אייל גולן חושף את רגשותיו באלבום החדש

"הלב על השולחן", אלבומו החדש של אייל גולן, הוא לא עוד אוסף של שירי חפלה, אלא מקבץ קטעים מלאי רגש ונשמה, וללא ספק אחת היצירות הכי טובות שלו בשנים האחרונות

חגי אוזן

אצל אייל גולן הכל נוצץ וזוהר, במיוחד כשמדובר בשירים והאלבומים שלו. גם כשהוא הציג שירים אישיים שניסו לגעת בכאב, זה היה סטרילי ונקי, מדויק ועומד במקום. כך זה היה בשני אלבומיו הקודמים. כנראה שגם הוא הרגיש שזה היה יותר מדי והחליט לעשות משהו בנדון. באלבומו החדש, "הלב על השולחן" הוא חד, חריף וחסר פחדים. אם באלבום הקודם הכותרת היתה "נגעת לי בלב", הפעם הוא הולך על כל הקופה ושם, כשם האלבום, את הלב על השולחן. החדש של גולן שונה במהותו משני האלבומים הקודמים שלו. קודם כל בגישה - אפשר לשמוע שהוא הולך לכיוון הרגש והנשמה.

האלבום נפתח עם "היא לא את" שמתמודד עם הפשרות בחיים. ברצועה השנייה, "סטטוס מאוהב", החשש שמדובר בשיר גימיק עכשווי סטייל "אני לא זמין", מתבדה במהירות. רמי לב כתב את מה שמתגלה בתור הטקסט הכי טוב שלו מאז "עוד דקה את נעלמת" הקלאסי של זוהר ארגוב. ב"כל החלומות" מתקבלת תמונת האלבום; השיר שכתב והלחין אופיר כהן, הוא שיר דיכאון במלוא הכוח. הבגלמה האסלית והניגון ברבעי טון הם משהו שלא היה באף אלבום קודם של גולן. גם כשהוא נגע בחריף עם "בין הטוב לרע" או ב"מפה לשם", זה לא היה בעוצמה של השיר הזה. בהאזנה ראשונה, נדמה שמדובר בקאבר מכיוון שהפזמון מזכיר שיר בכי כבד במיוחד שהקליטו שימי מזרחי ומושיק עפיה, "אהבה כפולה".

אייל גולן-אשאל (יח"צ , אוהד רומנו)
אייל גולן (צילום: אלעד רומנו)

רק ברצועה הרביעית מגיע שיר נענועים וגם הוא לא כזה קצבי. "געגועים" ממשיך בקו הרטרו והוא ללא ספק ייזכר בזכות המאוואל א-לה מרגול, הוכחה נוספת לחשיבה השונה של גולן. הוא מאלתר סלסול נפלא עם ג'סטה למפיק המוזיקלי תמיר צור: "איפה אני במאוואל הזה, תמיר תגיד לי, תגלה לי", שר גולן ומענג את האוזניים. אין ספק, העניבה נזרקה הצידה והגוף משוחרר לחלוטין.

אחד הטילים הבליסטיים של האלבום הוא ללא ספק "כשאת אינך". שיר נוסף שכתב והלחין אופיר כהן, שנפתח בעוצמה ונע באווירה שלו בין מוסיקה יוונית לגרוב של רוק. הבוזוקי ויתר כלי המיתר ממלאים את השיר בחום.

ב"יותר חזק ממני" ממשיך גולן להתנסות בצלילים שעד כה היו זרים לו, כלומר רבעי טון. הצליל המוביל בשיר הוא מקאם ערבי "סבא" שאפשר לשמוע אותו בלהיט החפלות "נשבע לך לא בוגד". כן, עד לשם הקצין גולן, אך למרות הניסיון המעניין, זה לא עובד. משהו בשיר לא זורם ולא ממש מתלבש.

שיר הנושא נפתח בסולו בוזוקי מעולה של אריק כהן. בכלל, הבוזוקי מאוד דומיננטי באלבום הזה. השיר שכתב והלחין הזמר פאר טסי מתאים לגמרי לשאת את שם האלבום. שם חדש שהצטרף למצבת היוצרים אצל גולן הוא דודו מתנה שכתב והלחין את "העץ שבגן" המצוין. "אל תגידי" מזכיר לפחות באווירה ובמקצב את "שיר למזכרת" של עופר בדיחי שחודש על ידי הפרויקט של רביבו. גם הפעם, הבוזוקי מוסיף המון לשיר.

המחסור בשירים קצביים בז'אנר ניכר גם באלבום הזה. השיר הקצבי הטוב ביותר באלבום הוא "מנגנת את חיי" שבו גולן נשמע שוב משוחרר וחי את השיר. הגיטרה הנפלאה מתכתבת עם שירים דומים מן העבר הרחוק והמתוק. הרצועה הסתמית ביותר באלבום היא "ישראל". שיר שהוא בעצם ניסיון גס לשחזר את הצלחת "מי שמאמין", שהוא בעצמו חיקוי של "אנחנו מאמינים בני מאמינים" של חסידות ברסלב. אין ספק שהשיר יהפוך ללהיט במשחקי הנבחרת. באותה מידה אין ספק שמדובר בשיר מיותר. אפשר היה בלעדיו.

"הלב על השולחן" הוא אלבום שבו גולן סוף סוף מתנסה באמת בטעמים אחרים. הוא מוריד את הרגל מהגז, נותן לכלי הנגינה לדבר, מכניס חריף אמיתי לצליל הנקי האופייני לו. כל אלו מרכיבים שעזרו לגולן ליצור את אלבום הנשמה הכי גדול שלו.

מה אתם חשבתם על האלבום החדש של אייל גולן? ספרו לנו בפייסבוק

    קניות

    עבור לאתר המלא להורדת האפליקצייה
    חזור לאתר המותאם