Laibach - Opus Dei
אל מול להקה כמו לייבאק, המילה "אירוני" מאבדת מכוחה. אני אוהב כל מה שקשור לאלבום הזה: הגישה הנשגבת, העומק הפוליטי, ההומור וכתיבת השירה שלא מוערכת מספיק. בין הקאברים היותר ידועים והגאוניים (Opus Dei / Life is Life, Geburt einer Nation).
Stravinsky - Rite of Spring
הגרסה שאני הכי אוהב היא זו של תזמורת התיאטרון מארינסקי, אבל הגרסה הזו של דוראטי שבתה את ליבי בצעירותי בגלל הקיצוניות הפרונטלית של הביצוע. היתי מקשיב לזה כל הזמן וניסיתי, ללא הצלחה, להכריח את חבריי למטאל להקשיב לזה. בגלל שהפכתי אובססיבי לקטע, גנבתי פרטיטורה של היצירה מהספרייה של האוניברסיטה. הפרטיטורה הזו כבר לא קיימת אבל עד היום אני זוכר כל פרט מהיצירה. עד כדי כך היתה האובססיה שלי כלפי היצירה הזו.
Possessed - 7 Churches
אחרי סטראבינסקי הייתי שם את התקליט הזה. התיפוף בקטע הזה אדיוטי, חולה ומוטעה שזה הופך את הכל להיות הרבה יותר מפחיד. אפילו אחרי Deathspell Omega, Moevot and Abruptum, אני עדיין מאמין שהאלבום הזה, אלבום טראש/דת' מטאל מאמצע שנות ה -80 הצליח ליצר את הסאונד הכי שטני ורדוף שיצא מכל ז'אנר המטאל. משהו בפרימיטיביות ובאטונאליות פשוט עובד.
Nino Rota - Il Casanova
בכל פעם שאני רוצה לשמוע משהו, קשה לי לא לבחור באלבום הזה והסיבה היא פשוטה - הוא מושלם, חינני ומצליח למשוך אותי לעולם שאני לא רוצה לעזוב אף פעם.
Bayati Shiraz - Alim Qasimov
זה לא פייר כמה מוזיקה מעולה האיש הזה יצר. כל כך שמחתי שנפלה בחלקי ההזדמנות לחפש קטעי מוזיקה ביוטיוב עבור הפרויקט הזה כי כך ראיתי שמישהו העלה את הקונצרט הזה. עבורי, זו היתה הפעם הראשונה ששמעתי את השם Alim Qasimov (לאחריו, בדחף רגעי קניתי קסטת וידאו של מוזיקה סופית). אפשר למצוא זיליון דיסקים מעולים של האיש הזה, אחד המוסיקאים הטובים בעולם ולגלות כל כך הרבה צדדים שלו ושל ממשיכת המורשת שלו - בתו הזמרת Fargana.
הרבה מוסיקה שלו, מאוחרת יותר, נחשבת אפילו יותר מהקטע הזה אבל תמיד יהיה לי מקום מיוחד בלב עבור הקונצרט הזה שפתח אותי לעולם המוסיקה האזרית סופית.
Henri Dutilleux - Symphonie n° 1
זה פשוט מורכבות חסרת מאמץ וחופש פוליטונאלי, לגמרי לא מתנשא ובלי אוואנגריזם להכביד עליו. מדובר באחד היוצרים הטובים שהצליח להיכנס למאה ה-21. המוזיקה שלו חיה, מאתגרת וצבעונית ולקטע הזה יש פשוט מהות מזוקקת. בקטע האחד הזה היה לו יותר השראה צלולה מאשר מלחינים שרלטניים עכשווים בכל חייהם, וזה רק אחד מהרבה מאד יצירות שהוא השאיר אחריו.