הנה בא עוד גל גדול

רשף ורגב לוי
אסונות טבע מגיעים היום לכל בית וסלון בעולם. לחלקם הם מגיעים באמצעות שידורי הטלוויזיה, אחרים מקבלים אותם בגלישה באינטרנט, ורבים אחרים קיבלו את האסון האחרון בגל של מים שחדר להם לסלון וסחף אותם. באופן אישי, אסונות טבע הם רגע קסום בעיניי לקבל פרספקטיבה על הקיום האנושי. כשאתה רואה בטלוויזיה את כל האנשים שאיבדו את ביתם, אתה לא יכול שלא לחשוב על סולם הערכים שלך והחיים שלך.

אחרי הכל, עם כל הכבוד ל-25 אלף האנשים שמתו, לי יש פרזנטציה ביום חמישי הקרוב. עם כל הכבוד לצרות של אחרים, אני לא בטוח שאני מצליח לארגן לעצמי יום חופש ברביעי הבא. אז קצת פרספקטיבה עם כל הדיווחים הנסערים על האסון הגדול בהיסטוריה, יש דברים בחיים שלי שהם טיפה יותר חשובים.

כל אחד מאיתנו יודע בלב שככל שהאסון רחוק יותר, ככה הוא צריך להיות גדול יותר ולהצטלם טוב בטלוויזיה בשביל שבכלל נשים לב אליו. זאת כנראה הסיבה מדוע אנחנו אוהבים לתת תיאורים מוגזמים לאסונות טבע, ובכלל כשחושבים על זה לכל מה שקורה בחיים הציבוריים שלנו. זה ניסיון כן למשוך את תשומת הלב שלנו למה שממש לא מעניין אותנו באופן טבעי. "האסון הגדול בהיסטוריה", "רעידת האדמה הגדולה ביותר אי פעם מאז שהתחילו למדוד", "האו"ם קובע: האסון שגרם את הנזקים הכלכליים הגדולים ביותר מאז ומעולם". הרי זהו לא האסון הגדול בהיסטוריה. בסין במאה ה-15, וכל מי שקרא אנציקלופדיה יודע, היתה רעידת אדמה שהרגה 850 אלף בני אדם. נכון מדובר בסינים, ומקובל לספור כל שלושה סינים כבן אדם לבן אחד בתקשורת המערבית, ואצלנו מאה אלף סינים שווים לישראלי אחד, אבל עדיין מדובר ביותר הרוגים ממה שסיפק האסון האחרון.

למעשה, בכל שנה מתרחש אסון בסדר גודל דומה. בשנה שעברה זה קרה באירן ומתו שם 25 אלף פרסים, שכולם אגב העדיפו פיצה של מעדנות על פני פיצה שמגיעה עם שליח. לפני שנתיים זה קרה בטורקיה, ואפילו השנה בישראל פנינה רוזנבלום התחתנה שוב ולבשה שמלה מזעזעת בצבע קרם וניל והזכירה לכולם את המילקי החדש. לכן צריך לקבל את זה שאסונות גדולים קורים תמיד, וחודש אחרי שהם קורים או שאיש לא זוכר אותם או שפנינה מתגרשת.

תופעת ההגזמה מתרחשת בחיי היום יום שלנו בתחומים רבים. מי מאיתנו לא אומר פעם בשבוע את המשפט "זה היום הכי גרוע בחיים שלי". לעזאזל, תמיד יש ימים גרועים מאלה, כמו היום שעשית את הטעות והתגייסת לגדוד 50 או היום שבו הרופא יגיד לך את המשפט "אני לא אוהב את הכתם הזה בצילום רנטגן, אני מציע שנערוך לך כבר ביום חמישי הקרוב ביופסה באנדוסקופיה רקטלית".

את תשומת הלב הישראלית באסונות טבע כלל עולמיים מושכת כמובן רק הנקודה הישראלית. המספרים של המתים הלכו וגדלו השבוע מרגע לרגע כמו מונה של מונית בפקק במרכז עזריאלי, ולהערכת מומחים בתאילנד מתו לפחות אלף פועלים זרים פוטנציאלים, אבל עדיין בתקשורת מחפשים רק את הישראלים בכל אי באוקיאנוס.

