בלעדי: ראיון עם כריס ג'אגר, אחיו של מיק

"הרולינג סטונס הן אחת הלהקות שעשו את זה הכי בגדול, הרבה בזכות אח שלי מיק, שלא היה טיפש וידע מה לעשות", אומר כריס ג'אגר, אחיו של אגדת הרוק מיק ג'אגר, בריאיון בלעדי לוואלה! תרבות. "אחת ההשפעות הכי גדולות של אחי עליי היתה ללמד אותי להיות מחושב, אם משהו קורה לא לפעול מיד בתגובה, אלא לקחת דקה למחשבה ולהיות הגיוני".

"להיות קרוב משפחה של מישהו מאד מפורסם זה טוב ויפה, אבל יש אנשים שעושים דברים טיפשיים בגלל העובדה הזאת, וזה משפיע בצורה רעה על אותו אדם מפורסם", אומר לנו אחיו של סולן הרולינג סטונס, "אנשים מסוימים, בגלל שיש להם אח או אבא מאוד מפורסמים, מקבלים הרבה כסף, יוצאים וקונים שטויות, הרבה מכוניות ועושים איתן תאונות ועוד דברים מטומטמים בגלל הקירבה לבן אדם הזה. הם הופכים לבעיה לאותו אדם מפורסם. כסף מביא בעיות". והוסיף בחיוך: "אני מקווה שלא גרמתי לאח שלי יותר מדי בעיות".

המוזיקאי האנגלי כריס ג'אגר, בן 66, הוא אחיו הצעיר, היחיד והסודי של סולן להקת הרולינג סטונס, מיק ג'אגר האגדי. בזמן שהאח הגדול ממנו ב-4 וחצי שנים מרוויח מאות מיליוני דולרים כשהוא יוצא לסבב הופעות עם הרולינג סטונס, כריס ג'אגר נאבק לא פעם כדי למכור כרטיסים למועדוני הופעות שיכולים להכיל עד 100 אנשים, ולפי פרסומים מרוויח 500 דולר להופעה. בעוד שהרולינג סטונס היא אחת הלהקות שמכרה הכי הרבה אלבומים בהיסטוריה, אלבומיו של כריס ג'אגר לא זכו להצלחה מסחרית. כריס ג'אגר סירב לבקש כסף מאחיו המולטי מיליונר וחי בצניעות. הקשר ביניהם, לדברי שניהם, מצוין. ומה שמעניין באותה מידה הוא הקשר הישראלי של כריס ג'אגר. לפני 44 שנים כריס ג'אגר שיחק, רקד ושר במחזמר "שיער" בגרסתו הישראלית. המחזמר הוצג בתיאטרון "אואזיס" ברמת גן, הבכורה שלו עלתה ב-1 ביוני 1970. האח של מיק ג'אגר שיחק בהפקה לצד צביקה פיק, גבי שושן, מרגלית צנעני, צדי צרפתי, מרגלית אנקורי. אהוד מנור עיבד את המחזה והפזמונים, ופטריק גרלנד ביים. וכך, בלי שום ניסיון או לימודים קודמים של משחק ובלי לדעת מילה אחת בעברית, הוא שיחק על הבמה, שר בעברית את "תנו לשמש" וכמובן – זז כמו ג'אגר. רגע לפני הופעתם הראשונה אי פעם בישראל של הרולינג סטונס ביום רביעי הקרוב, כריס ג'אגר מתראיין באופן בלעדי לוואלה! תרבות - ריאיון ראשון לכלי תקשורת ישראלי מאז שהשתתף במחזמר בשנות השבעים - ומגלה על חייו בצל אגדת הרוק ועל הופעתו במחזמר שיער.

- ספר לנו על זיכרון ילדות מעצב ובלתי נשכח המשותף לאחיך מיק ולך.

"אבא שלנו עבד מאוד קשה. אחרי המלחמה הוא היה מורה. בקיץ הוא לקח אותנו למחנה בצרפת, הייתי בן 11. בתקופה ההיא לא היו מעבורות, היו מעמיסים את המכוניות על אוניה אחת והנוסעים היו על אוניה אחרת. זו היתה הרפתקה גדולה בשבילנו. כשאני יוצא לסיבוב הופעות זה עדיין מחזיר אותי לחוויה הזאת. זה לא היה קונבנציונלי, כי לא היה לנו הרבה כסף והיינו צריכים לבדר את עצמנו. נסענו לדרום צרפת, שחינו בים החמים. לכל הצרפתים היה ציוד מחנאות איכותי ולנו היו אוהל קטן ועלוב. אני זוכר שאח שלי מאוד נהנה, וגם אבא שלי, פשוט לשכב על החוף ולא לעשות כלום. אחרי שלוש שנים אחי הפסיק לנסוע כי הוא כבר גדל. פעם נסענו לספרד, אלה היו נסיעות ארוכות למכוניות הישנות. אני חושב שמה שהיה חשוב לאחי ולי זה שהיה לנו חינוך טוב, וזה הדבר הכי חשוב החיים. אחי ואני בני מזל שהיה לנו את זה".

