נושאים חמים

מומה: למה אנציקלופדיית המוזיקה הישראלית לא התרוממה?

עשור אחרי שהוקם מחדש, אתר "מומה" המכיל כמויות מידע עצומות ומהימנות על מוזיקה ישראלית, נותר קפוא וקבור ברשת. למה בעצם? לקשת ו-וויקיפדיה הפתרונים

חדשות מתפרצות לפני כולם הורידו עכשיו הורידו עכשיו להורדת האפליקציה מ-Google Play להורדת אפליקציה מ-AppStore

כשמחפשים "מומה" בגוגל, מגיעים לעמוד שדומה בעיצובו לאתר הנשכח, עם הלוגו והרקע הצהוב המוכר. אלא שמדובר בסוג של שלד חיוור בלבד, כשבמקום מסך ראשי מוצגת הודעת שגיאה המדווחת על כך שייתכן שהאתר מושבת או שיש בעיות עם החיבור לאינטרנט.

למעלה עדיין מתנוססת תמונתה של אלה לורן ז"ל. בצד שמאל - תמונות של מוזיקאים בהקשר לכתבות שונות במגזין האתר. כותרות כמו "בחירות אישיות" מלוות בתמונה של עלמה זהר מתקופת האלבום הראשון ו"תכירו: תשס"ח" בתמונה של אסף אבידן. בעולם הזה כהן@מושון הם עדיין בגדר תגלית ראשונה, המוג'וז ואסף אבידן עדיין ביחד והרינגטונים המובילים הם "אלוהים" של מוקי, "ים של דמעות" של זהר ארגוב ו"קח אותי" של נינט. בתחתית הדף, לינק שבור קטן מזמין אותך לשחק ב"הכספת אונליין".

זה לא כל כך נעים לראות גן סגור, כך שלראות בית ספר מוזיקלי אינטרנטי של ממש הופך לספינה טרופה בזמן זה כבר באמת צובט בלב. אותיות האל"ף-בי"ת בראש העמוד עדיין מקשרות לאלפי ערכים מוזיקליים מדויקים במולדת ובניכר, אבל בשנת 2012 כדי להכין כתבה על אתר מומה, כדאי להיעזר בוויקיפדיה.

"מאוד קשה להגיע למומה", אומר יואב קוטנר, מי שהיה העורך הראשי של האתר ואחד ממייסדיו. "זה קיים בתוך אתר Mako אבל אתה צריך להיות איזה האקר או גאון מחשבים כדי למצוא איזה ערך. נגיד אתה כותב בגוגל 'שלמה ארצי' - אתה לא תגיע למומה, אבל בוויקיפדיה תהיה הפניה לערך במומה. בקיצור, זה נהיה מסובך".

לוגו mooma (צילום מסך)
היעלמות עצובה ומבאסת. לוגו מומה (צילום מסך)

"אני אישית התחלתי לעבוד על זה בלי לדעת שאני עובד על זה כבר עשר שנים לפני", אומר קוטנר. "התכוונתי לכתוב ספר על הרוק הישראלי שהיה אמור לצאת ב-1990. התחקיר נמשך ונמשך והספר לא יצא", הוא אומר. "האינטרנט הפך להיות כוח גדול והיה ברור שזה צריך להיות שם". אחרי סדרת הדוקו המופתית שיצר, 'סוף עונת התפוזים', האסימון במוחו של קוטנר נפל והדהד בקול. "הרגשתי שכמות האנשים שאני יכול לטפל בהם בטלוויזיה היא יחסית קטנה מול כמות התחקירים שעשיתי. אז הלכתי לאינטרנט. אני אישית כתבתי במומה 1,200 ערכים על אמנים ישראלים ועוד הייתי העורך הראשי של האנציקלופדיה".

בין כותבי הערכים של מומה ניתן למנות את דני קרפל, ערן צור, ניב הדס, נדב רביד, בן שלו, גלעד שגב, איל רוב, חגי אוזן, אילת יגיל וגם את יורם רותם, ראש מחלקת המוזיקה בגלי צה"ל. "יואב קוטנר פנה אליי וסיפר לי על המיזם", נזכר רותם. "אני לא מבין הרבה בטכנולוגיה אבל זה היה נראה לי חשוב ומדליק. יואב לקח כל מה שקשור לרוק ישראלי ואני את כל מה שלא רוק בישראל. רצינו לפחות שהאמנים הבולטים ביותר יקבלו את הכבוד המגיע להם ואזכורים במומה", אומר רותם. "האתר תפס לא רע בכלל. אני הופתעתי מכמות הפידבקים שקיבלתי, גם מאנשים שכתבתי עליהם. הרי לא דיברתי איתם ולא עשיתי תחקירים איתם אלא ביססתי את הכל על ידע אישי וידע מוצלב. יש מאין".

