קנאת סופרים היא הכלי החשוב ביותר של כל מבקר ספרות. בלי קנאה ממדרגה ראשונה בכל מי שמעז לחשוב שהוא יכול, סתם כך ועל דעת עצמו, להוציא תחת ידו ספר - אין קיום למבקרי הספרות. ולא מדובר בקנאה סתם. אנחנו מדברים על קנאה רותחת שמעורבבים בה בוז והערצה לכל מי ששמו מתנוצץ על כריכה קשה או רכה, ועדיף שתהיה קשה. הקנאה הזו היא המנוע, היא ההשראה, היא הכ??ל.
ברגע שסיימתי לקרוא בנשימה עצורה את הספר 'אקס ליבריס - וידויים של קוראת מצויה' של אן פדימן, התיישבתי לדווח לכם על רגע גדול של קנאת סופרים. כמו שכתוב בכותרתו, הספר בנוי מעשרים מסות קצרות מתובנותיה של קוראת-על. לכתוב מסות על קריאה זו משימה יומרנית וכבדת משקל - אבל החן, הקלילות והתאווה של פדימן לכל מה שקשור בקריאה ובספרים הופך את הקריאה ללא פחות ממחשמלת.
פדימן אינה עוסקת בצדדיה המפוארים והרציניים של הקריאה ובוחרת לעסוק בעיקר בזוטות שסובבות סביב הקריאה: בנטייה להגהה כפייתית (אפילו בתפריטים של מסעדות), בבחירה של הסימנייה המושלמת (כרטיס מטרו מפאריז לספרים הטובים והעתקי פחם של קבלות כרטיסי אשראי לספרים מחורבנים), בהקדשות קלאסיות (ופחות קלאסיות: "קורא יקר, תודה שקנית בהנחה!"), בתיאורים גסטרונומיים בספרות בספרים (הזמנתו של אובלונסקי מ'אנה קרנינה'' במסעדה מוסקבאית גרמה להכתמתם של רבבות ספרים בכתמי ריר) - בקיצור, פדימן אינה קוראת מצויה כלל וכלל - היא מלכת הפטיש הספרותי, אבל חווית הקריאה שהיא מעניקה היא חווית קריאה נטו, שפשוט מעוררת קנאה.
מדף לספרות על הקוטב הדרומי
הידענות של פדימן ועושר היריעה שהיא פורשת לעיני הקוראים הייתה יכולה להיתפש כשחצנות ויהירות, אך פדימן עושה בדיוק את ההיפך - היא הופכת את תכונות תולעת הספרים שלה לאובססיה קלילה, על גבול הנוירוטית, של ילדה שנקלעה בטעות למשפחה הלא-נכונה. שנית, היכולת לכתוב מסה טובה נתפסת בעיניי כמשימה יותר קשה מכתיבת סיפור או שיר, כי מסה היא דבר כבד, רציני ומלא, בדרך כלל יותר מדי, כמו ארוחת ערב של יום שישי. אבל פדימן אוכלת מסות לארוחת בוקר והקריאה במסות הקצרות שלה הביאה אותי בפעם הראשונה בחיי לעשות את הבלתי יעלה על הדעת - להצטער שהן נגמרו כל כך מהר.
חוץ מזה, גיליתי שאפשר לקנא בהרבה דברים נוספים חוץ מהדרך בה גבר או אשה כותבים. אפילו בדברים השליליים, כמו העובדה לה מדף ספרים סוטה וביזארי לחלוטין, שעליו מונחים רק ספרים שקשורים למסעות של חוקרים לקוטב הדרומי. אבל פסגת הקנאה באה לידי ביטוי יותר מכל בתחילתו של קו מחשבה מופרע ומופרך כאחד - שאולי צריך להיות אשה כדי לכתוב באיכות כזו ובקלילות כזו, ובפעם הראשונה בחיי הפניתי מבט מלא בוז ושנאה עצמית אל העצמי הזכרי שלי והעליתי את האפשרות לשינוי מין.
אך לרגע אחד הקנאה שבי השתתקה והייתה לי שנייה של נחת ושביעות רצון. גיליתי שאולי גם בי יש איזה דבר אחד קטן המשותף לי ולפדימן - האופן בו אנו מתעללים בספרים. שנינו מקפלים את הקצה העליון של העמוד כדי לזכור את העמוד בו הפסקנו לקרוא ואת הקצה התחתון שלו אם זה עמוד בעל חשיבות שיש מצב לעשות בו שימוש בעתיד. ואז, למרות שמדובר בפרט הכי שולי בעולם, הרגשתי שגם אני בתמונה ושגם בי יש איזו השתקפות קטנה מאותה אהבת ספרים מרהיבה שפדימן פרשה לפני. הספר הזה מלא בכל-כך הרבה פרטים, גדולים וקטנים, בנאליים וביזאריים, שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בתוך הליבריס של אן פדימן.
"אקס ליבריס - וידוייה של קוראת מצויה" מאת א?ן פ?דימ?ן. תירגמו: יואב הלוי ורוני אמיר. הוצאת "אחוזת בית" בשיתוף עם הוצאת "מבע"