שנות ה-90 המוקדמות נשאו עימן טרנד חדש בקרב צעירים שזה עתה השתחררו מצה"ל: טיול ארוך והרפתקני למקומות רחוקים וזולים כמו דרום אמריקה והמזרח הרחוק. הודו היתה ליעד המוני ומבוקש, ובין היתר ייבאה אלינו את המושג "קארמה", שהפך בשנים האחרונות להיות שגור בישראל, ובעצם בכל מדינות המערב, וזאת אף שמקורו בדתות הודיות עתיקות כמו הינדו ובודהיזם.
בלי להיכנס למשמעויות תיאולוגיות, קארמה, לפי הפירוש העממי שלה, היא נוסחה הכורכת בין פעולותיו של האדם בכל הזמנים עבר, הווה ועתיד. אחריותו של בן האנוש למעשיו אבסולוטית, והקשר שבין סיבה לתוצאה בלתי ניתן להפרדה. התגובה תהיה, על פי האמונה, חזקה יותר מהפעולה שהביאה אליה. אם אתמול לא עזרת לזקנה לחצות את הכביש, בל תתפלא אם מחר בבוקר תידרס על ידי משאית, ומסיבה זו עליך לחשוש כבר עכשיו, כשגם הפחד עצמו מהווה סוג של עונש.
האם ניתן להימלט מקארמה רעה, או שמא גורלנו כבר מוכתב ואין דרך לברוח ממנו? זו השאלה המרכזית ברומן המכתבים "רקמת סתיו" (במקור "קינשו") של ט?רו? מ?י?מו טו, יליד העיר קוב??ה שביפן, שזה ספרו הראשון שמתורגם לעברית. השנה היא 1981. אקי קצונומה בת ה-35 לוקחת את בנה הנכה והמפגר קייוטקה לעלייה על הר זאו בצפון מזרח יפן. בקרונית הרכבל נעתקת נשמתה כשהיא נתקלת ביסואקי ארימה, בעלה לשעבר, שממנו נפרדה לפני עשר שנים בגלל פרשייה גדולה. המפגש הבלתי צפוי מציף באקי זיכרונות ורצון לסגור את המעגל, לגלות מה שלא ידעה קודם. היא מחליטה לכתוב ליסואקי מתוך ידיעה שלא ישיב למכתבה, אך להפתעתה הוא עונה והשניים פוערים מחדש את הפצעים, תרתי משמע, שמעולם לא הגלידו.
כמו כל זוג שנפרדו דרכיו, גם אקי ויסואקי שואלים את עצמם "איפה טעינו". הם משתמשים רבות במונח "מוות", אולם לא בהקשר הפיזי של הפסקת פעולת הלב או בקטע הדתי של מעבר לעולם הבא, אלא בשילובו עם החיים. "אולי לחיות ולמות זה אותו הדבר", תוהה אקי (עמוד 68), ומדגישה כי מקומו של המוות הוא בחיינו ולא אחריהם.
חובה לקרוא: Subject
התובנה לפיה החיים והמוות צועדים בידיים שלובות היא סממן בולט בתרבות היפנית. מוטיב זה בא לידי ביטוי בסרטים רבים של אקירה קורוסאווה וגם ביצירות ספרותיות אחרות, כמו "יער נורווגי" של הירוקי מורקמי. האחרון אף פתח את השער לקהל העברי והפך לכוכב עולה בישראל, בעיקר בגלל סגנון הפופ שמדבר לכל קורא בעולם המערבי. מטבע היותה של תרבות זו זרה לנו, אם לא ניקח בחשבון את מקרה מורקמי (שאפילו הוא לא נמנע משזירת מוטיבים יפניים בספריו), כמעט שלא תורגמו ספרים מארץ השמש העולה לעברית. גם "רקמת סתיו" שוזר בתוכו מאפיינים ומנהגים רבים שאינם צלולים לקורא הישראלי, אולם מימוטו מתעלה מעל המכשולים בכך שהוא מבליט את המטען העצום של גבר ואישה שהתגרשו ועוסק בכל רבדיה של הזוגיות (לא רק יחסיהם הישירים של אקי ויסואקי עומדים על הפרק). העובדה שמדובר בנושא אוניברסלי שמטריד כל חברה באשר היא משחררת כמעט כל מעצור והופכת את הקריאה לחלקה ולנטולת דאגות.
"רקמת סתיו" הוא ספר מקסים ורב עוצמה שעומד במבחן הזמן למרות המהפכה הטכנולוגית שעברה יפן מאז 1982. גם אם היום כבר לא מעבירים מסרים דרך מכתבים אלא באמצעות דואר אלקטרוני, הוא שומר על רלוונטיות בשל נגיעתו בנקודה שתמיד תהיה רגישה ביותר. במכתבים של אקי ויסואקי יש ממד מסוים של חוסר אמינות, שכן הם ארוכים מכפי שניתן לשער שיד אדם תכתוב, אולם מדובר בלא יותר מכתם זעיר על יריעה איכותית. מומלץ לקרוא גם את הערותיו של המתרגם דורון ב. כהן, ששופך אור נוסף על העלילה ועל הרקע, משווה את הספר לרומני-מכתבים אחרים (בעיקר ל"קופסה שחורה" של עמוס עוז) ומעניק טאץ' אחרון שהופך את החוויה של "רקמת סתיו" למושלמת.