ההבנה האמיתית שמדובר במשהו גדול נפלה על רותם בבוקר יום אחד. "זה היה כשאהוד מנור נפטר. פתאום אני קולט שכל תחנות הרדיו קוראות את הטקסט שאני כתבתי על אהוד מנור למומה", הוא מספר. "אז הבנתי את האפקט של הדבר הזה. זה לא משהו שהיה לפני. פעם היו מעלים מישהו לדבר עליו, והנה פתאום אני שומע את גולן יוכפז קורא את הטקסט שלי".

יואב קוטנר (נמרוד סונדרס)
"צריך להיות האקר כדי להגיע למומה". קוטנר (צילום: נמרוד סונדרס)

גם רונאל מור, מייסד חברת MANTIS שהיה אחראי לעיצוב ולמיתוג של אתר מומה, זוכר את חשיבותו וחדשנותו של הפרויקט. "האינטרנט היה אז בחיתוליו בישראל. היה ברור שאלו התכנים שהאינטרנט יהיה מאוד רלוונטי להם. ההשקעה במומה היתה עצומה", הוא מספר. "השאיפה היתה לבנות משהו לטווח ארוך. היו המון אנשים שפשוט דגמו מתקליטים ודיסקים וקסטות כל הזמן. נון סטופ. זו היתה הפקה מאוד מורכבת ומאוד יקרה".

"אז הרי לא היתה וויקיפדיה בעברית", הוא מוסיף. "האתר תוכנן להיות אוטוריטה מוחלטת בתחום המוזיקה בישראל. היה בזה אתגר ענק, בטח בתקופה שמשתמשים לא חיפשו הרבה במנועי חיפוש. כל התפיסה היתה מאוד מאתגרת וראשונה מסוגה בכל האינטרנט בארץ".

כגודל ההשקעה והשאפתנות, ככל שיותר אוויר הושקע בבלון - כך גם הפיצוץ היה חזק יותר. "מומה היתה גם אנציקלופדיה, גם תחנות רדיו, גם מגזין, משהו מאוד רחב וגדול", אומר קוטנר. "בתוך משהו כמו שנה הכל נקלע לקשיים כלכליים, כי אתה לא עושה כסף מאינטרנט. לפחות לא אז".

ב-2001 האתר הפסיד סכומי כסף משמעותיים, פעילותו צומצמה והתמקדה באנציקלופדיה ובעדכונים על אלבומים חדשים. נעשה ניסיון לגייס מימון ממשרד החינוך, התרבות והספורט, אך לשווא. והיתה עוד בעיה קטנה-גדולה: קשת שאפו להיות קשורים יום אחד לערוץ המוזיקה. "אבל אז התברר שאי אפשר שהם יקימו אותו", מספר קוטנר. "אז אני, גיא בהר ושאר השותפים פרשנו ממומה והקמנו את הקבוצה שזכתה במכרז לערוץ המוזיקה. זה מצחיק, כי בסופו של דבר 'קשת' קנתה את ערוץ המוזיקה. אבל אז זה היה אסור". בספטמבר 2002, שערי מומה נסגרו.

דף של אריק איינשטיין ב- mooma (צילום מסך)
כמות עצומה של מידע שהולכת לאיבוד. דף הערך של אריק איינשטיין (צילום מסך)

ישועה מסוימת הגיעה בדמות משפחתה של הזמרת והדוגמנית אלה לורן ז"ל, שתרמה מכיסה הפרטי כדי שהאתר ימשיך לחיות. באפריל 2003 מומה חזר לרשת, בעיקר כמגזין. הערכים האנציקלופדיים התעדכנו בקושי. ב-2008 האתר אוחד עם mako, פורטל התוכן הגדול של קשת ומשם עקבותיו די נעלמו. הזכר היחידי הוא קישורים בוויקיפדיה, הפניות לערכים אקראיים ומנוע חיפוש ערכים שמופיע כמעט בתחתית דף מדור המוזיקה של מאקו.