- כולם שואלים אותך האם אתה מקנא באחיך. אותי מעניין לא פחות האם הוא מקנא בך?

"אני לא יודע, אבל בדיוק רציתי להגיד שהרקע המשפחתי שלנו זה הדבר הכי חשוב. ואז אתה מעריך את הדברים הפשוטים ולא מתעסק בכסף ותהילה. אני הבנתי את זה בשלב מסוים, שזה משחד אותך וזה לא תחליף לאהבה אמיתית. הדברים הקטנים כמו זיכרון של משחק עם סבא יותר חשובים ממכוניות יקרות, כל זה לא יותר מאשליה. אנשים שואלים אותי וחושבים שסגנון החיים הזה, שיש הרבה כסף, זה מה שכולם רוצים אבל כמובן שזה לא נכון".

בעבר כתב כריס ג'אגר לעיתון הבריטי "האינדיפנדנט": "אני שר ומנגן בגיטרה, וזה דבר שדומה למה שמיק עושה. אבל גם אם הייתי מנגן באבוב או מנהל מוסך אנשים עדיין היו מצביעים עליי. אתה צריך להודות במה שמישהו עשה, אבל באותו זמן להודות שאתה שונה במה שעשית בחיים. בין הגילאים 16 ל-18 ברור שזה דבר משמעותי וגדול, אבל כשהגעתי לגיל 40 לא היה אכפת לי יותר".

אני מזכיר לכריס ג'אגר את המלים האלה שכתב. "כן, אתה יודע, מישהו אמר לי: פגשתי את אחיך. ואני אמרתי לו: הוא לא רוצח סדרתי, הוא בסך הכל כותב שירים", אומר ג'אגר, "אני מקווה שלרולינג סטונס תהיה הופעה טובה בתל אביב, ואנשים מכל הדתות והדעות הפוליטיות ילכו אליה. יותר מהכל אני מקווה שהמופע יאחד את האנשים, ושהם ידברו אחד עם השני. הדלאי למה אומר שרוב האנשים הם אותו דבר, ובבסיס אנשים רוצים עדינות. הדבר הכי חשוב הוא שיהיה לך לב טוב, בין אם אתה יהודי, נוצרי או מוסלמי".

- עם יד על הלב, דיברת בכנות מלאה כשאמרת שמאז גיל 40 לא אכפת לך יותר שמצביעים עליך בגלל שאתה אח-של?

"אני עושה את מה שאני עושה כי אני רוצה לעשות את זה. אתה נשפט על ידי הצלחה שלך בעולם, אבל לא בהכרח על ידי ההצלחה, כי אם אתה מצליח בדרכך שלך ואתה מאושר מזה, אז למי אכפת. אתה צריך להבין מהם החלומות שלך, אם יש לך, ואם אין לך חלומות אז אולי כדאי שתמצא אותם".

- מתוך ציור דמותך בתקשורת העולמית נראה כי יצאת ממש "נורמלי" בהתחשב בהיותך אח-של אחד הכוכבים הגדולים בעולם.

"לאח שלי יש תהילה וכסף. אחד הדברים הקשים עבורי הוא שאם לך אין כסף ואתה לא ממש חשוב, אתה הופך למישהו שאנשים לא מאוד מתעניינים בו, כי הם מתעניינים רק בעשירים ובמפורסמים, ולא בהכרח מתעניינים ברעיונות. זה היה לי קשה כשהייתי צעיר יותר לראות את האנשים האלה ולנסות להבין איך הם הצליחו כל כך בזמן שאחרים שעושים דברים מאתגרים לא פחות, נותרים ללא דבר. אם אתה קרוב יותר לאנשים קשי יום אתה רואה יותר סבל, ואתה מודע יותר לסבל הזה. אתה רואה אנשים עשירים שיש להם הכל בצד אחד של העולם, ובצד אחר אנשים שאין להם כלום והם חיים ברחוב. זה פער גדול מדי לגשר עליו. כמוזיקאי אני מכיר הרבה מוזיקאים שנאבקים כדי להרוויח כסף, ומוזיקאים אחרים שהכרתי עשו כל כך הרבה ולא ידעו מה לעשות איתו".

