אמן הבלוז בי בי קינג הלך לעולמו היום (שישי) בביתו שבלאס וגאס והוא בן 89, כך אישר מנהלו לכלי התקשורת. קינג מת בשנתו. בשנתיים האחרונות חלה התדרדרות קשה במצבו הרפואי בעקבות מחלת הסוכרת. באוקטובר 2014 התייבש קינג בתום הופעה ונאלץ לבטל את שארית ההופעות שנשארו לאותו סיבוב. באפריל של אותה שנה פצח במונולוג של 45 דקות על הבמה והוביל את הלהקה בנגינה לא מדויקת. באחרונה הובהל קינג לבית חולים בנוואדה שוב בשל התייבשות. בתחילה חל שיפור קל במצבו אך לאחריה הגיעה התדרדרות קשה.
קינג נחשב למלך הבלוז ולא רק בגלל שמו. הוא דורג על ידי מגזין התרבות "Rolling Stone" במקום ה-3 מבין 100 הגיטריסטים הטובים של כל הזמנים. ובמקום ה-17 ברשימת 50 הגיטריסטים של כל הזמנים על ידי יצרנית הגיטרות "גיבסון".
במשך השנים פיתח קינג סגנון נגינה מובחן ושימש כמודל לאלפי גיטריסטים. הוא שילב בין בלוז, ג'ז, סווינג ופופ, מהן יצר סאונד ייחודי. קינג העיד על עצמו שמעולם לא ניגן לפי אקורדים ונסמך על אילתור.
קינג נולד במיסיסיפי בשנת 1925 תחת השם ריילי קינג כבנם הבכור של זוג אריסים שעבדו בשדות כותנה. הוא גדל אצל סבתו לאחר שאמו עזבה את אביו לטובת גבר אחר נפטרה כשהיה בן 9. קצת לאחר מכן גם הסבתא נפטרה. קינג, שהיה קוטף בשדות כותנה וכשבגר גם עיבד את השדות כנהג טרקטור, היה פורט אקורדים שלמד מהכומר המקומי. הוא ניסה לבנות גיטרה מעצים וחוטי ברזל שמצא ובסוף חסך מספיק כסף כדי לקנות לעצמו גיטרה והחל להופיע.
קינג עבר לממפיס שם הקים להקה בשם the B.B. King Review, שכללה נגנים מפורסמים כמו פלויד ניומן (סקסופון בריטון), ג'ורג' קולמן (סקסופון טנור) ואחרים. יחד הם יצאו לסיבוב הופעות בערים מרכזיות בארה"ב, כמו וושינגטון, שיקאגו, לוס אנג'לס, דטרויט וסנט לואיס.
את שם הגיטרה המפורסמת שבגללה התפרסם "לוסיל" הגה בחורף של 1949, כאשר ניגן במועדון ריקודים בעיירה טוויסט שבארקנסו. המועדון היה מואר בתאורת נפט, שהיתה מקובלת באותם ימים, במהלך ההופעה שני גברים שהתקוטטו הפילו מיכל נפט שהבעיר את האולם והאנשים החלו להתפנות במהירות מהמקום. כשהיה בחוץ הבין קינג שהוא השאיר את הגיטרה שלו בתוך הבניין הבוער ונכנס חזרה כדי להציל אותה. למחרת, גילה קינג שהתיגרה שגרמה לשריפה פרצה בגלל מאבק על ליבה של אישה בשם לוסיל ולכן קרא קינג לגיטרה שלו לוסיל. כתזכורת לכך שאין לעשות דברים טיפשיים כמו לריב על אישה או לחזור לבנין בוער כדי לחלץ גיטרה.
את השם BB קיבל בהיותו תקליטן בתחנת הרדיו השחורה הראשונה WDIA, שם זכה לכינוי נער הבלוז מרחוב ביל שהפך ל "נער הבלוז" (Blues boy) וקוצר לכדי ראשי התיבות בי. בי.
קינג הפך לאחד השמות המוכרים בז'אנר הרית'ם אנד בלוז של שנות ה-50, עם להיטים כמו "Woke Up This Morning", "Sweet Little Angel ו- "Luck". אלה הובילו את קינג להופיע במוסדות תרבות מרכזיים כמו תיאטרון אפולו בניו יורק. 1956 הפכה לשנה שוברת שיאים עם 342 קונצרטים מוזמנים ושלושה סבבי הקלטות. מלך הבלוז ביקר בישראל בשנת 1971 כאשר הופיע בקולנוע אואזיס ברמת גן.
לאורך השנים קינג גם קטף מספר פרסים משמעותיים. ב-1970 זכה בגראמי עבור "The Thrill Is Gone" והוביל במצעדי הפזמונים של הפופ והאר אנד בי. ב-2004 זכה בפרס הבינלאומי על שם פולר למוזיקה. ב-1990 זכה במדליה הנשיאותית לאמנויות שהעניק לו ג'ורג' בוש האב ובמדלית החופש ב-2008 שהעניק לו ג'ורג' בוש הבן.
ב-1988 גילה קהל מאזינים חדש באמצעות שיתוף הפעולה עם להקת U2. בשנת 2000 הקליט עם אריק קלפטון אלבום משותף. בנוסף הופיע קינג גם בסרט "האחים בלוז" כסולן להקת נערי התנין מלואיזיאנה
ב-2006 הכריז קינג על סיבוב הופעות אחרון בהחלט, אך המשיך להופיע גם אחריו. ב-2008 נפתח מוזיאון על שמו באינדיאנולה מיסיסיפי, המנציח את הקריירה של קינג ואת תרבות הבלוז שצמחה באזור. ב-2012 יצא סרט דוקומנטרי על חייו בשם "The life of Riley" בקריינותו של מורגן פרימן.
חברים נזכרים בראשית דרכו של המלך
בי בי קינג נישא פעמיים, כאשר שני הנישואים הסתיימו בשל הנטל שגרמה כמות ההופעות האסטרונומית שלו. הוא הותיר אחריו 15 ילדים מ-15 נשים שונות, ונכון לשנת 2004 היו סב ל-ל-50 נכדים.