"נשבר הלב. אני חייב להודות", מצהיר רונאל מור בעצב. "מומה היה מוצר עם המון רוח ואנרגיה. הוא הקדים את זמנו וזה שובר את הלב שזה מה שקורה".

למה מומה לא אפשרית היום?

"חלה מאז התקדמות טכנולוגית משמעותית. הרבה ממנה היא התקדמות של המשתמש. רשתות חברתיות, מודלים עסקיים חדשים. קרו המון דברים ששינו את הצד השיווקי ואת המודלים הפרסומיים והעסקיים באינטרנט. מומה לא היתה מותאמת אליהם. בדיעבד, אפשר להגיד שמומה היתה צריכה להיות מותג עם ערוץ טלוויזיה ומודל כמו Spotify לתשלום בו על מוזיקה בהאזנה מקוונת.

"זה שמומה לא הצליח להשתלב ולהיות אוטוריטה בתחום זה רק בגלל שהוא הקדים את זמנו וההתאקלמות לשינויים באינטרנט היתה יקרה מדי", מוסיף מור. "היום לאף אחד לא הגיוני להחזיק גם את מומה וגם את מאקו. לא בטוח שמבנה התכנים זה משהו שאפשר לארוז אחרת, לנהל מחדש ופשוט לחזור ולתחזק אותו. צריך להיות מותאם לתקופה - היום זה פשוט לא עומד בסטנדרטים של האינטרנט, ושדרוג כזה מצריך השקעה כספית שלא משתלם לאף אחד להשקיע היום".

זה לא מונע ממור להמשיך לייחל לאפשרות הקמתו מחדש של האתר. "יש לדבר כזה זכות קיום. את התוכן הזה אסור לזרוק. זה תוכן שהוא יקר, חשוב, איכותי ומעניין. היה נחמד אם מישהו היה מחיה את זה באיזושהי צורה. אולי בפורטל כזה או אחר".

דף הנצחה של אלה לורן ב- mooma (צילום מסך)
הסיכוי להינצל, שגם הוא אבד. דף ההנצחה לאלה לורן (צילום מסך)

לצד המגמות הכלכליות השונות, ההתפתחות העצומה של הרשת והצורך באנציקלופדיות רשת הביא לכך שעד שנעשתה פריצת דרך בסדר הגודל של מומה, באה וויקיפדיה ולכאורה ייתרה אותה, על אף שבוויקיפדיה מדובר בערכים שלא בהכרח נכתבו על ידי מומחים דוגמת קוטנר או רותם.

"תמיד יותר משמח לקרוא איזה משהו שאתה יודע שקוטנר או יורם רותם עמלו עליו וטרחו וכתבו", מסביר המוזיקאי והיזם יאיר ניצני, מנחה "הינשופים" במהדורתה הדיגיטלית . "אתה תמיד רוצה משהו שאתה יודע שהוא מדויק, אבל זה הכיוון שאליו הולך העולם. זה נכון גם לתחומים אחרים. אולפני הקלטות של פעם, למשל, היו מפלצות טכנולוגיות מאוד איכותיות אבל היום אין להם הצדקה כלכלית. היום התחליפים הדיגיטליים הקטנים והממזריים עושים עבודה פחות טובה אבל מספקת את הצרכים של השוק".

אתר All Music Guide, שהיווה את המודל למומה קיים כבר משנת 1991, עוד לפני שרשת ה-World Wide Web כמו שאנחנו מכירים אותה קיימת. האתר ממשיך להוות סמכות מהימנה, להוסיף לתוכו ולעדכן ערכים רבים גם היום תודות ליותר מ-900 מבקרי מוזיקה. AMG לא נסגר, אבל האם ייתכן שמה שעובד שם לא עובד כאן?

"במדינה כמו ישראל אני לא בטוח שזה יכול להתקיים, פשוט כי אנחנו קטנים", אומר ניצני. "All Music Guide יכול לספק מידע לכל תושבי העולם. כל מי שרוצה לדעת משהו על אלביס מגיע ל-AMG. פה, עם כל הכבוד, כמה אנשים רוצים לדעת משהו על שמוליק קראוס בעברית?"

הינשופים 2 (יח"צ , יוסי צבקר)
שוב: סמול, באט מוקפת אויבים. יאיר ניצני (צילום: יוסי צבקר)

עם זאת, יורם רותם מאמין שמומה עדיין רצויה. "אני היום מגיע לוויקיפדיה כשאני רוצה לדעת משהו, כי אני יודע ששם יותר מעודכן. חבל שלא מפתחים את מומה יותר. אולי אפילו לא צריך משהו מסחרי, אלא גוף ממשלתי מסודר שייקח את זה לידיים שלו לטובת המוזיקה הישראלית והתרבות הישראלית", הוא מציע.

