וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

"האנשים שעוסקים באמנות כאן מבוצרים"

5.6.2015 / 0:47

גבי קלזמר, דיקאן הפקולטה לאמנויות 'המדרשה' במכללת בית ברל פותח קיץ ראשון בתפקיד, מדבר על תוכניותיו לעתיד ומנסה להבין מדוע אנחנו לא רואים יותר אמנות מצוינת

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
קמפוס הפקולטה לאמנויות המדרשה/מערכת וואלה!, צילום מסך
קלזמר: "פה יש חבורה כזאת והכל יותר חברתי, נגיד כך, ואולי זה מגביל באיזשהו אופן. כי נוצר איזה קונצנזוס ששומר את כולם יחד כדי שאף אחד לא יבלוט יותר מדי. כל ה'בסדר' הזה ממצע אותם"מ

גם אם אתם לא יודעים את זה, אתם מכירים יצירת אמנות של גבי קלזמר, הדיקאן החדש של הפקולטה לאמנויות המדרשה במכללת בית ברל (להלן: המדרשה). העוברים ושבים בשדרות בן גוריון בתל אביב יכלו להתרשם מאז שנת 1991 מיצירתו 'פסל מנדטורי #1'. שמונה מאות ס"מ של פלדה שמחוברים לעמוד חשמל ומדמים פנס רחוב.

מינויו של קלזמר נועד לשמש אלומת אור בתוך שורה של סערות קטנות שהתחוללו בשנה וחצי האחרונות סביב מוסדות לימודי האמנות המובילים בישראל, בצלאל והמדרשה. כך עזב ד"ר רפאל זגורי אורלי את תפקידו כראש התוכנית ללימודי התואר השני בבצלאל בעקבות שינויים שערכה ההנהלה בתוכנית הלימודים, ובהמשך התפטרה נשיאת בצלאל פרופ' אווה אילוז. בין אלה נרשמה עזיבתו של דיקאן הפקולטה הקודם במדרשה, דורון רבינא שביקש לסיים את תפקידו לאחר חמש שנים בתפקיד ובמקומו הובא שחקן החיזוק גבי קלזמר, שנכנס לתפקידו לפני חמישה חודשים.

קלזמר (64), בוגר בצלאל שעזב ללונדון בסוף שנות ה-80, השלים תואר שני באקדמיה המלכותית לאמנויות, הוסמך כדוקטור לפילוסופיה ולימד שם במחלקה לעיצוב. כעת חזר קלזמר לגור בירושלים שממנה צמח כאמן, ולעבוד במכללת בית ברל בשרון, שם יכשיר את דור העתיד.

אתה שמח שחזרת לפה?

עוד לא השתקעתי, אני בעיקר עובד וזה מאוד מעסיק אותי. אני רואה את זה ממש כאתגר לחולל שינוי במדרשה.

seperator

למתמצאים בתולדות האמנות הישראלית מוכר קלזמר בראש ובראשונה כחלק מן הצמד הפרפורמטיבי "גבי ושרון". הוא והאמן שרון קרן, ששירתו ביחד בצבא ולמדו זה לצד זה בבצלאל, יצרו עבודות קונספטואליות בגלריות ובמוזיאונים בשנות ה-70. כך למשל חבשו את עצמם כפצועים, ענדו מדליות והסתובבו בין מקבלי אות העוז והגבורה במהלך טקס החלוקה בשנת 1974. בהמשך נטש קלזמר את האמנות הפוליטית ועבר להתמקד בציור: הוא בנה מכונות ציור שבאמצעותן יצר ציורים מופשטים גדולים, כדי לסמל את המבוי הסתום שאליו הגיע הציור באמנות העכשווית.

"הייתי בסיירת שקד ביחד עם שרון ופואד בן אליעזר היה מפקד היחידה שלנו. יצאתי מהצבא מאוד כועס כי ראיתי דברים לא יפים בעזה. ראיתי את הכיבוש הזה, איך הוא מתנהל די מקרוב וזה ממשיך כך. כלומר שום דבר לא השתנה. אני לא מחדש בזה ולכן אני גם לא פוליטי יותר", מסביר קלזמר. "אני לא מוצא דרך או טעם לבטא את הדעות הפוליטיות שלי באמנות. זה איכשהו לא מעניין אותי כל כך כי אני חושב שמאמר ביקורתי טוב בעיתון יעשה את העבודה יותר טוב".

כעת נדרש קלזמר לגבש שפה שאינה אמנותית גרידא כדי לגרום לכך שבמדרשה יהיה יותר טוב ומעניין. "המקום קצת הוזנח במשך שנים. הזנחה פיזית, הזנחה של ציוד, הזנחה של מבנים שצריך לעבוד עליהם כדי שיהיה נוח, עכשווי, מתוקן", מספר קלזמר ומונה רשימת מטלות. "צריך שתהיה נגישות גבוהה מאוד למידע, שתהיה נגישות ללימודי חוץ, צריך לפתח אגודת ידידים, צריך לפתח חילופי סטודנטים. צריך לפתח כל מיני דברים".