כריס ג'אגר לא הרבה לשתף פעולה מוזיקלית עם אחיו הכוכב ("אולי זה יקרה יותר בעתיד", הוא אומר לנו), אבל זה בכל זאת קרה כמה פעמים: כריס השתתף בהפקת שני אלבומים של הרולינג סטונס, "Dirty Work" מ-1986 ו-"Steel Wheels" מ-1989. בנוסף, האחים ג'אגר הקליטו דואט מקסים ובלוזי שנקרא "DJ BLUES" ומיק ג'אגר אף ליווה בקולות חלק מאלבומו האחרון של כריס ג'אגר, "Concertina Jack". היו עוד כמה נקודות מפגש מוזיקליות בין כוכב העל לאחיו האנונימי. עם זאת, אחד משיתופי הפעולה המרגשים ביותר התרחשו הרחק מאולפן הקלטות, ברגע אישי וחשוף מאוד. הם הופיעו ביחד בהלוויית אמם בשנת 2000 וביצעו את שיר הגוספל "?Will the Circle Be Unbroken".

"רציתי להשתתף באופן פעיל בהלוויה, כי אז אתה מרגיש יותר טוב מאשר לעמוד בצד ורק להסתכל", אומר ג'אגר, "לכן, רציתי להחזיק את הארון, וגם שרתי עם מיק. יש זמר שאמא שלנו מאד אהבה בשם אל בולי (Al Bowlly). הוא היה מפורסם באנגליה בזמן המלחמה. היה לו שיר שנקרא 'האהבה היא הדבר המתוק ביותר'. השמעתי את זה בזמן שסחבנו את הארון וכשאתה סוחב ארון אתה יכול לקחת רק צעדים קטנטנים. פתאום קלטתי שאנחנו רוקדים לצלילי השיר, וזה היה מושלם כי אמא שלי אהבה לרקוד".

מה המשותף למיק ג'אגר ולגבי שושן? ובכן, אין הכוונה לכך שגבי שושן שר את "16 מלאו לנער" והרולינג סטונס ביצעו קאבר ל" Sweet Little 16". ההקשר אפילו יותר הזוי ומפתיע: שניהם אחים של האמן כריס ג'אגר. אחד מיק הוא אח ביולוגי, השני גבי היה אחוקי של כריס ג'אגר במשך חצי שנה. זה קרה כשאחיו של סולן הרולינג סטונס שיחק, רקד ושר במחזמר "שיער" שעלה בישראל בשנת 1970 במשך שישה חודשים. כריס ג'אגר חלק במה עם גבי שושן, וגם עם צביקה פיק, צדי צרפתי (בעבודת המשחק האחרונה שלו) ומרגלית צנעני. איך, לעזאזל, התגלגל לישראל האח-של האבן המתגלגלת? מתברר שמרשה האנט, דוגמנית, זמרת, שחקנית ואהובתו לשעבר ואם בתו של מיק ג'אגר, היא זאת שסידרה לאחיו כריס את הליהוק למחזמר בישראל. שנתיים קודם לכן מרשה האנט עצמה שיחקה במחזמר "שיער" בגרסתו באנגליה, ולמרות שהיו לה רק שתי שורות של טקסט, היא זכתה לפרסום רב בתקשורת. צללית תמונתה של בת זוגו של מיק ג'אגר הופיעה על הכרזה והתכניה הרשמיות של "שיער" הלונדוני (ראו תמונה).

"באותה תקופה", מספר לנו ג'אגר, "ביליתי שנה בהודו, לונדון נהייתה יותר מידי קלסטרופובית עם כל מה שקרה (ההיסטריה סביב הרולינג סטונס – ש.ב). רציתי לטייל קצת ולא הייתי באוניברסיטה אז נסעתי לבד להודו, וכשחזרתי לא היתה לי עבודה. לאחי היתה חברה שקראו לה מרשה האנט ששיחקה ב'שיער' באנגליה, והיא הכירה בחור בשם פטריק גרלנד, במאי אנגלי מכובד. נודע לה שעושים גרסה של 'שיער' בתל אביב והיא אמרה לי: למה שלא תיסע ותעשה את זה? היתה לי בת זוג יווניה בתקופה ההיא, עשינו אודישן למרות שמעולם לא שיחקתי קודם בתיאטרון. החינוך המוזיקלי היחיד שהיה לי היה לימודי שירה בצפון הודו, שעזרו לי למצוא את הקול שלי. הגעתי לתל אביב ונשארתי שישה חודשים".