"הרי היום אין תחליף לזה", ממשיך רותם. "יפה ירקוני נפטרה - אין אף ספר שמדבר עליה בצורה רצינית. נשענים על האינטרנט ואם המקור אמין אתה מקבל תמונה אמינה. אם לא - חבל. אני קורא היום כל מיני דברים עם אינפורמציה ממש לא מדויקת".

"בכל העולם קיימים מקורות כאלה. למה שפה לא יהיה מקור מעודכן כזה?", הוא מוסיף. "אני ישבתי על הערכים האלו ימים ולילות והצלבתי מידע כדי לא ליפול על שטויות. היום כל אחד יכול לכתוב בוויקיפדיה ואתה לא יודע אם הערכים אמינים כמו במומה", הוא אומר. "מישהו צריך להחיות את מומה. זה מאוד חשוב".

קוטנר כבר ותיק ומבין דבר או שניים בתחום. וככזה, הוא חושב שאין לדבר כזה סיכוי אמיתי. "הלוואי שהיה אפשר לעשות את הדבר הזה שוב. אם היה לי הרבה כסף והייתי יכול להחיות את האתר ולעדכן אותו מעט – הייתי עושה את זה. ברור. אבל גם אז לא גמרנו לעבוד על הכל ולא היה כסף. אז עכשיו? ברור שלא".

"מבחינת זכויות, אני יכול בתום שבע שנים להקים אנציקלופדיה מתחרה או להחיות את מומה באופן עצמאי. החומרים האלו כבר שלי עוד פעם", הוא מגלה. "אולי צריך לדבר עם קשת על למה זה כל כך לא נגיש וכל כך נבלע בתוך mako. לי אין איך להסביר את זה. אני בכל מקרה, לא מרגיש שיש לי זכויות להתערב שם במה שקורה".

יפה ירקוני מופיעה ב"טלתרום" (לשכת העיתונות הממשלתית , סער יעקב)
מי יספר את המידע המדויק? יפה ירקוני (צילום: לשכת פרסום ממשלתית, סער יעקב)

ואולי בכל זאת, הקבורה הלא רשמית של מומה היא לא סיפור כזה גדול: "אולי היום, בגלל שכל ילד בן שמונה יכול לפתוח אתר, לא צריך תחנה מרכזית כזאת", אומר קוטנר. "בעיני זה חבל, אבל אלו החיים: בזמן שעבדנו על מומה, Ynet הקימו את האנציקלופדיה שלהם, ואז באה וויקיפדיה וקצת איבדנו את הצורך לכזאת אנציקלופדיה. למרות שהמון פעמים גם בקומוניקטים מיחצנים וגם באתרים שאמנים פותחים – אני עדיין רואה את הטקסטים שלי ושל אחרים ממומה.

"זו כנראה הקארמה שלי", מסכם קוטנר. "הייתי בין מקימי מומה ואז וויקיפדיה באה וביטלה את הצורך. הייתי בין מקימי ערוץ המוזיקה ואז הגיע יוטיוב וביטל את הצורך לזה. אולי אני לא רלוונטי היום. אולי אני צריך לפרוש".

תגובות:

אמה של אלה לורן, חיה למלבאום, סירבה להתראיין לכתבה. גם גיא בהר, ממייסדי האתר, סירב להתראיין לכתבה.

מקשת נמסר בתגובה: "קשת הקימה את מומה לפני כעשור כאחת ההשקעות הראשונות בתחום האינטראקטיב. מומה נולדה מתוך חזון לייסד אנציקלופדיה של המוזיקה הישראלית ובמובנים רבים הקדימה את זמנה כמאגר בלתי נדלה של אינפורמציה בתחום. במהלך השנים נסגר האתר ולאחר מכן חזר במתכונת מצומצמת בעזרתה ובזכותה של משפחת למלבאום מתוך מטרה לשמרו. עם כניסתם של ויקיפדיה ויוטיוב לחיינו השתנה אופן הצריכה והשימוש באתר. אנו גאים בכך שמומה ממשיכה להיות נוכחת וקיימת בתוך אתר mako ואלפי ערכיה נצפים בכל יום על ידי אלפי גולשים".