"אני לא בטוח שאני הביצועיסט הכי טוב אבל אנסה", מצטנע קלזמר שמתחיל את חודשו החמישי בתפקיד. "כי באמת צריך לעשות. אפשר לדבר על חילופי סטודנטים, אבל צריך לייצר אותם כדי שסטודנטים יסעו ויחזרו כדי שסטודנטים יבואו. אם המקום יקבל את האלמנטים האלה אני בטוח שהוא יהיה יותר חי, מעניין, רבגוני ופתוח".

הבעיה החמורה ביותר שעומדת לפתחו של קלזמר למעשה טמונה בגזרת הסטודנטים ובמספר הנרשמים הנמוך. "כנראה אנשים פחות ופחות הולכים ללמוד אמנות, וזה לכל אורך החזית", הוא אומר.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

זה כל כך טעים ופשוט: מתכון לבננות מקורמלות

בשיתוף חברת גליל
אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
צריך להטיל את המשקל הרב על היצירה. עבודה של גבי קלזמר/מערכת וואלה!, צילום מסך

וזה רע לנו?
"אני אגיד לך את האמת, זה לא רע. אבל זה אומר שיש עליך יותר ויותר לחצים מצד המוסדות לגבי מרצים ולגבי פתיחת מחלקות כלומר הלחץ על בתי הספר לאמנות יגדל כי הכיתות יקטנו ושכר הלימוד יעלה".

ואכן הלחץ גובר. בין כותלי המוסד רוחשות שמועות חדשות לבקרים על גלי פיטורים, והמורים מגבשים ועדה שתתווך בינם ובין המוסד. "יש תזוזות מאוד מאוד קטנות כי יש מאמץ אדיר לשמר את סגל המרצים", אומר קלזמר בניסיון להרגיע את הרוחות, אך מודה שיתכנו קיצוצים בעתיד, "בשוליים - כי יש לך שיעורי בחירה שאתה ממלא אותם בשלושה-ארבעה סטודנטים והם מרוקנים את שיעורי הבחירה של המורים האחרים, אז אתה נשאר עם יותר שיעורים אבל הם מורכבים מקבוצות קטנות של סטודנטים. באיזשהו רגע אתה אומר אולי אני צריך בכל זאת לקצץ פה אבל באמת שהסיבות הן מערכתיות. אני מקווה שלא אידרש לעשות את זה".

במבט לעתיד, לקלזמר יש דרישות משלו. "הייתי אומר שצריך לתת רישיון רק לאמנים הטובים", הוא אומר. "הבעיה היא שיש אמנים לא כל כך טובים עם כוונות טובות שעושים את הדברים. באנגליה למשל אתה רואה הרבה דברים מאוד מאוד טובים והרבה מצוינים, ויכול להיות שבארץ אתה לא רואה מספיק דברים ממש מצוינים בהרבה תחומים".

קלזמר נועץ את הסיבה לבינוניות הזאת במנטליות של הסטודנט הישראלי. "מודל הסטודנט שאני ראיתי באנגליה הוא יותר עצמאי מהסטודנט הישראלי. הוא לא כל כך חלק מהחבר'ה. הוא לא חברתי כל כך, הוא יותר לבד. בא מאיזה מקום לאוניברסיטה, מהגר לתוך העיר. פה יש חבורה כזאת והכל יותר חברתי, נגיד כך, ואולי זה מגביל באיזשהו אופן. כי נוצר איזה קונצנזוס ששומר את כולם יחד כדי שאף אחד לא יבלוט יותר מדי. כל ה'בסדר' הזה ממצע אותם". לדבריו של קלזמר נשמעו השבוע בכלי התקשורת וברשתות החברתיות קולות מאוכזבים מתערוכת הבוגרים של המחזור ללימודי תואר שני בבצלאל.

אך למרות שבלונדון "יש יותר סרטים, מוזיקה טובה וטלויזיה מצוינת", קלזמר לא חושב שצריך להביא אותה לכאן. "כמובן שאתה רוצה לייצא מפה משהו ולא לייבא אותו. אני חושב שהדבר האידיאלי שאני אוכל לעשות זה להמציא מודל למדרשה ולא לייבא מודל".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
רוצה למצוא את האנשים יותר פרושים. גבי קלזמר/מערכת וואלה!, צילום מסך
"האנשים שעוסקים באמנות כאן קצת מבוצרים בתוך הבונקר הזה כדבר שצריך להגן עליו. בשעה שהיה מעניין שהיו פותחים אותו"

מודל המדרשה כבר שונה פעמים רבות בעבר. בית הספר לאמנות "המדרשה" נוסד על ידי הצייר אליהו בילס בשנת 1946 כ"מדרשה למורים לציור ולמלאכה" ופעל באותם ימים כסמינר ערב בתל אביב. בהמשך הופרדו הוראות המלאכה והציור ושם המוסד הוסב ל"מדרשה למורים לציור". לאורך השנים נדדה המדרשה בין כמה לוקיישנים ומאז 1987 היא נמצאת בקמפוס של מכללת בית ברל סמוך לכפר סבא. בתקופת כהונתו של דורון רבינא הפך בית הספר לאמנות לפקולטה לאמנויות המדרשה, שינוי שרבים רואים בו סימן להטמעות תהליך ה"אקדמיזציה" המסרס. קלזמר, שסירב בעבר לנהל את המחלקה לאמנות פלסטית בבצלאל, מוצא בהגדרה זו - שמכוונת לתחומי יצירה רבים - שחרור שיש להרחיב אותו.

