אמיתי סנדי ונועה אברבנאל

איזו מוזיקה שמעתם במהלך העבודה?

אמיתי: אני שומע תחנות רדיו כמו 106FM, 88FM, P, פאנק ישראלי או ג'אז אמריקאי. אני מאוד אוהב את הסטים הליליים של 106 ואת "לילה של אלבומים" ב-88. אם 106 לא היו קיימים הייתי משתגע. הם צריכים לקבל את פרס ישראל, בזכותם תל אביב לא מתמוטטת חזרה לתוך החולות. אני לא יכול לומר שיש חיבור אינטגרלי בין העבודה שלנו והמוזיקה. אנחנו אוהבים מוזיקה טובה מכל הסוגים, אבל היא לא משפיעה באופן ישיר על העבודה שלנו. המוזיקה נותרת כרקע.

נועה: אני שומעת מלא רדיו, אני אוהבת לגוון ולמצוא דברים חדשים כל הזמן. כשאנחנו עובדים אנחנו תמיד מתפשרים על הפט שופ בויז כי לאמיתי יש את כל האלבומים שלהם.

מה יותר מזין אתכם - טלוויזיה, ספר או סרט?

אמיתי: החיים האמיתיים שלנו הם המקור לאמנות שלנו. שנינו ניזונים מאוד מקולנוע, ספרות וגם טלוויזיה פה ושם, למרות שאין לי טלוויזיה, אני רק מוריד את ג'ון סטיוארט מהאינטרנט. למרות כל זאת, התוכן העיקרי שלנו הוא חוויות שעוברות עלינו ברחוב ויחסים בין אנשים במרחב שהוא עדיין לא-וירטואלי. אנחנו לומדים מקולנוע, ספרות וקומיקס טכניקות לספר סיפור. "Hate" שלPeter Bagge הפך לאחת ההשפעות החזקות על שנינו מבחינת סגנון ורוח, בצורה שבה הוא משלב סיפורי סלייס אוף לייף ריאליסטיים עם סגנון קומי מוקצן.

סאותפארק, לדעתי, היא סדרה שצריך ללמד בבית-ספר, לנתח כל פרק כמו שעושים בשיעורי תנ"ך, כדי לוודא שהילדים מבינים לעומק את המסרים החינוכיים המורכבים שלה. לעומת זאת, הסיפורים שנועה ואני יוצרים יחד פחות מובהקים מבחינה פוליטית ועוסקים יותר ביחסים.

נועה: בזמן האחרון, אני רואה כל הזמן את "מלקולם באמצע" וגם את "פיוצ'רמה". אני הכי אוהבת את "אבסולוטלי פביולוס" ואת סדרת סרטי "בחזרה לעתיד", והכי הכי את "וויינ'ז וורלד". וגם את "טריינספוטינג".

מה הייתם משנים ברחוב מגוריכם?

אמיתי: אני גר ברחוב הירדן, רחוב קצר שנפתח לים, ואני מאוד אוהב אותו. אפשר לראות את הים מהחלון שלי, מעבר למגרש החניה. הייתי סוגר את הפאב בקצה הרחוב, כי הם מרעישים בלילה.

נועה: אני אוהבת את הרחוב שלי, רחוב גנסין, כי הוא מרכזי וגם שקט. מצד שני, בונים בניין לידי והרסו לי את כל המדרגות וגם את החיים. זה סיפור טראגי.

למי הייתם מכניסים מכות?

אמיתי: אני לא אוהב ללכת מכות, אני לא טיפוס אלים. אני מאמין שבטווח הארוך אסטרטגיית הנחמדים משתלמת יותר מאסטרטגיית הניצים. כלומר, זה אינטרס אנוכי לחלוטין לדאוג שגם לשכנים שלך יהיה טוב. "אתה לא אחי, ואל תזיין את בן-דודי".

נועה: אני מסכימה עם אמיתי, למרות שלפעמים יותר מתחשק פשוט לפרק איזה מישהו במכות. אפשר לעשות את זה בנחמדות ואז מרוויחים מכל הכיוונים. "אתה לא אחי, ובוא אני אכפכף אותך".

מה ההתמכרות שלכם?

אמיתי: אני מכור לחופש שלי, והוא התחיל כשהפכתי לעצמאי. יש הרבה חסרונות לקביעת סדר היום בעצמך, אבל זו ההחלטה הכי טובה שעשיתי בחיים שלי, ואני לא יודע מה אעשה אם אי פעם אאלץ לוותר עליו.

נועה: אני מכורה לפופקורן במיקרוגל. הכל התחיל כששמעתי שמדונה עושה דיאטת פופקורן, לפני כמה שנים, ומאז ההתמכרות רק מתעצמת. יום אחד עוד אולי אאשפז את עצמי לצדו של רוברט דאוני ג'וניור.

את מי הייתם מזמינים לדרינק על חשבונכם?

