יצאו בזול

אחת לאיזה זמן מוגבל פורצים האקטיביסטים בארה"ב במאבק בלתי מתפשר בשטן קפיטליסטי תורן, ומתייגים אותו כנציג של כל מה שרע ומושחת בארץ החופשיים. כמו בהגדת סדר ינקית, בכל דור ודור קם איזה צורר שמגלם את כל הפחדים של אלו שעדיין נותרה בהם נשמה אזרחית ליברלית בארץ האינדיבידואליזם. התחלנו עם חברות הטבק, המשכנו עם מקדונלדס ו"לאכול בגדול", ואילו האויב הנוכחי הוא רשת וולמרט, שאולי לא מוכרת כל כך לצרכן הישראלי הממוצע, אבל די להציגה כרשת הקמעונאית הגדולה והעשירה בעולם. מי שיקיש בגוגל את המילה Walmart יגלה שהלינק השלישי מוביל לאתר שנקרא Walmart Watch, שנוסד באביב 2005, שמטרתו ליידע את הציבור בקשר לעוולותיה של הרשת, ואכן, עוולותיה עולות על כל דמיון.

כחלק מאותה התקוממות אזרחית הופק הסרט "וולמארט – למכור בכח" (באנגלית זה נקרא יותר טוב: "Wal-mart: The High Cost of Low Price") שיוקרן הערב (22:00) בערוץ יס דוקו, המציג בפנינו את הטכניקות שמהוות את עמוד האש בפני הנהלת הרשת בדרך לרווחים גדולים יותר. כסרט תיעודי, הוא עושה את העבודה היטב, משכנע מאד ונותן את כל מה שהאנרכיסטים בארץ יאהבו, אבל כתופעה, סרטי הדוקו-אקטיביזם שבאים מהיבשת הצפונית מתחילים לתת תחושה מעיקה של ויתור מראש על הצלחה במאבק.

הסרט נשען על נאומיו של לי סקוט, מנכ"ל החברה, שמורכבים בדרך כלל משורת טענות סדורה ומכוונת היטב: הוא טוען שהם יוצרים משרות בארה"ב ובעולם, מספקים משכורת טובה ותנאים סוציאליים נהדרים, מאפשרים מסלול להתקדמות ללא הבדלי דת, גזע או מין, שומרים על איכות הסביבה והכי חשוב – לפחות ללקוח האמריקאי - שמים את הלקוח במקום הראשון. את הטענות האלה בודק הסרט ומפריך אחת לאחת. בדקדקנות של עורכי דין מראים יוצרי הסרט, כפי שמרמז שמו, על המחיר האמיתי שמשלמים הקונים ברשת שחרטה על דגלה את המחיר הנמוך.

אחד הנתונים המטורפים ביותר שמוצגים בסרט, הוא שהרשת אינה מספקת לעובדיה ביטוח רפואי מספק, משחק מסוכן על הגבול שבין חוקי ללא-חוקי במדינה בה הביטוח הרפואי מוטל על כתפי המעסיק ולא על כתפי המדינה, וכשהעובדים מתלוננים, המנהלים בחברה מייעצים להם לפנות לעזרת ביטוחי הסעד שמספקת המדינה למובטלים. המשמעות של המהלך הזה היא 1.5 מיליארד דולר בשנה, שיוצא מכיסי משלמי המיסים, אותם אזרחים שקונים בוולמארט. דולרים אמיתיים שבזכותם מחיר החולצות בוולמארט יכול להיות נמוך מדולר לחתיכה.

אבל המחיר שמשלמים אזרחי ארה"ב הוא לא רק דולרים מכיסם: הרשת מתרכזת בייבוא מסין, תוך הפעלת סדנאות-זיעה מהסוג הגרוע ביותר, בעוד שהיא מבטיחה לאמריקאים הפטריוטים תוצרת כוכבים-ופסים אדום-כחול-לבן. היא מפרה חוקי איכות סביבה ומתעלמת מעורכי דין סביבתיים שפונים אליה. היא מקבלת מהעיריות השונות סבסוד במיליוני דולרים, על חשבון בתי-ספר, תחנות משטרה וכיבוי-אש ושירותים מוניציפאליים, כדי לפתוח עוד ועוד חנויות. כלומר, עד לרגע שבו היא נדרשת לשלם מיסים, אז הרשת סוגרת את החנות בתוך העיר ופותחת, על חשבון הרווחים שעשתה על גב תושבי העיר, חנות אחרת מחוץ לתחום הסמכות השיפוטית של העיר. כך היא מתחמקת מתשלום מיסים ונהנית מקהל לקוחות מכור שכבר לא יכול בלעדיה.

את העובדים שלה היא משפילה במשכורות רעב, מונעת קידום של נשים ושחורים ומפעילה מעקב על אלו מהם שמנסים להקים איגוד עובדים, מילה שבאמריקאית משמעה קומוניזם שרק מקארתי יכול לפתור. מגרשי החנייה הענקיים והחשוכים שלה (תאורה עולה כסף), שבהם לא מופעלת אבטחה בניגוד לחוק, הם קרקע פורה לרוצחים ואנסים. בקיצור, שטן.

למרות שרוב האמריקאים שמים קצוץ על כל זה כל עוד המוצרים זולים, סופו של הסרט בתקווה: ארגונים נוצריים פועלים נגד הרשת, שבעליה מרוויחים מיליארדים ותורמים בחזרה לקהילה עודף לפיצוחים, התארגנויות שכונתיות מצליחות למנוע הקמת חנויות נוספות ועשרות תביעות של אזרחים ובעיקר אזרחיות שהותקפו בקרבת החנויות נגמרות בזו אחר זו בזכיית התובעים.

כאן בדיוק נעוצה הבעיה: הסרט עשוי מצוין, וללא ספק כדאי לראות אותו. העריכה שלו משכנעת להפליא, ואין ספק שהצופה יומר בהצלחה מקפיטליסט לאקטיביסט. אבל נדמה שכתופעה, משהו דפוק בטיפול של האמריקאים הליברלים בשיטה הכלכלית שלהם: פעם אחר פעם הם תוקפים פרטנית מפעל כזה או אחר שמחרבן עליהם תוך ניצול הדמוקרטיה, הטמטום וההתלהבות הטיפשית מפרסום. נכון שכל נר קטן עוזר לגרש את האפלה, אבל כשרפובליקנים מתעקשים לדבוק בשמרנות קפיטליסטית דורסנית, כזו שהוכיחה את עצמה כדבר שהרס את חייהם, נראה שלגמרי אין סיכוי, ושהסרטים האלה הם לא יותר מגירוד שטחי של העור, כזה שרק עוזר להרגיש טוב יותר לזמן קצר אך לא פותרים את הבעיה. כמו תוכניות הטיפול הפסיכולוגי בפריים-טיים, שהאמריקאים כל כך אוהבים, התרפיה כאן היא המצאה מוחלטת. אם לא יקרה משהו שינער את השיטה מן היסוד, ונדמה שהסרטים האלה הם לא מה שיזרז את המהפכה.

"וולמארט – למכור בכח", יום ה' 22:00, יס דוקו