במלאת 90 שנה להולדתו של המשורר וחתן פרס ישראל לשירה יהודה עמיחי נחשפים בוואלה! תרבות חמישה שירים גנוזים של עמיחי שלא פורסמו מעולם עד עתה.
יהודה עמיחי הוא אחד המשוררים העבריים החשובים, המהפכנים ומפורצי הדרך הגדולים ביותר בשירה העברית החדשה, וזכה להערכה רבה גם בשירה הבינלאומית במאה ה-20. עמיחי ממשיך לזכות בהערכה עצומה גם בימינו, קרוב ל-14 שנה לאחר מותו. בסוף אפריל, באתר העיתון הבריטי "דיילי טלגרף", נבחרו 15 ספרי השירה הטובים ביותר בכל הזמנים. יהודה עמיחי הוא המשורר הישראלי היחיד שנכלל ברשימה המכובדת, לצד אייקונים ספרותיים כמו ויליאם שייקספיר, ג'ון מילטון, וולט ויטמן, אמילי דיקנסון, טי אס אליוט, אלן גינסבורג ושימוס היני.
למרבה ההתרגשות, שירים גנוזים של יהודה עמיחי שלא ראו אור מעולם התגלו על ידי אלמנתו חנה. במחברותיו ויומניו של עמיחי מצאתי קטעי שירה רבים שלא פורסמו", אומרת חנה עמיחי לוואלה! תרבות, "עמיחי לא התייחס אליהם כאל שירים גמורים, כיון שלא עיבד אותם עיבוד סופי".
"במהלך כתיבתו", הוסיפה, "היו שירים שכתב בבת אחת וכמעט שלא עיבד אותם לאחר מכן. לשירים אלה קרא: 'שירים מוכתבים' כיון שהופיעו במחשבתו במלואם, בבת אחת, כמעט כמו הכתבה או התגלות. אבל תהליך הכתיבה של חלק גדול משיריו היה בן כמה שלבים".
"השלב הראשון היה השלב שבו עלתה במחשבתו שורה או דימוי או רגש שהתעורר, 'הגרעין המקורי' של השיר. זה התרחש לרוב תוך כדי טיול והליכה, אבל גם תוך כדי פעולות יומיומיות אחרות. כמעט אף פעם לא ליד שולחן הכתיבה. בכיסו תמיד היו עט ופתק נייר עליו רשם את השורות שעלו במחשבתו והפתקים נאספו. לאחר זמן, ליד שולחן הכתיבה, היה מדפדף בהם, ואת אלה שנראו לו היה מעתיק למחברתו, לעיתים תוך כדי עיבוד או פיתוח של הפתק המקורי. חלק מהפתקים הפכו לשירים לאחר זמן לא ממושך, אבל היו גם כאלה שנשארו זמן רב ללא שימוש".
"לפעמים", אומרת חנה עמיחי, "לאחר זמן רב, כשחזר ודפדף במחברתו, עורר בו אחד מהפתקים הישנים השראה לשיר חדש. למרות שלא כל הפתקים במחברתו עברו עיבוד נוסף, רבים מהפתקים עומדים בפני עצמם כשירים מלאים".
לכבוד 90 שנה ליום הולדתו (שחל ב-3 במאי 1924) נחשפים בוואלה! תרבות חמישה שירים גנוזים של יהודה עמיחי (כל הזכויות לשירים שייכות לחנה עמיחי), ולצד כל שיר מוסיף המשורר, הסופר והאמן רוני סומק כמה מילים.
"סוף השיר", אומר לוואלה! תרבות רוני סומק, "מתכתב עם 'אני זוכר שאלה' ('פתוח סגור פתוח', עמוד71-72). שם כותב עמיחי על רשימת הפתרונות שהיו בעמודיו האחרונים של ספר לימוד החשבון. 'ואז', אני מצטט, 'היה אסור להסתכל בהם ולהשתמש בהם/ עכשיו מותר. עכשיו אני בודק/ במה צדקתי ובמה טעיתי/ ויודע מה עשיתי נכון ומה לא עשיתי. אמן'".