חמישה אמנים ישראלים שהשתתפו במחזמר "שיער" לצד ג'אגר – מרגלית צנעני, צדי צרפתי, גבי שושן, מרגלית אנקורי וחנה לסלאו שהיתה מלבישה בהפקה – זכרו את כריס ג'אגר היטב וסיפקו סיפורים (ראו בהמשך), אבל המדהים הוא שהאנגלי כריס ג'אגר זכר הרבה יותר פרטים על המחזמר ממה שזכרו כל חמשת האמנים הישראלים גם יחד. "המחזמר היה בפרבר של תל אביב. תיאטרון שהיה בו קולנוע", הוא נזכר, "המחזמר נראה אותנטי. לי למעשה זה היה המפגש המקצועי הראשון עם תיאטרון. בגלל שעושים את זה כל ערב, בכל פעם משתפרים והביטחון עולה. במחזמר הזה היה המון חופש ואינדבדואליזם, לעומת מחזות זמר אחרים, למשל הפקות של אנדרו לויד וובר, שהם מאוד בשליטה. לפעמים ההצגה עצמה לא היתה טובה אבל בסוף ההצגה היינו עושים ג'אם, ובג'אם היה יוצא טוב. אנשים היו נשארים אחרי לג'אם, שרים ורוקדים. זאת היתה התקופה אתה יודע".

- הופעת בעירום מוחלט על הבמה, וכולם יכלו לראות לך את דיק ג'אגר.

צוחק. "נכון. הייתי עירום לחלוטין על הבמה. אני חושב שהישראלים היו די בשוק. העירום לא היה כזה ביג דיל מבחינתי. זה נעשה בתאורה חלשה, היה מצנח ויצאנו מתוך המצנח. זה היה יותר כמו איזה אימאג' ולא מופע סטריפטיז, מין משהו אומנותי. לפחות היה לי גוף טוב אז".

- האם אחיך ונכדיך הקטנים יודעים שסבא'לה הופיע בעירום על הבמה בצעירותו?

"לא יודע, ואם הם יידעו הם יגידו: נו, אז מה? אספר לך סיפור מצחיק. אחד השחקנים היה איזה בחור יהודי מניו יורק שהיה ג'ינג'י עם זקן ג'ינג'י ושיער ערווה ג'ינג'י. הוא התפשט, והוא היה מקדימה, אז שאלתי אותו: לא מפריע לך שאתה מקדימה?"

כריס ג'אגר, אם כן, לא היה מוטרד ממה תחשוב משפחתו על הקטע בו הוא הופיע בעירום מוחלט ב"שיער". אולם הוא היה מוטרד ממה שאמו תחשוב על קטע אחר מהמחזמר. "לפני הבכורה הלכנו לאיזה פסטיבל בירושלים. ועשינו כמה סקצ'ים מהמופע. יש קטע בהצגה שבו 3-4 אנשים זורקים מישהו באויר, כמו ישו על הצלב עם הידיים בצדדים. זרקו אותי באוויר ואני זוכר את עצמי אומר: 'הו, אמא, אם רק היית רואה אותי עכשיו'..."

אחד מהמפיקים של "שיער" בישראל, מייקל הירסט, מצוטט בחוברת אלבום המחזמר (שערך והפיק אילן בן שחר): "ישראל במלחמה. 'שיער' לאהבה ושלום". האם מצא חן בעיניך החיבור הזה בין מחזמר על שלום לאיזור שידע מלחמות רבות, אני שואל את כריס ג'אגר. "ישראל היתה אז מאד חזקה", הוא אומר ומתכוון כנראה לאופוריה שאחרי מלחמת ששת הימים. "הדבר היחיד שאתה יכול לעשות הוא לנסות לשכנע אנשים שמלחמות הן בעצם רעיון לא כל כך טוב. חשבתי לפני כמה זמן על המצב במזרח התיכון. המחשבה שעברה במוחי: האם זה העולם שאנחנו רוצים? לירות באנשים ברחוב? לזרוק אבנים? אם אתה באמת חושב על זה, אז התשובה היא לא. אני תומך בדלאי למה. הוא אומר "אם יש לך חבר אתה חייב להראות לו את דרכיו הלא טובות, אבל הוא עדיין חבר שלך".

