מה שהילדים אוהבים

האלבום החדש של ג'רמי ג'יי, "Splash", דלף השבוע במלואו וזו הזדמנות מצויינת להציף מעלה את הסינגל המצוין הזה שיצא בתחילת השנה וחמק מאוזניהם של הילדים - כנראה כי הם חשבו שמדובר באיזשהו קטע ישן של הקיור. מה שג'יי מנסה להגיד פה בסך הכל זה שתתקשרי אליו. הוא יהיה שם, ואחרי שהטלפון יעשה רינג-רינג-רינג (כנראה שהוא לא מאמין ברינגטונים מודרנים) הוא יענה וינסה לנחם. נסו את זה בעצמכם - לדעתי המספר שלו הוא 555-ג'רמי-ג'יי.

לא הספקנו להתגעגע וכבר TPOBPAH חוזרים עם סינגל חדש, שעל אף שהוא יפה ומדבק לא מביא איתו שום בשורה מוזיקלית שלא שמענו מהם בעבר. מה שכן יש פה זה מסר חד וברור - "אימרו לא לאהבה". גם בלעדיהם אני מנסה לנהל ככה את חיי - אהבה סאקס - אבל נחמד מצידם לעזור לי להפיץ את סרבנות האהבה ברבים.

92 היתה שנה מחורבנת. בזווית האישית הייתי בכיתה ג' ולא הצלחתי להשיג סקס. בזווית הגלובלית הוקם האיחוד האירופי (שעכשיו ברצפה), מיקרוסופט הוציאו את ווינדווז 3.11 וכבשו את העולם (ועל הדרך לימדו אותנו להסתפק בבינוניות), רודני קינג קיבל מכות משוטרים בלוס אנג'לס (לא אסון, כי זה הוביל להמון מוזיקת מחאה טובה), ג'וני קרסון עזב את תכנית הלילה (והפיל עלינו את האסון המתמשך, ג'יי לנו) ורבין נבחר אצלנו לממשלה (וכולנו יודעים איך האופטימיות הזו נגמרה). קקי של שנה היתה 92, אמרתי כבר? מסתבר שגם לאס רוברטאס חושבות ככה. מדובר בלהקת בנות מקוסטה ריקה שרודפות אחר הטיקט המנצח של Best Coast באופן מוצלח למדי ואפילו נותנות את האלבום שלהן להורדה חינמית. ככה זה בקוסטה ריקה, הכל חינם - מהמוזיקה, דרך הבחורות ועד הסמים. טוב, אולי לא. מי יודע? למי בכלל אכפת מקוסטה ריקה?

ואם כבר הזכרנו את Best Coast אז גם להם יש שיר חדש והוא לא נופל מכל מה ששמענו מהם עד עכשיו.

אני יודע שבראש של קרייג פין זה נשמע טוב, אבל הנבואה שהוא יורק עלינו בבי-סייד החדש של "Hurricane J", לפיה כולנו נהיה חברים בגן עדן, מפחידה אותי למדי. לא רוצה להיות חבר שלכם - מבחינתי גן עדן זה מקום שבו אני יושב לבד בלי שאף אחד מציק לי.

אם הלאיירס לא הולכים לחזור ולספק לנו מוזיקה טובה, אולי נמצאו ממשיכי הדרך שייקחו את מה שהשקרנים התחילו אל שנות העשרה. אז נכון, השיר הנ"ל זה הקטע הראשון ששמעתי מ-Woven Bones, אבל אם הם ימשיכו בדרך הזו, שמערבבת את הרפטטיביות הניסיונית של הלאיירס עם גאראג' אה-לה בלק ליפס, אז אני צופה להם גדולות.

לקראת ההוצאה המחודשת בארצות הברית של אלבום הבכורה של The Dø מ-2008, שווה להכניס אותם לפינה של "מה שהמבוגרים אוהבים" - גם כי הם סופר זקנים (היה בכלל אינטרנט ב-2008?) וגם כי זה שיר שידבר לא רק אל המבוגרים אלא גם אל הילדים ובצורה הפשטנית ביותר - הצמד הצרפתי הזה פונה שוב ושוב אל זקני השבט ומסביר להם שהוא לא מפחד מהם.

"שמעת אלבום אחד של רטאטאט ושמעת את כולם", כתב השבוע בטוויטר איש בעל שיעור קומה. הוא צודק למדי, אבל כמו בכל ריליס של רטאטאט, גם בנוכחי יש קטע אחד מוצלח. הנה הוא.

אחרי שניקי מנאג' - הפרודיג'י סלאט של ליל' ויין - הופיעה בשיר של כריסטינה אגילרה, ההצלחה העתידית שלה די ברורה. היא יודעת את זה ובגלל זה השיר החדש שלה (שמסתובב הרבה זמן בגרסאות אחרות ומחוספסות יותר) הוא בלדה מתוקה ומקסימה, מהסוג הזה שראפרים מוציאם כדי להיות ענקיים.

דרייק, עוד איש שליל' ויין הכניס ללייבל שלו (ואם אתם שואלים אותי, הולך להיות הקנייה ווסט הבא) מביא לנו גם הוא קטע איטי ויפיפה שאפילו מכיל שורת אהבה מרגשת אל ניקי מנאג' מהפסקה הקודמת.

מי שלא הצליח להתמודד עם הסינגל הקודם של M.I.A בטוח יאהב את פצצת הפופ החדשה שלה. אני עוד לא בטוח מה אני חושב על הרפתקאת הקישה/בריטני הזאת ועל הליריקס שמתעסקים בבחורים, טוויטר ואייפונים. אם יש מישהי שצריכה להמשיך לבעוט לנו אמת קשה בפנים זו M.I.A. יש מספיק בחורות פלרטטניות בעולם הפופ.

כבר כמה שבועות שהסינגל החדש של ביג בוי מסתובב בין הרגליים שלנו, מזיז אותן ומוכיח שלא רק אנדרה 3000 יודע לעשות היפ-הופ חדשני וסופר מגניב. גם החצי השני של אאוטקאסט קולע לפעמים.

מסתבר שגם סולג'ה בוי יכול להישמע טוב - כל מה שהוא היה צריך זה ש-A-Trak יכניס את המוזיקה שלו למחשב וישחק איתה.

קולד קייב ממשיכים לזרוק עלינו רימיקסים שונים שעשו ל-"Life Magazine" שלהם, באיזשהו ניסיון מוזר להחדיר לכל הבלוגים בעולם את השיר הזה. יש אותו כבר בכל הסגנונות ובשלל סוגים. הכל קצת מוכר אבל חדש לגמרי. המיקס הזה, למשל, מתאים את השיר לרחבה שמנגנים בה נו-דיסקו.