רגישים ללקטוז: הקליפים הכי צ'יזיים לכבוד חג החלב

חג השבועות כבר כאן ואין מועד מתאים ממנו להיזכר בכל הבלדות הצ'יזיות שכולם אוהבים לשנוא בפומבי אבל מאזינים להן בסתר. קשה להסביר מה זה צ'יזי - משהו קיטשי, דרמטי במיוחד, כזה שמנסה לרגש בכוח.

לא עוד אלבומי ביכורים של יוצרי אינדי מיוסרים. בחג השבועות הזה כולנו עושים כבוד לאלה שבחרו להתחנן ולהתבכיין בימים בהם פיידאאוט על רקע שקיעה היה הדבר הכי חם בשוק. היי, כולנו יודעים מה קורה למי שקונה גבינה שעמדה בחום של השוק.

מכירים את זה שאתם נכנסים לטירה ונתקלים ביונים מתעופפות, נערי בית ספר קתולים עיוורים ונינג'ות מחוללות? בוני טיילר מכירה. משהו בשיר הזה גורם לנו לשיר אותו בקולי קולות ובאובר דרמטיות. אולי זאת הנואשות ("איי רילי ניד יו טונייט!!!!111"), אולי כי עמוק בפנים כולנו היינו רוצים להיקלע בטעות לאימון שחייה של נערים צעירים. מה שבטוח הוא שהשיר הזה הוא הגורגונזולה של השירים הגבינתיים – דומיננטי, מלא בעובש ובואו נודה באמת, די מסריח.

לפני שמדונה היתה אישה מגניבה עם חיבה יתרה לבוטוקס, היא חטאה בצ'יז. יש כל כך הרבה דוגמאות מופלאות, אבל השיר על הנערה עם עיניי המדבר לוקח את כולם. מתברר שסן פדרו הוא מקום בו המלצר מתופף על צמד תופי בונגו, גבר עם החלקה יפנית מפליא בסולו גיטרה ומדונה בוכה חרישית ומתכסה בווילון כשפרצופה הענוג נעלם בפייד אאוט על רקע זריחה. הבנתם? כי היא חולמת. כלומר, כשהיא לא רוקדת פלמנקו לבד בחדר. מי לא היה רוצה להיות במקום כזה?

גבר אוהב אישה שמזכירה את איילת שקד. גבר בוגד בה עם שותפתה לדירה. אישה רצה ברחובות ומתכסה בצעיף. מישהו חייב לבחון את הקשר ההדוק בין שירים גבינתיים לצעיפים. אמן מיוסר מוצא את האישה ומצייר אותה בעירום. גבר מתחרפן, לוקח סכין וקורע את הציור. איילת שקד נפרדת ממנו לשלום. רומיאו מדמם, אבל אתם לא יכולים לראות את הדם שלו. אל תמהרו להוציא את חוסם העורקים ההולנדי. תנו למנוול לדמם. בתפקיד האישה האחרת: פליסיטי.

השיר הזה מתמצת בתוכו כל קלישאה אפשרית, בראשן הקלישאה הנוראית ביותר שאדם בעת משבר עלול לשמוע: יהיה בסדר. נו באמת. אם השיר הזה עודד מישהו אי פעם, הוא מוזמן לכתוב את זה בטוקבק והמערכת תחזור אליו עם פרס: טישו ותנחומים, שהרי יש לו טעם מוזיקלי בזוי. ועוד לא דיברנו על הקליפ שמתחיל כששתי ביציות נפגשות והדבר הבא שרואים הוא פיטר גבריאל וקייט בוש מתחבקים קצת יותר משש דקות. לו רק היינו יודעים שכך מגיעים ילדים לעולם.

האם כל הגברים באייטיז עברו סירוס כימי? אם לשפוט לפי המוזיקה של אותו עשור, סביר להניח שכן. "בו הו, אף אחד לא אוהב אותי, תראו לי מה זאת אהבה. אמא הבטחת לנו עוף לשבת!". לעזאזל, מר סולן. אתה רוצה שהיא תאהב אותך? תפסיק לייבב ותתחיל להיות גבר.

השיר הזה מעלה קונוטציות למסיבות כיתה ביסודי, כשבנים חשבו שבנות זה איכס אבל נכנעו לקסם הסקסופון ועל כן מגיע לו מקום של כבוד ברשימה המפוקפקת. משהו בסקסופון המנג'ס ובקולו הענוג של ג'ורג' מייקל שנשבע שלעולם לא ירקוד יותר הפך את השיר להמנון הלא רשמי של קהלת הפנים בחתונות שנערכות בפריפריה. לו ג'ורג' היה יודע שזאת נבואה שתגשים את עצמה ושהוא באמת לא ירקוד יותר לעולם

גם וויטני , עליה השלום, חטאה בחטא הסקסופון המנג'ס רק שבניגוד לג'ורג', שגוזר על עצמו חיים שלמים ללא ריקוד (האימה!), היא מבטיחה שתאהב אותו לנצח. לא את ג'ורג', את שומר הראש שלה (וכפי שהזמן הוכיח, גם את סוחר הסמים שלה). השיר הזה מבלבל. מצד אחד, הוא הפך להמנון של אלפי אקסיות שבורות שזועקות את המילים וממררות בבכי. מצד שני, כל זוג שלישי רקד את סלואו החתונה שלו לצליליו. כנראה שהם לא הקשיבו למילים ונפלו קורבן להונאת הסקסופון.

"פעם חשבתי שיש לי את התשובות להכל/ אבל עכשיו אני יודעת שהחיים לא תמיד מסתדרים לפי רצוני/ נדמה שנתקעתי באמצע ורק אז הבנתי/ אני לא ילדה, עוד לא אישה/ כל מה שאני צריכה זה זמן/ רגע שהוא שלי". בריטני ספירס הפכה לכל כך אסרטיבית בשנים האחרונות שקשה לזכור מה היא היתה פעם: נערה מבולבלת, בובה על חוט של חברות התקליטים, שרוצה לשיר על זה שהיא לא יודעת אם היא אישה או ילדה או סלייב פור יו. כשמאזינים לחומרים הנוכחיים שלה מבינים שקצת חבל שהיא ירדה מהחוטים. ומהפסים. עכשיו תעבדי, כלבה.