הסכסוך במזרח התיכון פגע בכוונה ללהק אותו לסרט שצולם במצרים, מגלה ג'אגר. "אחרי שחזרתי מישראל, בחור בשם קים אנדו הציע לי תפקיד בסרט שמצולם במצרים, והסברתי לו שאצטרך דרכון חדש כי לא יתנו לי להיכנס למצרים עם חותמת ישראלית. פוטרתי מהסרט הזה. קודם לכן, פוטרתי גם מהמחזמר 'שיער' בישראל. מה שקרה זה שהמחזמר צולם, אמרו שזה רק לפרומושן ואז השתמשו בסרט לפרסומת וזה הרגיז אותנו. פעם אחת הקרינו את הפרסומת בזמן ההפסקה של המופע. זה היה קשור להנהלה. אני אמרתי משהו שהתקבל כאנטישמי, משהו על היהודים, אמרתי משהו מאוד גס שלא אספר לך. כולם התחילו לריב. אני פוטרתי והקאסט הלך לבמאי ולמפיק, והם אמרו: אנחנו לא נעשה את המופע אם לא תחזיר את כריס! אז הוא החזיר אותי לעבודה".

הרבה אמנים מוכרים יצאו מהמחזר "שיער". שיחקו בה בין השאר מרגלית צנעני, צדי צרפתי, צביקה פיק וגבי שושן, וחנה לסלאו היתה מלבישה בהפקה. חזרנו אליהם השבוע כדי לבדוק מה הם זוכרים על ג'אגר, שותפם לשעבר למחזמר. צדי צרפתי אומר לוואלה! תרבות שלפני שעמד לעזוב את הארץ, כריס ג'אגר נתן לו שתי חולצות שהיו שייכות למיק ג'אגר, ואמר לו שהן יביאו לו מזל. "יכול להיות, אבל אני לא זוכר את זה", אומר ג'אגר. מרגלית צנעני נזכרת: "היה מרטיט מאוד שהוא אח של מיק ג'אגר. צדי ואני התמוטטנו מזה. גם אדם שבא מעבר לים, וגם אח של אושיית רוק מדהימה. לאחת כמוני שבאה מהפרובינציה זה היה פשוט שיגעון. זה היה מרהיב. אני לא זוכרת אם הוא היה מוכשר כמו אחיו, אבל הוא היה יפה תואר ומאוד אנגלי. אני לא יודעת אם הוא בא על תקן של זמר או על תקן של אח של מיק ג'אגר. הוא היה מסומם. אני הייתי רחוקה מסמים מאוד. אני זוכרת שהשחקנים שבאו מעבר לים התלבשו שונה". ואגב הלבשה, חנה לסלאו היתה מלבישה במחזמר "שיער". "הייתי מלבישה בהפקה שבה כולם התפשטו", אומרת לנו לסלאו. "כריס היה יפה תואר. הוא היה יותר יפה ממיק. היתה לו חברה יווניה לא יפה אבל מעניינת". "כריס היה דומה מאוד מאוד לאחיו מיק", אומר לנו גבי שושן, "הוא סיפר לנו שמציקים לו באירופה, כל הזמן מסתכלים עליו ומבקשים ממנו חתימות בגלל שהוא אח-של. הוא טיפוס מאוד נחבא אל הכלים. הוא סיפר שהוא ניסה להקים להקה באנגליה אבל ההשוואה לאחיו הרסה אותו לגמרי. הוא האמין ביוגה ועשה מדיטציה כל הזמן. אנחנו הישראלים היינו צריכים ללמוד להיות היפים, והקטע של העירום למשל הפיל אותנו, וכריס לעומת זאת כבר בא לפה היפי. ואילו מרגלית אנקורי, שהיתה כוכבת, נעלמה מאז ובאחרונה הקליטה אלבום חדש, אומרת לנו כי נוצרה חבורה, ובה ג'אגר והיא, שבין השאר ישנה על חוף הים. את זה כריס ג'אגר מאשר: "אני זוכר שזה היה מאי והיה מאד חם".

- אתה זוכר את השחקנים הישראלים שעימם חלקת במה ב"שיער"?

"אני זוכר את גבי (מתכוון לגבי שושן – ש.ב). והיה את הגבוה ששיחק מולו".

- צביקה פיק?