"האנשים שעוסקים באמנות כאן קצת מבוצרים בתוך הבונקר הזה כדבר שצריך להגן עליו. בשעה שהיה מעניין שהיו פותחים אותו", אומר קלזמר ופורש את חזונו כדיקאן: "אני רוצה פרויקט מדעי. פרויקט שהוא חברתי ועמוק. פרויקט שהוא יותר ניסיוני בכל תחום. אם זה במחקר של חומרים או משהו שהוא בכלל קשור לגיאוגרפיה, קשור לאקולוגיה, או לאיזשהו רעיון פוליטי כזה או אחר".

"הייתי רוצה למצוא את האנשים יותר פרושים", הוא מוסיף, "לדעת שיש לי קבוצת סטודנטים שעובדת בגליל, קבוצת סטודנטים שעובדת באלסקה. לדעת שעובדים שם כי הם הצליחו ליצור את הקשרים לעצמם, כי הם הצליחו להיות מוזמנים או ליצור קבוצה שהם עובדים איתה. אנחנו צריכים לעזור לעצמנו, ללמד את עצמנו לעבוד ככה. אני חושב שאנחנו יותר מדי פסיביים. מחכים שאיזו גלריה תקרה וזה יהיה בסדר. אני חושב שצריך דברים שהם קצת מיינד בלואינג. ובשביל זה אנשים צריכים להיות הרבה יותר משוחררים. עם הרבה יותר ביטחון לגבי עצמם. אנחנו נמצא את התיאוריות לתמוך בכם ולהסביר אתכם. ללכת עם זה וללכת רחוק עם זה".

אין תמונה. צילום מסך, מערכת וואלה!
לתת רשיון רק לאמנים המצויינים. קמפוס המדרשה/מערכת וואלה!, צילום מסך

האמירה הזו עומדת בניגוד מוחלט לאתוס שנהוג לא רק במדרשה אלא בבתי ספר לאמנות בכלל, שתלמידים בהם מתלוננים רבות על ביקורת העבודות המסרסת. "בבית ספר שאני למדתי בו כמעט ולא היתה ביקורת", מתייחס קלזמר לאקדמיה המלכותית לאמנויות בלונדון. "זה גם הרבה פעמים לא נעשה בפורומים ציבוריים אלא בין המנחה שלך ובינך, או בין מנחים אחרים שאתה יכול להזמין. זה מאוד אישי".

"מעניין לבדוק את זה", עולה בראשו של קלזמר רעיון, "אם היינו מבטלים את הביקורות לגמרי באיזושהי תקופה במדרשה - מה היה קורה. אני גם חושב שיש לנו בעיה עם הביקורת כשאנחנו מסתכלים אחורה על איך ביקרנו עבודות וכמה היינו אורתודוכסים. ואולי זו בכלל גם תופעה ישראלית. אנחנו מדינה שמסתכלת על קריטריונים חיצוניים.

"אני חושב שצריך להטיל את המשקל הרב יותר על יצירה עצמאית. על זה שתלמד לחקור את עצמך ולמצוא את הקול של עצמך כדי שזה באמת יהיה משהו מקורי", אומר קלזמר. "כי אני חושב שהרבה ממה שאני רואה זה חיקוי של סגנונות באמנות עכשווית כאלה ואחרים. שזה בסדר, כי אני חושב שחלק מהלימוד של אמנות תמיד היה לימוד מחיקוי כמו ילד. זה מוצא חן בעיניי? אתה מנסה בעצמך לעשות את זה. אני חושב שגם בספורט אנשים ככה מתקדמים ומחקים גיבורים. יכול להיות שיש משהו נכון בזה, נגיד כך. שאתה 'עושה כמו' כי אתה לומד".

אחד הדברים שהמדרשה מתגאה בהם בשנה האחרונה, שאיננו ניסיון מקורי, הוא הגלריה שפתחה במלון רויאל ביץ' ברחוב הירקון 19. המוסד זכה בחלל במסגרת מכרז של עיריית תל אביב תחת ההבטחה שישמש את תושבי שכונת כרם התימנים הסמוכה. בפועל, בערבי העיון והפתיחה שמתקיימים במקום מאז 2013 לא נמצא אף תושב מהשכונה. "זה טוב שאת אומרת לי את זה למרות שכל המלון הזה נולד ומתקיים בחטא. אני חושב שתושבי השכונה צריכים לקבל חדרים חינם בסופי השבוע בהגרלה", צוחק קלזמר. "אני באמת לא יודע איך לגשר על הפערים האלה. כשאתה רוצה לעשות דברים מצוינים אתה נדחק לאיזו רמה אליטיסטית של דברים ואם אתה מוריד את זה ואתה רוצה לעשות דברים פופולריים או דברים שהם חברתיים, יש סכנה שתהפוך למתנ"ס".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully