עוד לפני שכסף מסובב את העולם, מיתוסים הם אלו שמסובבים אותו; ובעיקר המיתוסים הראשוניים - אלו שעוסקים בחיים, במוות ובתשוקות, אלו שמחלחלים דרך ה-DNA, דרך לחישות מהוסות של מבוגרים, בגיל מוקדם מכדי להבין בדיוק; כשכל מה שאפשר להיות בטוח לגביהם זה שהם החומרים מהם עשויה האמת. "נערות למופת" של שהרה בלאו עוסק במיתוסים ובכוח המאגי שלהם, שחוצה דרך שנים והיסטוריה, ומצליח להתעורר בכוח מחודש, רענן ומכלה-כל בכל פעם שילד מגלה אותם.
שהרה בלאו נושמת מיתוסים וכשהיא נושפת אותם בחזרה לאוויר העולם הם מעורבים בהבל המהות הפרטית שלה, שהופכת אותם באלכימיה לחומר מכשף, מסעיר, מפחיד ומפתה. ב"יצר לב האדמה" שלה מ-2007, היא לשה במקוריות את מיתוס הגולם מפראג, ועכשיו ב"נערות למופת", היא מעוררת מחדש שד יהודי אחר מרבצו, ועוסקת בצ"ג בנות, תשעים ושלוש הקדושות מגטו קראקוב סיפור מוכר על גבורה וקדושה וזהות יהודית העוסק בתשעים ושלוש תלמידות ומורות חרדיות שנכלאו והוכנו לקראת קבוצת חיילים גרמנים שעמדו לכאורה לאנוס אותן. הנערות שהעדיפו מותן על פני חילול כבודן, בלעו רעל והקריבו חייהן על מזבח השם, וסיפורן הגיע לעולם בצוואה משותפת שכתבה חיה פלדמן, אחת מתלמידות "בית יעקב".
גיבורת "נערות למופת", באת כוחה של בלאו להתמודדות עם מיתוס הקדושות היא חוה קלר נערה בת 17 הלומדת באולפנה בבני ברק, יתומה מאב ואם המגודלת על ידי דודיה המנוכרים. חוה, כמו אותה אישה ראשונה תנ"כית שחטאה והתוודעה לב?ושה ולעירום, נקרעת בין הצניעות שמצופה ממנה לבין תשוקות הגוף, בין החוקים הגלויים והסמויים שמנהלים את חייהן של נערות דתיות, ובין הרצון להשתייך לקבוצת המקובלות לקבלת הדין של מי שלעולם לא תצליח לשייף את הפינות החדות של אישיותה כדי להתאים לתבנית שנוצקה עבור נערות למופת.
מיתוס התשעים ושלוש הטהורות, הקדושות עד מלאכיו?ת, הוא לא המיתוס היחידי שזורם בדמה של גיבורת הספר, וכנגדו יש מיתוס נוסף, הפוך ממנו במהותו ולא פחות מלא כוח מיתוס אפל ומלוכלך של אמה המיסתורית והמתה תלמידת אותה אולפנה שחוה פוקדת, שחטאה את החטא האולטימטיבי לנערות טובות ונכנסה להריון לא רצוי. שני המיתוסים המנוגדים שוצפים בעורקיה של חוה ומושכים אותה כל אחד לכיוון האור והחושך שלו, מתקוטטים ביניהם על שליטה בנפש הצעירה.
כיאה למי שחוקרת באופן אקדמי ואישי מיתוסים יהודיים ושואתיים, בלאו לא מתחמקת מתפקידה, ולאחר שהיא בונה אותם במלוא הילתם המהלכת קסם ויראה, היא גם מפרקת אותם מלמדת אגב כך את העיקרון היחידי באשר למיתוסים באשר הם: מיתוסים לא צריכים להתבסס על עובדות ועל "אמת", הם מתקיימים וניזונים על התשוקות, הכמיהות, והפחדים האנושיים. זה מה שמחזיק אותם בחיים, ואף פיסת נייר מתפוררת לא תהיה עדות חזקה יותר לכוחם, מאשר ילדה אחת שמגדלת אותם ונותנת להם לחיות בקרבה.
לא מעט ספרים נכתבו על ידי סופרים וסופרות בעלי זיקות שונות לדת, אבל בלאו מצליחה לכתוב על חייה של נערה דתייה בלי טיפת צדקנות, באומץ שלא ייאמן כמעט ובכנות שתבהיל את הרכרוכיים ועדיני הנפש. אבל זה טיפשי וחלקי להתייחס לבלאו כאל "סופרת דתיה"; בלאו כמו הגיבורה שלה, היא תשבץ מורכב שההגדרות שלו לא בהכרח מתיישבות בנחת זו לצד זו, והחיכוכים והחריקות ביניהן הופכים את הכתיבה שלה לתופעה ייחודית בספרות הישראלית השבלונית והסדורה במישנתה.
ב"נערות למופת" (כמו גם בספר הביכורים של בלאו), יש מנוע מלא עוצמה שמוזן מהסתירות והתשוקות של נערות שלמדו שהילדות הטובות, הנקיות והצייתניות הן אלו שזוכות בסוף מהאגדות, ואלו שמעזות להתלכלך מסתכנות לא רק בגופן, אלא גם בנפשן. הפרס, שאף אחת לא מעזה לדבר או לחלום עליו בצעירותה, הוא חירות המחשבה. בלאו מוכיחה עבור הנערות הלא קדושות, כולן האסורות בכבלי הדת ואלו האסורות בכבלי החברה בכלל - שחירות המחשבה, היצירה והיצר, היא זו שמהן עשויים המיתוסים השווים באמת לחיות ולמות למענם.
נערות למופת // שהרה בלאו, הוצאת זמורה ביתן, 251 עמודים