"התודעה המאוחרת היא בת הדודה של המלה 'החמצה'", מוסיף סומק, "ועמיחי יודע שבבית הכנסת של ההחמצה יש סידור גדוש בתפילות השלמה. השיר 'אמצע סדר ותנאיו' שייך לסידור הזה".
"המלחמה", אומר לנו רוני סומק, "יורה ברבים משירי עמיחי. אבק השרפה הוא גם אמיתי וגם מטאפורי. בשיר הזה אין כדורים נותבים, אין חמלה. יש מקלט-נפש ויש, בעיקר, אפילה".
רוני סומק: "'משלושה או ארבעה בחדר/ תמיד אחד עומד ליד החלון...' - כתב עמיחי באחד משיריו הראשונים. החלון הזה, בשיריו, לא נסגר אף פעם. בשיר שהתגלה הוא חצוב אחרי הלב, הלב החתוך. ובכלל, המלה 'חלון' מתחרזת יפה עם המלה 'חלום'".
רוני סומק: "'אני', כתב עמיחי באחד משירי יפתוח סגור פתוחי (עמוד 46), 'נביא של עבר. ואיך רואים ומנבאים את/ העתיד: כמו איש שאישה יפת גוף הולכת לפניו ברחוב/ והוא מביט בה במבט של תשוקה, אך היא לא/ פונה אל אחור...' הנבואה כבר לא קיימת בשיר הזה, ומכיוון שכך הרי שאהבה היא הצעה לנבואה חדשה, נבואה המנופפת דגלי תשוקה שעליהם רקומים, בלי בושה, אבר המין וערווה".
"יבוא או לא יבוא", אומר רוני סומק, "בשיר מספר 3 מתוך 'הזמן' כתב עמיחי: 'בערב זה, אני חושב שוב/ על ימים רבים, אשר הקריבו את עצמם/ למען לילה אחד של אהבה...' קיצור תולדות הצפייה לאותו לילה מתחבאת בתוך השמלות שנתפרו בשיר שלפתע נמצא. והקיץ? הקיץ הוא זמן הרוק'נרול שבעונות השנה".
"שבוע אחרי שהופיע 'פתוח סגור פתוח' ראיינתי את יהודה עמיחי", מוסיף רוני סומק, "אמרתי לו שכוחה הגדול של שירתו הוא ביכולת להאיר פינות. בפינות אלה מציבות המילים מראה בה משתקפות פנינו, אחד לאחד, ועל הפנים האלה הוא יודע לצייר את נקודת המבט שלא ראינו קודם. הוא, בעיני, הארכיאולוג של הנפש, הוא המשורר של שברי החרס והוא הקוסם ששולף מהשברים האלה שיר חדש".
"אחת השאלות באותו ריאיון היתה על אהבה והוא ענה: 'האהבה צריכה להיות מאד עדינה, אבל גם חזקה כמו טנק, כי אהבה שהיא רגישה מדי יכולה להתפוצץ מכל דבר קטן. היא צריכה להיות כל כך חזקה כדי לסבול כל מיני בעיות. זהו המבחן האמיתי. אנשים צריכים באהבה, להשתמש זה בזה. אנחנו מברכים על נרות חנוכה שאסור להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד. באהבה צריך להשתמש, וזה לא ניצול. היא, האהבה, צריכה כאמור להיות חזקה כמו טנק ובאותה עת גם רגישה כמו ציפור'. נזכרתי בתשובה הזאת ברגע בו קראתי בהתרגשות את חמשת השירים שמצאה חנה עמיחי".
"נכון, אלה לא שירי אהבה מובהקים, אבל הטנגו הזה שבין טנק לנרות חנוכה עובד בהם שעות נוספות".