קודם כל, יש לקוות שכל אחד מהישראלים שהלכו לאיבוד או לא התקשרו ייצרו קשר בהקדם. ובאמת הלב נכמר לראות את בני המשפחות המודאגים. אבל איך לעזאזל הצליחו בערוצי הטלוויזיה לעלות לשידור עדויות של שני ישראלים שאיבדו באסון הנורא את הדרכון שלהם? "כעת, ללא מסמך מזהה, כשרק הגורמט, המגבות שהם הרימו מהמלון וקעקוע של מגן דוד מזכירים להם שהם ישראלים, הם עומדים כמו אבות אבותיהם חסרי זהות בארץ נוכרייה".

סילבן שלום ביקש את התערבות צה"ל וחוליות של המוסד נשלחו כדי למצוא את הדרכון בים ההודי לפני שהוא יפול לידיים שיעשו בו שימוש מסוכן כמו פיגוע או קנייה בדיוטי פרי בהנחה שלא מגיעה להם.

חלק גדול מהישראלים שהוכרזו "נעדרים" נמצאים להם בזולה על הרי ההימלאיה, וגם אם כל קרחוני הקוטב ימסו בשנייה אחת וגלי צונמי של 40 מטר ישטפו את האדמה, הם לא יצליחו להיפגע ודבר לא יוציא אותם מהסטלה העמוקה שהם נכנסו אליה. ועדיין הורים מודאגים יושבים ומחכים ליד הטלפון לאות חיים מהבנים האובדים והמסטולים. הישראלי תמיד רוצה לשמוע בקשר שהכל בסדר.

בשביל ההורה, ילד בחו"ל שמתקשר הביתה הוא כמו חייל בקו המעוזים במלחמת יום כיפור שמספר מה קורה לו בזמן המלחמה בשידור חי. זהו זמן מצוין לאותם ילדים אבודים לנצל את השיחה כדי לבשר את הבשורות הגרועות ביותר להורים המחכים. כעת הם במצב הקליטה הטוב ביותר שלהם. שיחה כזאת יכולה להישמע בערך כך:

- עדן, זאת את?

- אמא, אני כבר לא עדן, שיניתי את השם לסמל הגרפי הטיבטי של איבר המין הנשי. פגשתי בקשמיר שני פלסטינים פעילי חיזבאללה, הם היו ממש חמודים. אחד מהם סוחר סמים והשני אסיר נמלט. הכרתי אותם באורגיה.

- איזה יופי, עדן. כל כך טוב לשמוע אותך, העיקר שאת נהנית. העיקר שלא לקח אותך הצונמי.

- ואמא, אנחנו מתחתנים שלושתנו, ואני עוברת לגור בבעל בק.

-זה בסדר גמור עדן. אמא לא כועסת. העיקר שהם יחזירו לך חזרה את הכסף מהמלון בתאילנד. אם הגל לקח להם את הלובי, את לא צריכה לשלם להם, את שומעת עדן? סליחה, את שומעת סמל גרפי עתיק שמסמל את איבר המין הנשי?

אז מה המסקנה האמיתית מאסונות טבע שקורים בגן עדן בהפתעה? נכון, כל אחד מאיתנו יכול למות בשנתו כשהוא הולך ברחוב או כשהוא לוקח פנייה לא נכונה ונכנס למחנה הפליטים בלאטה. זה טבע העולם, המוות הוא הסוף הבלתי נמנע של כל אחד מאיתנו. חוץ משמעון פרס.

אבל האם אלה באמת בשורות גרועות? האם יש מוות אחד שעדיף על רעהו? האם להיסחף לים כשאתה יושב על החוף בקופיפי, עם משקה טרופי על בסיס אננס ביד, זאת הדרך הכי פחות טובה ללכת? מה עדיף, לגסוס שנתיים ולמות עם שקית קטטר ביד? להישטף בפתאומיות כשאתה הודי שמתקיים על 600 קלוריות ליום יכול להיות הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך. אולי בגלגול הבא אתה תהיה אחראי על המקלחות בבית בושת בניו דלהי. ואולי בזמן הטביעה ההודי בדיוק בלע לובסטר וסיים עם ארוחת גורמה אחרונה.

המוות הפתאומי הוא חלק מהחיים, החלק הסופי שלהם. כי בסופו של דבר גם המוות הצפוי ביותר מגיע תמיד בהפתעה. ועד שהצונמי יגיע וייקח אותנו, בואו נצחק כמה שיותר ונקיים כמה שיותר פעמים יחסי מין פרברטים. זאת המסקנה היחידה הנורמלית, שהחיים המוזרים האלה נותנים לנו.