אמיתי: אני אזמין לדרינק על חשבוני את הבחורה היפה הראשונה שאפגוש בהשקת הספר ביום חמישי, וגם את השנייה, אם הראשונה תגיד שיש לה חבר.

נועה: הייתי מזמינה את שרונה ודניאלה פיק ומשכנעת אותן לחזור לשיר ביחד.

מי הייתם רוצים שיראה את הקומיקס שלכם, חי או מת?

אמיתי: דודה של אבא שלי תקווה נפטרה בשנה שעברה. היא הייתה מצחיקה מאוד. כשקברו את אחותה, סבתא שלי, היא הייתה מאוד עצובה, אבל לא איבדה את ההומור. אחרי שהורידו את סבתא לבור התחילו לכסות אותה בלבני בטון, אז תקווה אמרה: אתם לא צריכים להתאמץ, מכאן היא כבר לא תצא.

נועה: האמת, הייתי רוצה שכל מיני אנשים שהיו איתי בבית ספר יראו אותו. ויקנו אותו. וייהנו ממנו ויצחקו עד דמעות ויחשבו שזה הדבר הכי יפה שהם קראו. הלוואי אמן.

אמיתי: אני משתמש באינטרנט לכל צרכיי; חברתיים, לגירויים חזותיים ותוכניים, להשראה ולמוזיקה.
נועה: אני גולשת בבלוג של אמיתי ונכנסת לאתרים שהוא ממליץ עליהם. זו הדרך הכי טובה כי הוא יודע מה טוב.

מקבץ קישורים לאתרי קומיקס אלטרנטיבי ישראליים:

שירלי: http://www.dimonacomix.com/shirley

ישראפאקרז: http://israfuckers.com

ניר מטרסו: http://fishtuna.com

עורלה - דורימאני: http://corky.net/%7Edorimani/main.html

פלאן בי: http://plan-b.tk

דדי דובי: http://stage.co.il/Authors/DediVanger

הוברט הוברט: http://www.ashisandy.com/hubert

סטיות של פינגווינים: http://www.ashisandy.com/stiyot

קבוצת דימונה: http://www.dimona.tk

וקצת פוליטיקה הכל שקרים: http://alllies.org/zope/home/utf8

אמיתי סנדי (29) הוא אחת הדמויות המזוקנות שלא עוזבות את תרבות הקומיקס הארצישראלית מתחילת דרכו. לאלה שהיו טינאייג'רים בראשית שנות התשעים הוא מוכר כ"הסנביץ'", פסבדונים מחתרתי ששירת אותו כאחד ממקימי "סטיות של פינגווינים" בכפר סבא הרוחשת, עיתון הקומיקס והרוק שסנדי מגדיר כ"עיתון הראשון של ישראל השנייה". במסגרות פעילויותיו הסמי-מהפכניות ב"סטיות" הוא פגש את נועה אברבנאל (23) ויחד, לדבריהם, הם הסתובבו בפסטיבלים, מכרו עותקים של "סטיות" ורקמו רומן. גם לאחר שפג תוקפו של הרומן, החברות נשמרה והקשר המקצועי פרח.

השנים עברו, ובינתיים סנדי סיים את לימודיו בבצלאל, הפך למאייר, חבר לאמנים נוספים והקים את קבוצת דימונה. יחד הם מפרסמים ספרי קומיקס ומשווקים אותם בארץ ובחו"ל. אברבנאל, בינתיים, עברה לתל אביב, כתבה מדור אופנה ב"עכבר העיר", הקימה ופירקה לייבל אופנה ששמו "שניק-שנאק" והפיקה וביימה סרטי תעודה קצרים, תוכניות וקליפים.

כשהם עובדים יחד, הם מתחילים בסיפור שמעניין אותם לספר. הם מנסים לספר אותו זה לזו, מערבבים רעיונות ואנקדוטות, וכך "נזרעים להם זרעי העלילה הראשוניים", לדבריהם. הרעיונות מגיעים מהיומיום, מנושאים שמטרידים אותם, מרצון להגיע לתובנות. הרעיונות, מצדם, מיתרגמים חזרה לסצנות.

התוצאה האחרונה של תהליך העבודה המשותף הוא "שירלי", סיפורה של בחורה אינטליגנטית שפשוט לא הולך לה עם בנים. השפה שמלווה את הספר (כמו גם הסיטואציות שמוצגות בו) קולחת, משעשעת ולקוחה היישר מחיי היומיום. הדמויות של סנדי נעות, מתרוצצות, נושמות ומרגישות. השילוב של הדמויות החיות עם הסיטואציות והנושאים המוכרים לכל יוצר עולם שקל להתחבר אליו ומזמין לשהות בו. הספר, שהופץ בארצות הברית ובאירופה, מצא את דרכו אל בכורה מקומית בפסטיבל הקומיקס והאנימציה שהסתיים לו בשבוע האחרון וינסה למצוא עכשיו את מקומו בנבכי תרבות הקומיקס המקומית. אולי לשירלי עוד ייצא מזה משהו.