, שמתפרסמת לראשונה בוואלה! תרבות, מרגשת במיוחד. רכטר הרי חתום ככותב המוזיקה של להיטי הילדים הנצחיים של "הכבש ה-16", כמלחין קלאסיקות לקטנים ששר אריק איינשטיין ("אדון שוקו", "גברת עם סלים", "שבת בבוקר" ועוד), וגם מלחין הקונצרט-הצגה "איתמר פוגש ארנב" מאת דוד גרוסמן ובנגינת התזמורת הפילהרמונית. הורים רבים, ובהם כותב שורות אלה, יהיו מאשרים מיצירה חדשה של רכטר הנפלא לילדים, שתושיע אותם מכל אסונות האלבומים והקלטות לילדים בסגנון "טים טים טום" ו"פיג פיגור".
אריק איינשטיין ויוני רכטר בלהיט הילדים "שבת בבוקר". בימים אלה עובד רכטר על אלבום שירי ילדים חדש
שניים מהאירועים המשמעותיים ביותר במוזיקה הישראלית בשנה האחרונה הם איחודה של להקת כוורת ומותו של אריק איינשטיין, עמו שיתף פעולה רכטר במספר אלבומים. זה מזכיר לי, אני אומר לרכטר, שאריק איינשטיין גילה אותך כשהיית בכוורת. "נכון", אומר רכטר, "אריק בעצם פנה אליי במהלך כוורת, בהתחלה ביקש שאעבד לו שירים. לימים שאלתי אותו: למה פנית אליי בעצם? הוא אמר לי: אני קלטתי אותך, שם יושב מאחורי הפסנתר החשמלי ונחבא אל הצלילים. הכימיה בינינו התבררה כמאוד מוצלחת, בטח מבחינתי. מה שביני לבין אריק קשור לכוורת גם במובן הזה שבתקליט הראשון שעשינו ביחד ניגנו יצחק, מאיר ואלון בנוסף אליי, זאת אומרת שהוא עשה תקליט עם ארבעה מחברי כוורת".
- אתה וודאי מתגעגע אליו.
"זה יותר מגעגועים. המוות של אריק מבחינתי.. זה משהו בתוכי.. דמות ש.. אתה יודע, כמו שיש בתוכך איזה דמות שהיא כבר מובנית בתוך הנפש, ככה זה בשבילי אריק. מעבר לאדם שעבדתי איתו הוא סוג של סמל, סוג של אייקון שמאוד קיים בתוכי כל השנים ופתאום צריך לנתץ אותו, במרכאות כמובן. הוא פתאום איננו. זה שהוא איננו בעולם זה גם כמובן משנה את מיקומו בתוך הנפש. אתה יודע, זה לא דבר פשוט".
- בדומה לאופן שבו אריק איינשטיין גילה אותך כשהיית בכוורת, אתה מאוד מחובר לחבר'ה צעירים. האם יש דמויות מעניינות שאתה מגלה בכל מיני הרכבים?
"בוודאי. אבל אריק היה אריק. זאת אומרת, הוא היה יכול לקחת את שם טוב לוי, את מיקי גבריאלוב, את יצחק, אותי ואחרים, לשלוף אותם מהצאן. ואנחנו כולנו, כמו שאברהם חלפי כתב, 'כל איש ואיש הוא אפיפיור קטן בוותיקן חייו'. כל אחד עושה את דברו בוותיקן הקטן שלו. אני בהחלט מגלה אנשים נפלאים ועובד בלהקה שלי עם איתי פרל, יעל צבי ויעל נחשון, אנחנו כבר שש-שבע שנים יחד. כל הזמן אני מגלה עוד אנשים, אבל היכולת שלי לעשות איתם פרויקטים יותר רחבים היא יותר קטנה מן הסתם. אבל אני מארח אותם בכל מיני הזדמנויות".