המוזיקה הישראלית לא מתה - היא רק עולה באש

תשע"ד חלפה בתפילה לראש ולא לזנב ובמחוזותינו מיהרו להספיד את המוזיקה הישראלית. "היא במשבר", "המלחמה הרגה את המוזיקה", "קשה למצוא מוזיקה חדשה וטובה באמת", נכתב בכמה מהאתרים המובילים והחומר הנדיר והמבוקש, נקרא לו "אסקפיזם", התנדף בלי שהצלחנו לשאוף ממנו. להשלים עם קביעות לא מבוססות יעשה לא פחות עוול מלקבוע אותן, ולכן במקום למהר להקים מצבה לחלק החשוב בחיים התרבותיים של כולנו, בחרנו ללקט כמה מהאמנים שמחכים לכם בסמטאות ובשולי הדרך, אמנים שהוציאו השנה אלבומים, שירים, EP’s, פרויקטים וחגגו בטורים בעולם או הופיעו ברחבי הארץ. שנת תשע"ד אמנם לא הצליחה לגרום לכולם לפרוץ בענק, אבל כן חילצה אותם מן התהומות ופיזרה במקומות הנכונים. המוזיקה הישראלית לא מתה, אלא עברה עוד שלב בהתבגרות, התיישרה עם העולם, הרחיבה את הגבולות ובמצבה הנוכחי יכולה להתאים לכל מי שפתוח לקבל אותה. תקיעת שופר, גרסת 2014, ככה זה הולך:

השם "בן בלאקוול" עבר מפה לאוזן במהירות שיא והפיל גם את אלו שבזים לסצנת ההיפ הופ המקומית. וכשהלבנבנים נפלו שדודים, בלאקוול (או בשמו האמיתי, בן שחר בן ישראל) כבר ראה את האור. עם להיט פוטנציאלי ענק וממכר בשם "לבד במכונית שלי", בלי הרבה דאווין אבל מפוצץ כישרון וגרוב, היה ברור מאוד שתוך רגע כל חבריי ישירו "כל היום, בייבי" במבטא גטו-אמריקאי כבד וינסו לספוג קצת מהגזעיות.

תנסו להכניס לבלנדר כובד ים תיכוני, אלקטרוניקה מז'ורית, זמר היפסטר-מזרחי ויהודה קיסר. מה ייצא מהעסק? לירון עמרם והפנתרים מארחים אגדה חיה ומקפיצים בכמה שלבים את הז'אנר שנוהג להתרומם ולצנוח מהר יותר מתהליך כתיבת השירים של יוסי גיספן. ההגעה של עמרם הצעיר מביאה איתה רוח חיה, בועטת וחדשנית, שבכוחה לשבור את הספקנים הקשוחים ביותר. כך מרגישה שמחה לאיד טהורה.

הפרויקט של שי ליברובסקי (AKA דיגיטל_מי) יתאים לכל מי שרגיל לעשות את דרכו על שני גלגלים. "רוכב אופניים" מורכב מארבעה פרקים מוזיקליים המתארים מסלולים שונים אותם עובר ליברובסקי במסעותיו בתל אביב. תמצאו שם אלקטרוניקה שעוברת בין כמה מצבי צבירה, סימפולים מהרחוב, ביטים שהם רצף תודעתי ושירים מוכרים. הפעולה האורבנית מעולם לא התמצקה בכזו יעילות, כך שתוכלו לספר לכל החבר'ה איך זה מרגיש ברגעים הפחות שגרתיים. לקונספט השאפתני הצטרפו גם קטעי וידאו קצרצרים להעמקת התחושה. נותר רק לצאת לדרך.

הפירוק של לורנה בי הרגיש בעבר כמו שגיאה איומה, אבל קריירת הסולו של עדי אולמנסקי מוכיחה אחרת. בשינוי אדרת, הגברת האחת הזו עושה את כל מה שחלמתם לעשות בזמן שצפיתם בקליפים של מוזיקאיות סקנדינביות ביוטיוב. אולמנסקי מסתובבת בעולם עם מינימום ציוד והרבה תוספות שיער, עולה על במות פסטיבלים גבוהות, משחררת שירים שהפיקה וביצעה עם בורגור ומפנקת בקאברים בעמוד הסאונדקלאוד שלה. אף אחד לא פילס לה את הדרך, בטח שלא "כוכב נולד", ובזמנים משוגעים אלו נראה שהיישור קו עם העולם עושה הרבה חסד לסצנה הקטנה שלנו.

לפני דקה סיימו שלי לוי ורותם פרימר את הבגרויות, קפצו לבמת הבארבי כדי להוסיף צבע לפנים של נעם רותם, שיחררו אי.פי ראשון, עלו למרפסת של בלקוני טי.וי והשתתפו בפרויקט מחווה לקורט קוביין בוואלה! תרבות. הספק מרשים לשתי המוזיקאיות הצעירות שכותבות ומלחינות בנפרד, ואז תומכות זו בזו בביצועים רכים שמחזירים לתקופה בה ג'וני מיטשל, אליוט סמית' וקט פאוור התנגנו בלופים עצבניים במערכת הסטריאו. הוכחה לקיומו של נוער שהתחנך על הברכיים הנכונות (בין היתר על אלו של שרון ליפשיץ, אמא של שלי).

