קנפו מתוקה

לאחר שאיימה לחולל מהפכה חברתית בישראל, או לפחות לחבל במעמדו של עמיר פרץ כנציג האותנטיות עלי אדמת הקודש, המחאה של ויקי קנפו התפשטה לאזורים אינטימיים יותר, כולל, החל מהשבוע, הופעת אורח מעורטלת של עדן, הבת שלה.

שתי גישות רווחות כלפי צילומי העירום של בנות משפחת קנפו. הגישה האינטלקטואלית, לפיה יש להביע חמלה על כך שבנות קנפו משעבדות את גופן לאתרי אינטרנט מבלי להיות מודעות לנזק שהן גורמות לעצמן. מנגד, מזדקרת הגישה העממית-שוביניסטית, לפיה יש להביע חלחלה מהצורה הוולגרית בה נחשפה דמותה של מי שאמורה הייתה להנהיג את המהפכה החברתית הבאה.

שתי הגישות האלו מתנשאות על קנפו והבת המצודדת שלה. למן הצעד הציבורי הראשון של ויקי קנפו ברור היה שהיא בסך הכל רצתה לחזור הביתה בשלום, כלומר עם משכורת של מעל 4000 שקל. זכותה המלאה. היא לא באמת הייתה בעניין של מהפכה. בואו נאמר שביחס למצבה, משכורת נורמלית יכלה להוות שינוי מספיק קיצוני בחייה.

רק שבעודה בדרכה לירושלים, התקשורת הישראלית בחרה להעמיס על כתפיה הדרומיות את כל המשקל הסגולי של מחאה חברתית-כלכלית. חבל שאת ההחלטה קיבלה התקשורת מבלי להיוועץ בקנפו עצמה. נקל לנחש שהיא, מבחינתה, בתמימותה הקרתנית, האמינה כי אם תסומן כמנהיגה יהיה לה קל יותר: כלומר היא עוד תשיג משכורת קבועה. השינוי החברתי היה עבורה רק בונוס, משכורת 13 .

כך שאת הסיפור של קנפו יש להפקיע מהממד החברתי-כלכלי. היא מעולם לא התעניינה בכך יתר על המידה. זהו סיפור על כוחה ההרסני של התקשורת אשר ערמה על הבחורה הכי לא נכונה בשטח יומרות למנהיגות חברתית חדשה, נטולת שפם. בכך חטאה כלפי קנפו לא פחות מאשר פגע בה התלוש של ביטוח לאומי. כי את הכתרתה כדבר החברתי הבא התקשורת ביצעה מבלי לטרוח לברר האם היא בכלל רוצה או מסוגלת. התקשורת, כמובן, הרוויחה פעמיים: גם סיפור טוב וגם תדמית מוסרית-חברתית, עלק.

לא קל להתמודד עם התקשורת, מנוסים מקנפו נפלו ברשת. מהזווית הנידחת ממנה היא צפתה על המתרחש במדינת ישראל התקשתה קנפו להבין שלא כל מפורסם הופך אוטומטית לבעל ממון, היא לא הייתה מסוגלת לקלוט שבמדינת ערוץ 2 ישנה אינפלציה בסלבריטאי בזק, שהיא בסך הכל השיגה מעמד של אייטם. בשאיפתה להיות דוגמנית ביצעה עדן קנפו את אותן טעויות.

העובדה שקנפו, והחל מהשבוע גם הבת שלה, הפתיעה עם צילומי עירום פרובוקטיביים - מבלי להידרש כאן לדיון הפמניסטי בנושא - נראית לפיכך הפעם הראשונה בה קנפו מתחילה להבין משהו. להבין שאף אחד לא שם זין. מפה צמחה המחאה האותנטית הראשונה שלה: מחאת ה"במקום להיאבק, גם אני אשים זין ( וכוס וציצי)". ההתערטלות הפומבית של בנות קנפו היא התנערות מכובד המשקל שהועמס עליהן ללא תמורה אמיתית. כלל לא בטוח שהן נימקו בינן לבין עצמן, ביחד או בנפרד, את ההחלטה להתפשט, אבל זו בכל מקרה אינטואיציה נבונה.

קנפו אמנם לא עמדה במשימה החברתית שהוכתבה לה, אבל הבת והאם לפחות השלימו השבוע מחאה לא פחות חשובה: הן שבו לפרטיותן. נראה מי יטרח להחמיא לה עכשיו על היותה מנהיגה חברתית. נראה איזה ארגון ימשיך להסתייע בה.

אני מביט בתמונות העירום היחסי של בנות קנפו וקורא דווקא את המחשבה שמאחוריהן. כן, תגידו שאני ערסית, תגידו זולה, תגידו שאני ויקי, ויקי מהלוק, תגידו שאני מוכרת את הגוף שלי ומעניקה חינוך רע לילדתי. תגידו שהילדה שלי טועה. תגידו. ממילא אמרתם עלי כל כך הרבה דברים ולא יצא לי מזה כלום. אז תגידו. ואם גם תאוננו עלינו, ניצחנו.