יוסי אלפנט חוגג היום 55. כלומר, הוא היה יכול לחגוג היום לולא היה משלב בין בעיות לב וסמים קשים, שילוב קטלני שהוביל למותו הטרגי בגיל 32 בלבד. את הנחמה היחידה במותו אפשר למצוא במקום בו הוא התרחש: על הבמה.
אלפנט, שעבד בין היתר עם החברים של נטאשה, אהוד בנאי ופורטיסחרוף, היה הרוקר האולטימטיבי: חולצה גזורה, סיגריה בזווית הפה ועמידה מרושלת. ניתן לומר המתבקשת שיוסי הוא הרוקר האמיתי היחיד שהיה פה אי פעם (נו הארד פילינגס, אביב גפן). זמן קצר לפני מותו כתב אלפנט על יחסיו עם המוות:
"עשר שנים למדתי שבמוות אין שום רומנטי! המוות הוא מוות! הוא קיים, הוא מגיע ויש לו את הזמן שלו. בהתחברות אליו, בידידות עמו, בקרבה, אין שום רומנטי. ישנה האווילות, צרות המוח, המחשבה המעוותת, העקומה".
"שהרי מנגד ישנם החיים בהם טמונה הרומנטיקה. ביום יום הוא נוצץ ולא אפור, בלהביא ילדים, בלגדל אותם, בלגדול בעצמך, לאכול, לשתות, לזיין, להשתכר ולהשתטות מפעם לפעם, בלטייל, ללכת למכולת, להשתין, לחרבן, מהאינטימיות עם האסלה, עם לעשות ביד, בליצור, לייצר, להתעלות, להתעצבן, להתפייס, לאהוב, לאבד ת'ראש. ראש כואב גורם לקלל את הבוקר, לדפוק אקמול, אופטלגין יותר טוב, לדעת שמחר בוקר חדש, ראש חדש, וככה חוזר חלילה, דוחף את עצמך יום ויום ויום אל הרומנטיקה האמיתית".
"אני מודה לאל שאחרי עשר שנים אני כותב את ה'בנאליה' הזאת מהצד הזה של החיים ולא מהצד 'הרומנטי' ההוא כשמר מוות הוא חבר".
"ובכן הוא לא והוא יגיע".
YouTube אחד ביום: הבדידות לקחה את יוסי אלפנט
מיטל קויפמן
25.7.2014 / 0:13