"כן, צביקה פיק. להם היו את התפקידים הראשיים. אני כמובן לא יכולתי לדבר עברית. אנחנו רק למדנו את המילים (מתחיל לשיר בעברית) 'תנו לשמש, תנו לשמש'... היתה עוד אחת נמוכה והיא אמרה שמפלים אותה כי היא כהה".

- מרגלית צנעני? וצדי צרפתי, אותו אתה גם זוכר?

"היו המון אנשים. אני בטוח שאזהה אם אראה תמונות".

- שלושה משחקני "שיער" – צביקה פיק, מרגלית צנעני וצדי צרפתי - הפכו שנים רבות אחר כך לשופטים בתכנית "כוכב נולד", המקבילה הישראלית ל"אמריקן איידול". האם תסכים להיות שופט בריאליטי מוזיקלי?

"אני לא ממש אוהב את תכניות כמו 'אמריקן איידול', 'דה ווייס' ו'אקס פקטור'. אמנם בתחילת דרכי הייתי מבקר, אבל זה לא משהו שאני אוהב לעשות. כל אחד אוהב משהו אחר, ברור שיש אנשים מוכשרים ויש אנשים שעובדים מאוד קשה עם מעט כישרון אבל עם השנים הם משתפרים. אבל לשבת ולשפוט זה לא מה שאני אוהב לעשות".

הנגיעה של כריס ג'אגר בעברו בביקורת התקיימה במסגרת התנסותו גם בעבודה כעיתונאי, בין שלל עבודתיו הרבות. "עשיתי פעם ראיון עם עצמי, כשהוצאתי תקליט", הוא מספר. "כתבתי שם פעם שמבקרים לא רוקדים. אם אתה הולך להופעה, כולם נהנים ויש אחד שנראה ממש אומלל, אז הוא המבקר. הוא אומלל כי אשתו רצתה שיישאר איתה לצפות בסרט, והוא היה צריך לצאת כדי לכתוב את הביקורת, והוא יושב וכותב את מה שהוא רואה. אתה אף פעם לא רואה את המבקר קופץ ונהנה. אני חושב שזה הדבר האחרון שכתבתי, כי למי אכפת מה אני חושב".

- אם אחיך היה היום בן 20 והוא היה הולך להיבחן בתכנית מסוג "אמריקן איידול", הוא היה עובר את האודישנים?

"תראה, לפני עידן האינטרנט, הרולינג סטונס בתחילת דרכה היתה להקה של ילדים שלמדו בבתי ספר לאמנות שרצו משהו שונה ומשהו כייפי. זה לא היה מסחרי וזה לא היה מוזיקת פופ. זה היה אלטרנטיבי, ואנשים יכלו לבחור בעצמם אם הם אוהבים משהו או לא. להחליט על דעת עצמך זה מאוד חשוב ולא לעשות את מה שכולם עושים".

מיק ג'אגר אמנם אחראי בעקיפין (דרך חברתו) לכך שאחיו השתתף במחזמר בארץ, אבל אליל הרוק לא בא לארץ לראות את כריס. 44 שנים חלפו וכעת כריס אומר כי לא יבוא לראות את אחיו בהופעת הסטונס בישראל. עם זאת, כשסיפרתי לכריס ג'אגר שבישראל מתכוונים להעלות בקרוב שוב את המחזמר "שיער" (בתחילת 2015, בתאטרון הקאמרי, בבימויו של משה קפטן) הוא גילה עניין רב, והציע מיוזמתו שיגיע לישראל לראשונה מאז 1970 לבכורת המחזמר המחודש. "תשמע, אולי אגיע לבכורה של שיער בישראל? תהיה בקשר ותודיע לי מתי זה קורה", אמר לי ג'אגר. לתשומת לב היח"צנים שיטפלו בהפקה.

- רגע לפני שהסטונס באים לראשונה להופעה היסטורית בישראל, הנה שוב השאלה הניצחית: איזו להקה גדולה יותר, הביטלס או הרולינג סטונס?

"אני לא יודע. בעבר זו תמיד היתה הרולינג סטונס, אבל אני מאד אוהב את ג'ורג' האריסון. יש לי כמה אלבומים שלו, אני מאד אוהב אותו, הוא היה בחור ממש נחמד, והיה לנו את הקטע המשותף של הודו. מי הלהקה הגדולה בעולם? במובן של מכירת אלבומים כנראה הביטלס אבל במובן של הופעות חיות, האבנים המתגלגלות. בכל מקרה זה להקה שיותר כיף לרקוד לשירים שלה".