יורים ומוכרים

לו שרה ג'סיקה פארקר הייתה רואה את השמלה הזהובה והכעורה, בה עטפו פרסומאי ישראל את כתפיה החשופות בשלטי החוצות, הייתה היא לבטח נופלת מרוב עלבון וזעזוע ממרום נעלי הגי'ימי צ'ו המעוצבות שלה. אך אל תעצבי אל לבך שרה היקרה. אין זה אומר שכתפייך כעורות ורחבות או שקרסולייך עבים הם כשל פרה בזקנתה. כל מה שהלבשתך בבד עודף מוכיחה היא שישראל של ימינו לוקחת ללא מאמץ מיותר את התואר המכובד "מיס איראן" שנת 2004. ואם נדבר לשנייה בשפתו של מופע האימים, חיים הכט, באיראן כמו באיראן, סקס זה רע, אלימות זה טוב.

רק לפני מספר ימים הועילה מועצת הרשות השנייה לאשר את שידור הפרסומת לחברת האופנה "זיפ" החל מהשעה 22:00 בלבד. הסיבה, כרגיל, היא אותו חטא עליון וטמא אותו קברניטי הרשות לעולם לא יכלו לסבול: מין. בפרסומת נראית צלמת, המגולמת על ידי מיכל טראוריג, מביימת דוגמן בפוזות שונות ומנמיכה את ראשו לעבר פלג גופה התחתון. מיותר יהיה לציין ששני השחקנים לבושים מכף רגל ועד ראש, מיותר גם יהיה לציין שניתן לראות כיום דברים מיניים ובוטים יותר בתוכנית של דפנה דקל ודודידו. אך מועצת הרשות השנייה בשלה. העיקר שלא יושחתו ילדינו מאותה זוהמה חשוכה הנקראת סקס.

מילא לו יכולנו להתנחם בעובדה שאנו חיים בארץ פוריטנית ומתחסדת גרידא, אבל השילוב המנצח הנוצר בשנים האחרונות בחסות הרשות השנייה וממשלת ישראל בו סקס הוא טאבו, אך אלימות זה על הכיף כיפאק, הוא המעורר תסכול יותר מכול. על פי נוסחה מוצלחת זו, הרשות השנייה, החרדה לתמימות ילדינו, מקצצת בכל מגע שמריח מחושניות, אך אינה רואה שום בעייתיות בחשיפת הגוזלים הרכים בשנים לפרסומות של חברות סלולרי, גבינות ושניצלים המציגות את צה"ל באור החיובי ביותר. למי אכפת שקצין יורה בילדה בת 13?

שכחו מהידיעות שקראתם הבוקר בעיתון, אל תחשבו לשנייה על אותה פלסטינית, שאיבדה את תינוקה ב"יירוט הכירורגי" של צה"ל או על הילד שאיבד עין מכדור גומי, הנה לפניכם החייל האמיתי נוסח ערוץ 2: עורו שזוף, שריריו משתרגים, עיניו הכחולות מביטות באמא באהבה אין קץ, והיא דוחפת לו בחדווה עוד מנה של קוטג'. תשכחו מהחיילים שסתם יורים לתוך שכונות אזרחיות בחברון, או מהגזל והשוד של שכונות ערביות, המילואימניקים האמיתיים של "סלקום" רק רוצים להתקשר הביתה לאשה שיושבת ומכינה להם שניצל. בצה"ל של בועת הפרסום הישראלית אין כיבוש, אין אלימות, אין השפלות יומיומיות, כל מה שיש זה חבורה של חיילים אסתטיים, חתיכים ונקיים שבמקרה גם מוכרים לכם מוצרים ממש שווים.

בתיאום מופלא עם רצף התגליות המזעזעות שנחשפו על צה"ל בזמן האחרון וכוללות בין השאר התעללויות בגופות, כמעט ולא נראות בשבועיים האחרונים פרסומות שכוללות את חיילינו המופלאים. חבל, למה לא מנצלים משרדי הפרסום את כל החומר החדש הזה? הרי איזו דרך טובה יותר תהא לפרסם את הנוחות של אריזת הגבינה הלבנה החדשה מאשר צילום דחיפתה לעכוזו של פלסטיני ברצועה? או מה לגבי פרסומת, שמתרחשת בחדרי החקירה העליזים של גולני? מעניין באמת אם האנטנה של סלקום מגיעה גם לצינוק של השב"כ. ומה עם הסלוגן: "סלקום, את הצעקות תשמעו ממש מרחוק", יש מצב?

במדינת ישראל מזמן שכחו כי צבא הוא, על פי הגדרה, ארגון שעוסק בהרג, לחימה ואלימות. נדמה שרק במדינה, שמחנכת דור אחר דור של ילדיה על מיתוסים כגון "צאן לטבח" הגלותי לצד "טוב למות בעד ארצנו" ו"יפי הבלורית והתואר", יכול להיווצר מצב כה מופרך בו מכונת מלחמה רצחנית מככבת בפרסומות משל הייתה נעמי קמפבל בשיא הצלחתה. זוהי בקצרה תמצית עולמה המעוות והאבסורדי של מדינת ישראל, שמשתקף היטב וברור מבעד ליקום פרסומותיה המנצנץ והזוהר. לא נחנך את ילדינו שפעילות מינית היא דבר בריא יומיומי, מענג ומהנה. מה פתאום. הרי מדובר בתועבה. לעומת זאת, להלל, לפאר ולהציג את צה"ל, ארגון צבאי שמבצע יום ביומו עוולות מוסריות באוכלוסיה האזרחית בשטחים, כמשפחה חמה ומאושרת, פה כנראה כבר מדובר במסלול אנושי ולאומי להצלחה בטוחה.