נתן גושן מוחה דמעה. לפני רגע הכריז הבמאי אבי נשר כי הסצנה שזה עתה צולמה בכיכובו הייתה הסצנה האחרונה שלו בסרט. זהו יום הצילומים האחרון של גושן - המוזיקאי שהתגלה גם כשחקן מוכשר - והוא נרגש עד דמעות. מסביב הצוות הגדול מוחא כפיים בהתלהבות וגושן פולט אנחת רווחה ושמחה.
בימים אלה מצולם סרטו החדש של הבמאי אבי נשר, וכצפוי הוא מצליח למגנט אליו שורה של כוכבים: ששון גבאי, ג'וי ריגר, מיה דגן, אסתי זקהיים ונתן גושן (שאף כתב את השירים לסרט). במרכז העלילה: ענת עבדי (ג'וי ריגר), צעירה מרדנית המחפשת את דרכה בעולם תוך ניסיונות בקצוות שונים. היא חוזרת בתשובה יחד עם בן הזוג שלה שחר (נתן גושן), הם מבקשים להינשא ולקיים אורח חיים חרדי. אמה, טלי עבדי (מיה דגן), מגייסת את כל משאביה בכדי למנוע מהחתונה הזו להתקיים מתוך פחד שהבת תנתק איתה קשר. היא מגייסת את אביה הנוטש של ענת (יובל סגל) ואת סבה (ששון גבאי).
גושן נולד למשפחה חילונית. בגיל 14 החליט לחזור בתשובה ומאז הוא שומר על אורח חיים דתי. זו הייתה נקודת החיבור שלו לדמות, למרות שכלל לא האמין שהוא יצליח לשחק לראשונה בחייו. "הלכתי לאודישן רק כי אבי נשר קרא לי, ואני עדיין לא מאמין", משחזר גושן בשיחה עם וואלה! תרבות. "הכול קרה כל כך מהר. הלכתי לאודישן, חשבתי שהייתי ממש גרוע, ומסתבר שהייתי סבבה. עוד ביום השלישי לצילומים הייתי צריך לשכנע אותם שאין לי מושג מה אני עושה ושהם לוקחים סיכון לא נורמלי שהם הביאו אותי".
ספר לי על הדמות שלך.
"זה מוזיקאי שחזר בתשובה, שבתוך תהליך מדהים, עובר גאולה בסרט הזה. הוא מבין מורכבות, שזה משהו שאני חווה בחיי האישיים, כל יום. גם אני מול עצמי וגם אני מול הסביבה. מול ההגדרות כל הזמן".
איפה אתה היום בתהליך התשובה?
"אני בתוך תהליך, זה משהו שלא נגמר, אתה כל יום עושה את זה מחדש. אני כמובן משתדל לשמור מצוות, שומר שבתות וחגים, מתפלל, מתבודד, מדבר עם השם כל הזמן, זה משהו שהוא מוכר לי ממש מאז שאני צעיר. אני בתוך תהליך כזה".
איך התמודדת על הסט עם סצנות שדרשו מגע פיזי?
"אני לא שומר נגיעה בחיי האישיים כרגע, אולי מתישהו זה יקרה, לא כרגע. אז הסרט לא דורש ממני משהו שהוא מחוץ למה שאני עושה כרגע".
הראשונה שחיבקה את נתן גושן בתום הסצנה האחרונה שלו הייתה מיה דגן. זו לא הפעם הראשונה שדגן משתפת פעולה עם נשר: לפני שבע שנים קטפה את פרס אופיר לשחקנית הראשית הטובה ביותר על משחקה בסרט של נשר "פעם הייתי". "כאילו לא נפרדנו מעולם", היא צוחקת. דגן, שתחגוג בסתיו הקרוב את יום הולדתה ה-42 מסרבת להתרגש מהליהוק שלה לתפקיד אמה של הכוכבת. "המעבר היה לי טבעי, למרות שבראש אני עדיין בת 18. אני מקבלת את זה באהבה. אומנם התפקידים מצטמצמים, אבל הם נהיים יותר איכותיים, עם עומק".
לפני כארבע שנים נולדה לדגן ולבן זוגה בתם הבכורה אמליה. התפקיד האימהי על הסט ובחיים מציף אצלה לא מעט מחשבות מסוג חדש. "אם אמליה תגיד שהיא חוזרת בתשובה יהיה לי מאוד קשה", היא משתפת. "יש משהו בחזרה בתשובה שמנתק אותך מהחיים שלך, מהמשפחה שלך, מהמנהגים שלך, זה מכניס אותך לבועה שקשה להיכנס אליה, המחשבה היא קשה, קשה מאוד".
נתקלת בהטרדות מיניות במהלך העבודה שלך?
"ברור, בוודאי, יש את זה בכל מקום, לא רק בתיאטרון וצריך לעמוד מול זה. גם אני צריכה לעמוד מול זה. כשזה קורה זה משתק אותך, משתק".
