מיד עם צאת ספרה הראשון, "עסקי תיווך", הוכתרה עינת יקיר כקול ייחודי בסיפורת הישראלית. ספר זה, ואלה שכתבה אחריו, עוסקים בבדידות ובניכור של הפרט ועוקבים אחרי דמויות שלא מוצאות את מקומן בעולם. אם זה הגיבור של "עסקי תיווך"- בחור תל אביבי צעיר שמרגיש צורך לעזוב את חיי העיר הסואנים, או הצייר שמשחזר בעיני רוחו את המאורעות שהובילו לקריסת העולם הקטן שבנה לעצמו בספרה השני "מרכז בעלי מלאכה". אפילו ספר הילדים שכתבה "כמוני כמוך", מספר על סוס פוני שמגלה שהוא לא לבד בעולם, ונאלץ לחלוק את כל השפע הזה עם יצור נוסף.
בספרה הרביעי, "ימי חול", יקיר חוזרת לדמויות שנעות בשולי החברה. במרכז הסיפור משפחה שמהגרת לדרום תל אביב אחרי שנאלצה לעזוב את ביתה הקודם ומנסה לשרוד במציאות דורסנית שעשויה להותיר אותה חסרת כל. אבי המשפחה, ספק תמהוני, ספק משוגע, ישן על ספסל ליד הים ומנסה לחזור לחיק משפחתו אך לא מצליח למצוא את הדרך הנכונה. האם, מנסה לקיים את משפחתה באמצעות קריאת עתידות בקפה, אך נתקלת בהפרעות לא צפויות מצד בתה הקטנה והפרועה, לאה חסרת המסגרת והגבולות, שמסרבת להתבגר ונשארת מסוגרת בעולמה הצר. כל זאת בעת שבנה הבכור, פטר, בעל הנטייה להיכנס לצרות, מצליח להסתבך פעם נוספת בעקבות כמה בחירות לא נכונות שהוא עושה.
פסיפס גדול של דמויות מלווה את המשפחה בעת שהכל מתפורר מסביב ומצליח לצבוע את הכל בגוונים שונים של אפור. כולם פגומים, נדכאים ומדוכאים בדרום תל אביב של יקיר. נער השליח בעל הצלקת על פניו. הזקן במרפסת שמחפש משהו שימלא את חייו. לקוחותיה של האם שמחפשים תשובות לשאלות שלא ברורת להם עצמם. אפילו נסטיה, הבלרינה היפהפיה שפטר מתאהב בה מתגלה כמושלמת הרבה פחות ממה שחשב כשפגש אותה לראשונה. כדי לברוח ממציאות החיים הקשה, הספר גולש לא פעם למחוזות ההזיה ולעולמן הפנימי של הדמויות, אשר מתמסרות לו ומאבדות עצמן בתוכו במטרה לברוח מהגשמי הקשה, ואיתן גם הקורא שמאבד לעתים את היכולת להבדיל בין מציאות ודמיון בעולם המבולבל גם כך של המחברת.
הקריאה ב"ימי חול" לא מהנה במובן החוויתי של המילה. כבר מהעמוד הראשון מלווה את הקורא התחושה שאסון נורא אורב בפתח ומחכה ממש מעבר לדף. התחושה הזו לא תעזוב אותו לאורך כל הדרך, גם לאחר שהתבדה בפעם הראשונה והשלישית. הפרקים בספר קצרים מאוד (בין עמוד לחמישה) ואולי מוטב שכך, מאחר והקורא עשוי לקרוא אותם בנשימה עצורה, רק כדי לדעת שהאסון נמנע שוב בדרך נס ונדחה אולי לפרק הבא. אולי גם להתאכזב, כי עמוק בפנים הוא ייחל בעצמו לאסון שכזה, שיוסיף קצת עניין לסיפור, או לפחות יתרחש כבר לעזאזל ויפסיק לאיים שהוא בדרך.
"ימי חול" הוא ספר טוב, אבל לא מושלם. הוא כתוב היטב בשפתה הפיוטית והמרוחקת של המחברת, אשר נוגעת לא נוגעת בדמויות האפרוריות שבנתה. אך זוהי גם החולשה שלו. הריחוק הזה מקשה על הקורא להזדהות עם הדמויות ולהתמסר עד הסוף לעלילה שנתווית בו. סגנון הכתיבה של יקיר, שהוא אמנם מיוחד ומרענן בדרכו שלו, בונה חיץ נוסף בין הקורא והמילה הכתובה, דבר שלא היה קורה אם גיבורי הספר היו נגישים או מגובשים יותר.
זה אינו ספר למתחילים ובוודאי שלא חומר קריאה קליל לפני השינה. הקריאה ב"ימי חול" מאתגרת רגשית ומנטלית, מטרידה לפרקים, אך מאידך מסקרנת ומושכת את הקורא אל עמודיו האחרונים של הרומן כשהוא חסר נשימה.
ימי חול / עינת יקיר, הוצאת כתר, 296 עמודים
"ימי חול" - מה אתם חשבתם על הספר? שתפו אותנו בפייסבוק