רגע לפני סיום תשע"ד הנחיתה רותם אור את "Host" ופינתה לעצמה מקום בטוח בכל המצעדים האלטרנטיביים. בצדק, יש להגיד. הרבה זמן חיכיתי להתאקלמות הסופית של אור בלב שלי, ובגרסת Totemo נראה שהיא כאן להישאר. הפקתו המוזיקלית של רועי אביטל מגרדן סיטי מובמנט הופכת את הפרויקט הבא, שייצא בתור אי. פי בשם "Heavy as My Dreams", לאחד המצופים ביותר בשכונה.

לא ברור מה קורה עם הראפ הישראלי, אבל כן ברור ש"ראפ" של מיכאל כהן הגשים את התקווה הקטנה שייעשו כאן דברים מקוריים מן היסוד. המילים של כהן, שמתרכזות לכדי שישה שירי אי.פי מצוין, באות חפות מפוזה וזיעה, ופוגעות בול בהוויה של כל מי שנמצא בעשור השלישי והרביעי לחייו וצריך למתוח ולהעביר רק עוד קצת זמן שם. רק הוא והוויד הזה.

לפני הקיץ התלוננו שאף אחד לא מכיר את הטריו הזה, והיום לא תמצאו מצעד אלטרנטיבי שלא סימן את גרדן סיטי מובמנט כדבר הכי חשוב שקרם עוד וגידים בסביבה. לורנה בי התפצלה לשני חלקים שעומדים ביעדים העצמאיים שהציבו לעצמם, ובקלילות מעוררת קנאה. המנגינות של גרדן סיטי יעציבו, יחרמנו וירימו אתכם מהקרשים במקביל, ובעיקר יגרמו לכם להבין שקורה פה הרבה יותר משניתן לדמיין.

יש את האחיות חיים שמתגוררות בארצות הברית ומפיצות קסם יהודי דרך במות ענק ברחבי העולם, ויש את האחיות חיים הישראליות – לירון, תאיר ותגל – להן תומר יוסף הפיק אלבום שכולו גרוב מזרח-תיכוני. ברור מאוד איזו שלישיית אחיות לוקחת, ולכן לפספס אותן יהיה דבר חסר טעם בהחלט.

זו משימה לא פשוטה להפיק שוגייז בעברית. חברי ועדת חריגים לקחו על עצמם את הדבר והלכו איתו עד הסוף, כשב"עד הסוף" הכוונה לחולמנות ללא יקיצה ומילים שמתעופפות לצד המלודיות ולא מכסחות אותן. מתברר שגם בשפה שמתגלגלת באלימות על הלשון, זה יכול לעבוד יפה. עברה שנה מאז האלבום ומסקרן מאוד לדעת מה הלאה מכאן.

להיכנס לנעליה הגדולות של חוה אלברשטיין זה עניין לא פשוט, אבל נגה ארז עושה את זה מצוין כשהיא מחליפה את הגדולה מכולן ב"תרגיל בהתעוררות" של שלומי שבן. היא גם מעולה בקאברים, בהופעות וגם טיזרית לא קטנה כשזה נוגע לחומר מקורי. בסביבה שלי אפשר למנות לפחות עשרה אנשים שימתינו עד הנצח בשביל שזה יקרה. בינתיים נסתפק במה שיש.

חסר כאן רוקנרול שאף אחד לא התערב בו ותיבל באלקטרו-משהו, והמשבצת הזו חיכתה לגיטריסט וירטואוז שיעמוד עליה. מזל שהגיעו גל דוידסון וחבריו, והקימו את הפאוור-טריו שכולו על טהרת הבלוז, אלקטריק זו. גם הבלאק קיז בגרסתם המעונבת יכולים ללמוד משהו מהשלושה האלו, שבשנה האחרונה הופיעו לא מעט ובלי לרחם על אף אוזן.

נועם הלפר היה חבר בלהקת קיצו ואז יצא לדרך עצמאית. עם "Air Drops", האי.פי שהוציא השנה תחת השם Helfer, הוא הכין את הקרקע לקיירת סולו ארוכה ומגובשת, ובתקווה גם לאלבום סולו ראשון שהרבה עוקבים ישמחו לשמוע. הלפר עושה נפלאות עם הסמפלר שלו, שעוטף ברגישות את השירים הקטנים שכתב, וגם בגרסאות האקוסטיות זה יצא לא פחות ממושלם.

אלבום הבכורה של רד אקסס יצא לאור ולחלק מהאנשים זו היתה חגיגה אמיתית, עם מלודיות מדבקות שעברו בטבעיות מהרחבה של מועדון הבלוק לאולפן, ואז למחשבים של כל מי שרק רצה. עוד דוגמה קלאסית לאמנים שבלי שום סיבה מוצדקת לא הצליחו לפרוץ את הגדר.

הערה: הרשימה חלקית ולנו יש עוד הרבה להציע. תמשיכו לעקוב גם בתשע"ה או שלעד תישארו מאחור.

האלבומים הגדולים של תשע"ד – סיכום שנת מוזיקה ישראלית

"תרגיל בהתעוררות": השיר הכי חשוב של תשע"ד