את מדברת מתוך ניסיון אישי?
"ברור, לא פעם ולא פעמיים וזה עדיין משתק אותי".
גם במעמדך?
"זה לא קשור למעמד, זה קשור לאיך אתה תופס את הדבר הזה ויש בזה משהו מאוד מעליב, נורא פוגע, סוגר. כמו להעיף סטירה, אתה קופא, זה מה שקורה לי לפחות. בפעם הבאה שזה יקרה, וזה יקרה, פשוט אעיף סטירה".
דגן מתפנה להתכונן לסצנה הבאה ובינתיים בקומה השנייה של סט הצילומים יושבת ריגר בפינת איפור מאולתרת, ספונה בתוך שמלת כלה ומסביבה צוות איפור ושיער. "מי שקורא את התסריט יודע שיש בו משהו שמאוד מזדהה עם האופי שלי".
במה זה בא לידי ביטוי?
"אני בן אדם מאוד אמוציונלי, אם לא הייתי שחקנית רוב הסיכויים שהייתי עוברת בין כל הקיצוניות האפשריות ויש מצב שהייתי חוזרת בתשובה, ברמה הכי מוגזמת. אני אדם שעובר המון סערות ואני יכולה להזדהות איתה, זה ממקום של מצוקה, ממקום של חוסר ביטחון, ממקום של להבין מי אתה".
נדמה שאת בשיא ההצלחה, מאיפה תחושות חוסר הביטחון?
"אני תמיד מרגישה חוסר ביטחון, הייתי בתלמה ילין ויצאתי ממנו ולא חשבת שאהיה שחקנית לעולם, תמיד אתה מרגיש חוסר ביטחון, אבל זה עניין שלך עם עצמך, אני ארגיש מאוימת בכל סט שאהיה בו".
בטח אמרו לך שאת מזכירה את נטע גרטי, ששיחקה גם אצל אבי נשר.
"אני אוהבת את נטע מאוד. היא אחת השחקניות שהכי השפיעו עלי ובאמת אמרתי לאבי שהייתי רוצה לעבוד איתה ואני אוהבת אותה. אנחנו דומות בלוק, עיניים חומות, שיער חום. כל הדמויות הנשיות שאבי מלהק הן בעצם אותה בחורה. כולן דומות. גם הדמות של נטע ב'סוף העולם שמאלה' זה וריאציה על זה, הכל וריאציה על משהו".
נשר חולף על פני ריגר בדרך לצילומי הסצנה, "שמעת? אמרו שאני דומה לנטע גרטי", היא זורקת לעברו. נשר נעצר רגע, מהנהן בהסכמה. "לעבוד עם ג'וי ריגר זה עונג כל כך גדול, שזה פלא, היא שחקנית כל כך נהדרת", הוא מוסיף.
לאורך השנים אתה חוזר לעבוד עם אותם השחקנים שוב ושוב.
"אין דבר יותר נהדר מלעבוד עם שחקנים שפעם עבדת איתם, למשל גידי גוב, אדיר מילר, מיה דגן. מיה וג'וי זה משפחה. אני אוהב אותן אהבה גדולה. הן כישרונות אדירים ואתה בעצם כבר כותב להן תפקידים. אתה כבר יודע למצות צדדים שלהן שאתה כחבר שלהן מכיר והאנושות עדיין לא, ואנשים יראו ג'וי ריגר שהם לא מכירים ומיה דגן שהם לא מכירים".
זו כבר הפעם השנייה שאתה בוחר כנושא לסרט את העולם החרדי, השנה זה מגיע על רקע סוגיית ההדתה.
" אני בוגר ישיבה תיכונית. אני מכיר את שני העולמות מקרוב, יש לי כבוד רב לשני העולמות, אני מודע לטוב ולרע של שני העולמות והדיון מעניין אותי. אני תמיד עושה סרטים לא על מה שאני יודע, אני תמיד עושה סרטים על מה שאני לא יודע. תמיד כשיש לי בירור עם עצמי או בירור עם המדינה שלי או בירור עם העולם שבו אני חי, אני מברר את זה דרך תהליך עשיית סרט. זה מסע, אז המסע מעצם הגדרתו מעייף והוא מעצם הגדרתו מסחרר, ויש לו רגעים נפלאים ויש לו רגעים שאתה הולך להתמוטט".
ובכל זאת, מה העמדה שלך בנושא דת ומדינה?
"אי אפשר להתעלם שאין הפרדה בין דת ומדינה. אנחנו מדינה יהודית ואחרי שנים שבהן הדת נדחקה לקרן זווית, הדת עשתה קאמבק. מכיוון שבטבע אין ואקום, פעם הדת הייתה סוציאליזם, וכשסוציאליזם נעלם הדת תפסה את מקומה. אני מאוד מאוד מאמין בקולנוע בתור משהו שלא נותן תשובות, אלא שואל שאלות. בעיני קולנוע זה קצת כמו בית כנסת".