ילדי אשמורת: על "ארוחת הערב" של הרמן קוך

ילד, סתם ילד, ביצע פשע. הפשע הזה יכול להיות גניבת מסטיק מהפיצוצייה, הכאת כלב שוטה למוות או ירי מתת מקלע על עוברי אורח. לא משנה דרגת החומרה של המעשה, כשאתם מסתכלים על אייטם חדשותי כזה, ברור לכם דבר אחד: זה משהו שהילד שלכם לא היה עושה, כי הילד שלכם חונך על ערכים אחרים. הילד שלכם יודע להבחין בין שחור ללבן, מבין מה מותר ומה אסור וברורות לו כל ההשלכות של סטייה מדרך הישר. וזה שפשע? שישלם את המחיר, שייכנס לכלא ושיכניסו גם את ההורים שלו, עונש על החינוך הקלוקל שנתנו לו. מגיע לו, לממזר הקטן. מגיע גם להם, לבני זונות הגדולים.

עד שמתברר שזה כן הילד שלכם.

ב"ארוחת הערב", ספרו החמישי של הסופר ואיש הטלוויזיה ההולנדי הרמן קוך, מגיעים שני זוגות לארוחה במסעדה יוקרתית: פאול לומן ואשתו קלייר, סרג' ורעייתו בבט. פאול, איש צנוע ונטול גינונים, הוא אחיו של סרג', פוליטיקאי בכיר, מנופח ומלא בחשיבות עצמית, שמעורר אנטגוניזם מיידי. מה שמתחיל כבילוי שגרתי לכל דבר, כולל התככים הקטנים והרגילים בין זוגות, הופך לדיון יצרי על פשע נורא שביצעו מישל, בנם של פאול וקלייר, וריק, בנם של סרג' ובבט. הרביעייה מנסה למצוא תשובות ולעקוף את כל המכשולים: מה עושים, איך שורדים, האם ניתן להשכיח את העבר וכיצד אפשר ליצור עתיד טוב יותר?

לא בכדי מקדים קוך לפני תחילת הספר עם ציטוט מקטע הפתיחה של "כלבי אשמורת" – סצנת הוויכוח על השארת הטיפ במסעדה. הטיפ הוא מוטיב בספר (אחרי הכל מדובר בארוחת ערב במסעדת יוקרה, כזו שמחייבת תשר גבוה), אולם אזכור הסצנה הוא יותר מסתם הומאז'. המרכיבים של "ארוחת הערב" נראים דומים מאוד לסרטיו הראשונים של טרנטינו – הדיאלוגים חדים, המונולוגים משעשעים ומעוררי מחשבה והבזקי האלימות לא סתם מקשטים את העלילה אלא משמשים ככלי מהותי בדרך לפתרון. אף על פי שהתרחשותו של הסיפור משתרעת על פני מספר שעות בלבד, רק גלישה של פאול אל עברו מסייעת לו ולנו להבין מדוע בעצם קרה מה שקרה. דרך הפלאשים הללו תוכלו לגלות האם שיני הבנים קהו בגלל הבוסר שאכלו האבות.

את הנעשה אין להשיב, אנו מבינים שילדינו חטאו. כמה רחוק אנו צריכים ללכת כדי להגן עליהם? קוך מפיל אותנו בפח כשהוא מציג עמדות שונות ונותן לנו לבחור, בידיעה שאין תשובה אופטימלית. מתוך ארבעת המתדיינים, רק אחד מסביר שעל פשע צריך לשלם, גם אם מדובר בילד שלך (עמוד 212): "אבל זה רק לכמה שנים... יהיו לכך השלכות, אבל אחרי השנים האלה הם ייצאו לחופשי ויוכלו בהדרגה להמשיך בחייהם". זו המסקנה שכולנו היינו מגיעים אליה לו היה מדובר בעוד אייטם חדשותי על ילדים שאנסו נערה או על בחור שנהג תחת השפעת אלכוהול וגרם לתאונת פגע וברח. אבל האם היינו מגיעים לאותה המסקנה לו היה זה הילד שלנו?

הניסיון אומר שלא. בכל מקרה של רצח, תאונת פגע וברח, אונס או התעללות תמצאו הורים מגוננים שהודפים את ההאשמות נגד ילדיהם. זהו אינסטינקט טבעי של כל חיה, לשמור על גוריה. בדיוק על האינסטינקט הזה מטיל קוך את הזרקור. עד כמה שונה החברה המערבית, הליברלית והמתפתחת מחיות הבר? לא בהרבה, במיוחד בהתחשב בעובדה שכמו בטבע, גם כאן החזק שורד. פאול מסביר מדוע להורים יש יד בכיוון ילדיהם להיות החזקים, השורדים (עמוד 139): "מישל היה הבוס, ריק היה נמושה צייתנית. עמוק בלבי שמחתי על חלוקת התפקידים הזאת. עדיף תמיד ככה מאשר ההיפך, חשבתי. אף פעם לא הציקו למישל בבית הספר, הוא תמיד היה מוקף בחבורת חברים צייתנית, חברים שרק רצו להיות בסביבה של הבן שלי. מניסיוני ידעתי איך הורים לילדים שסבלו מהצקות בבית הספר סבלו מזה בעצמם. אני אף פעם לא סבלתי".

עוצמתו של "ארוחת הערב" טמונה דווקא בכך שרבות מהשאלות נשארות פתוחות למרות שהספר לכאורה מגיע לפתרון. זהו ספר מתח עם שבבים פסיכולוגיים, שמוהל בתוכו ציניות, שנינות והרבה מחשבה. קוך מעלה פרספקטיבה מעניינת ומורכבת לסיטואציה שרובנו לא ערים למורכבותה עד שאנחנו חוטפים אותה בפרצוף. מבחינתנו, כמובן, הלוואי שזה לעולם לא יקרה, אבל אין לדעת לאן החיים מובילים. הורים צריכים להתמודד יומיום עם ילדיהם, לכוון ולהדריך אותם להיות טובים יותר ובעיקר להימנע משגיאות שיסיטו אותם מדרך הישר. זו משימה קשה ביותר שלא תמיד צולחת, במיוחד כשהרקע של ההורה עצמו לא תמיד נקי.

"ארוחת הערב" הוא ספר מטלטל שנשאר בתודעה זמן רב לאחר סיום קריאתו. קוך מעביר בעוצמה רבה סיטואציה מורכבת שכולנו חוששים ממנה ומכריח אותנו להתעמת איתה. זה אף פעם לא נעים ואפשר לברוח מהעימות העצמי הזה, אבל במיוחד לאור האירועים המזעזעים של החודשים האחרונים (רצח אריק קרפ, למשל, ותאונות הפגע וברח למיניהן), זוהי יצירה שרצוי לקרוא. אולי אפילו חובה לקרוא.