בימים בהם האלקטרוקלאש כבר נקבר עמוק בין רגליה השעירות של פיצ'ס, ימים בהם האלקטרוהאוס נעשה צפוי ולעוס, כמו ממחזר את אותם מוטיבים עייפים לעד - נדיר למצוא כשרון כמו רובי אינסינה, להלן הדמן, שנותן לאלקטרו - אותו ז'אנר עתיק-יומין שמלווה אותנו עוד מימיו המפוארים של גראנדמאסטר פלאש ושות' - עדנה מחודשת.
לרגל הגעתו החשובה של הדמן לארץ, שמתקיימת די במקביל להוצאה של אוסף ראשון בלייבל שלו - וואלה! תרבות מציגה לכם את האיש ופועלו, ומה צפוי בסט שלו. ובכן, מכיוון שאנחנו כמה שעות לפני המסיבה עצמה, לא אטריח אתכם עם ביוגרפיות, דיסקוגרפיות ושאר טריוויה (הכל יש באינטרנט וכו'). נדלג ישר לסקירה מהירה של המוזיקה המשובחת בהחלט שהוא יוצר, מנגן ומקדם בלייבל הפרטי שלו, רליש.
רקע קצרצר: מדובר בבחור משוויץ במקור, שחבר לגומא (הלייבל המוערך של מאנק, שביקר בברזילי בדיוק לפני שנתיים) ובו הוא התנחל ואף הוציא את אלבום הבכורה שלו. כמו כן, הוא מטפח גם הרכבים מעולים יותר או פחות (בעיקר יותר) בלייבל שהוא הקים בעצמו. באמתחתו, איך לא, גודש רמיקסים עם הסאונד ההדמני הטיפוסי - ללא ספק האמא של הדיסקו-Pאנק. ולא, לא תפילו אותי באמירות דלוחות כמו "ג'יימס מרפי האירופאי". אבות המזון המיידיים כבר שם: ESG, ג'יימס צ'אנס והקונטורשנס, גאנג אוף פור, DFA ושאר הרשימה הרגילה הזו. אך לפני שאתם נבהלים מהאיחור הלא אופנתי - נו-וייב בתחילת 2007 בהחלט עלול לחזק את הדעה המיושנת ש'דברים תמיד מגיעים אלינו באיחור' - זו טעות מוחלטת, שכן הדמן ואנשי גומא הם החלוצים האמיתיים בתחום הזה. הם ניגנו את החומרים המיוחדים האלה (ומי שלא שרוף על WhoMadeWho שירים את היד) והוציאו אוספים מצוינים הרבה לפני ש!!! (צ'יק צ'יק צ'יק) באו ועשו מזה קריירה.
ראש טוב
עדיין לא מזיז לכם הדמן הזה? אולי העובדה שהרכב הולנדי בעל השם המדהים דיוויד גילמור גירלז חתום אצלו תסקרן כמה מכם? או אולי תעריכו את זה שדניס יאנג, שהיה חבר בליקוויד ליקוויד - אחד מהרכבי הדיסקו-Pאנק/נו-וייב הכי חשובים בהיסטוריה - מוציא אצלו קטעים? או תשמחו לגלות ששירים חדשים של להקת אייטיז בשם A Certain Ratio, שהיתה חתומה בפאקטורי של טוני ווילסון, מצאו להם בית בלייבל שלו? מכל מקום, אם המילים האלה לא מרשימות אתכם נסו דווקא את המוזיקה. החלק המומקסס של האוסף ניתן לשמיעה בחינם, כמיטב מסורת המייספייס, באתר של רליש.
אז כן, זו המסיבה הכי נכונה לתקופה הזאת - להדמן יש טעם מופלא, כך שגם אם אלקטרו (אלגנטי ככל שיהיה) הוא לא בדיוק כוס התה שלכם, זהו עדיין אלקטרו מהצד הנכון והלא מאוס של המפה. ההסתייגות היחידה שלי היא שלמרות העידון הרב שבמוזיקה שלו, היא עדיין מרגישה קצת פלסטית. יש רגעים שזה יכול לתפוס את הלב ולשגע את הרגליים, אך היא אינה עוטפת כשמיכה נעימה כמו שכמה תקליטי האוס ודיסקו מסוגלים לעשות - אלא מזמינה אותך לריקוד טנגו סוער ובלתי מחייב. וזה - הרי הכרחי לחתום בקלישאה - די והותר ללילה תל אביבי באמצע החורף.
והנה רשימת קטעים ורמיקסים סופר מומלצים של אישראש, כדי להבין את הוייב הכללי:
Headman - Moisture // MUSTAPHA 3000 Remix
ארול אלקן, תחת מעטה 'מוספטה 3000' שלו, מעניק לקטע הזה מאלבום הבכורה של הדמן טיפול אנרכיסטי ומאלף. זו אולי הטעימה המוזיקלית הכי קרובה למה שהדמן יתקלט, שכן רוב שאר הקטעים שאציין הם בגדר הפקות יחסית ישנות, ולא הקו המעודכן יותר לטעמי שמאפיין אותו עכשיו.
Franz Ferdinand - Dark of the Matinee // Headman Rave Dub
פרנץ פרדיננד, גירסת הPאנק-Fאנק, ואין שיר יותר מתאים מזה בשביל הנוסחה הזו, שלא נמאסת אף פעם.
Manhead - Birth School Work Death
כינוי נוסף של הדמן, וקאבר מופתי ללהיט משנות ה-90 של הגודפאדרס.
Headman - So Then
קטע אהוב ביותר, מושפע עמוקות מגאנד אוף פור (עוד מישהו שומע חוץ ממני שומע שם את 'It's Her Factory'?) וצ'יקן ליפס. אלקטרו-בס נקי ומרגש.
The Gossip - Standing In The Way Of Control (Headman Remix)
רמיקס לאחד מהסינגלים הכי טובים של שנה שעברה, של להקה גדולה בפני עצמה. הדמן הוסיף אפילו עוד פעמוני פרה מתבקשים, לופים אסידיים לרוב ומחיאות כפיים חביבות. יותר טוב מזה?
Headman - Everybody
שיר מצחיק מאוד, גם מאלבום הבכורה 'On'. מין 'Losing My Edge' של הדמן. קולות של ארול אלקן ובן ריימר (ההוא מהרכב האלקטרו הכבד המעולה Fat Truckers).
המילים עובדות הכי טוב באנגלית: "All the ladies love a bit of head, man/ All the boys love a bit of head, man/ All the girls love a bit of head, man". וכמובן ניימדרופינג משעשע: "Erol likes a bit of head, man/ Tiga likes a lot of headman/ Soulwax likes a bit of headman/ Trevor Jackson likes a bit of headman/ James Murphy likes a bit of headman" וכו'.