?משהו קורה פה?, דודו אהרון (3:55)
חושו השישי של דודו אהרון (חרמנות) רומז לו שיש מצב למשהו עם איזו בחורה שמשגעת אותו ואף עושה איתו סלפי, ולכן, מבלי לאבד זמן יקר, כבר בתחילת הבית השני, הוא מביא עליה את המוב: ?אז מה את אומרת, ניקח לנו מונית? אני שיכור ואת מיצית?. זה, פחות או יותר, כל מה שקורה פה, בשיר הנושא מתוך סרט האימה ?שובו של דודו אהרון: הנקמה האמיתית?. אם מישהו במקרה תהה, אז לא: אהרון לא עוסק, אגב כך, גם במה שקורה פה ברמת המאקרו. אמנם אפשר לייחס את התובנה המרכזית בשיר - "את מיצית" - גם למדינת ישראל, אבל קשה להאמין שאהרון התכוון לזה.
בכלל, מעט מאוד השתנה אצלו פעם האחרונה שבה הוא עורר עניין (שתי הדקות הראשונות בפרק הבכורה של ?הרווק 2?): הוא עדיין שואב השראה משיעורי ניסיון במרכז לאמנות הפיתוי, שפתו עדיין סובלת מעוני מחפיר, אופן השימוש בצורת הציווי של גוף שני-נקבה עדיין זר לו (?תרגישי ת?קצב, עזבי את העצב?), והוא עדיין לא מכיר דרכים אלגנטיות ורומנטיות יותר לפנות לנשים בשירים.
הלחנים של אהרון (כמו גם אלה שהוא מייבא ממזרח אירופה) מבוססים על אותה ישירות פרימיטיבית בדיוק: גם הם, כמו אהרון בבואו להתחיל עם בחורה, לא משאירים מקום להרהור, ובמובנים רבים מזכירים את הצורה הלשונית של גוף שני ציווי - כלומר, עשויים ממהלכי אקורדים קליטים וממאירים שנתקעים במוח ומאיימים שם על תאים חנונים בדקירה.
כאן, למעשה, טמון סוד הכשף הדודו-אהרוני: אפשר לפרק לטקסטים שלו את הצורה עד מחר, אבל אי אפשר להתכחש לכישרונו הלא מבוטל כמלחין פזמוני אינסטנט ים תיכוניים כישרון שבא לידי ביטוי גם ב"משהו קורה פה", המחוזק בעיבוד יעיל ואטרקטיבי של יעקב למאי, שמשלב בין סמפולים ולופים עכשוויים לאלמנטים מסורתיים של חאפלה. כן, זה אומר שגם ל"משהו קורה פה" יש סיכוי לקרות. מה לעשות, קורה.
(שני כוכבים וחצי)
עובדיה חממה מארח את גד אלבז, "תפילה לשלום חיילי צה"ל" (4:29)
מעבר לעובדה שמדובר בהפך הגמור מהשיר הקודם של דודו אהרון כלומר, ביצירה מוזיקלית שמתכתבת באופן מובהק עם אירועי האקטואליה האחרונים יש בה אינדיקציה ברורה לשינוי שחל באופיו הפרסונלי של צבא ההגנה לישראל. פעם זה היה צבא של קיבוצניקים, שנתמך, רוחנית ותרבותית, על ידי שירי קרב, לכת ועידוד של להקות צבאיות עם טקסטים חילוניים לחלוטין, לעתים אפילו ביקורתיים, ולחנים של יאיר רוזנבלום ונעמי שמר.
היום, המושג "צה"ל" מעלה, אסוציאטיבית, תמונות של נערים עם כיפות סרוגות במסע כומתה, ושיר שנכתב כדי להביע בהם תמיכה מבוסס על טקסט אמוני, וקרבי ביותר, של הרב שלמה גורן ("ייתן ה' את אויבינו הקמים עלינו ניגפים לפניהם") ולחן מזרחי עצוב, נמרח ומשעמם נורא של עובדיה חממה וכיפתו הלבנה. האם זה מה שיעזור לחיילי צה"ל לנצח? אולי, אבל נכון לעכשיו, כדי להרגיע את הרוחות, מה שהם באמת צריכים זה עוד קצת מהאסקפיזם הטסטוסטרוני של דודו אהרון.
(כוכב אחד)
שלום קדושים, "לא הכל ורוד" (3:37)
אכן, לא הכל ורוד, אלא רק הרוב המכריע: הכורסה שהזמיר הצעיר יושב עליה, השמיים שמאחוריו, הפונטים של שם השיר וההדמיה הגרפית של הכוכבים המנצנצים ברקע. שלום קדושים עצמו נער בן 17 שעל פי הקומוניקט "מתכונן לשירות צבאי מלא" ותוך כדי זה "מדלג מבמה לבמה וזוכה לפרגונים אדירים" מופיע על עטיפת הסינגל בשחור-לבן. רק הוא. כל השאר, כאמור, ורוד, אבל למזלה של שני קידר, מעצבת העטיפה, זו ביקורת על השיר עצמו, ולמזלו של שלום קדושים, יש לו קול רך ויפה, הגשה אותנטית ומשכנעת ובלדה מרגשת, עם פזמון אדיר, שהוא קיבל במתנה מדודו מתנה.
אם מישהו בגלגלצ יחליט, באורח נס, לתת לו צ'אנס, בהחלט אפשר לדמיין מצב שבו "לא הכל ורוד" יהיה ה"חושב עליה" של מבצע "צוק איתן". כדי שזה ייקרה, קדושים צריך, מן הסתם, גם לקוות שהתפילה של עובדיה חממה וגד אלבז לא תישא פרי ושהמבצע יתארך כמה שיותר.
(ארבעה כוכבים)
איזה שיר נכנס לכם לראש? ספרו לנו בפייסבוק