הדיון סביב "הזמן המקביל", הצגת תיאטרון אל מידאן, ממשיך להיות סוער. לאחר שיו"ר ועדת הרפרטואר של סל תרבות בתחום התיאטרון טענה כי חברי הוועדה לא ידעו על הקשר שבין ההצגה לסיפורו של המחבל ואליד דקה, סותר את דבריה חבר ועדה אחר.
מחמוד סובח, חבר ועדת הרפרטואר בתחום התיאטרון ומורה בתיכונים ב' וג' בשפרעם, אומר לוואלה תרבות: "לפני שאנחנו מאשרים כל הצגה, אנחנו מקבלים איזשהו נייר על ההצגה עם הפרטים מי עשה, מי כתב, מי ביים, מי השחקנים, תקציר הסיפור והרקע על ההצגה עצמה. אף אחד לא יכול לבוא ולטעון 'לא ידעתי!' וחוץ מזה, נניח שהיא ידעה וההצגה עשויה ברמה מאוד מאוד גבוהה, היא יכולה לפסול את ההצגה בגלל הטעמים הפוליטיים שיש בה?".
בפרסומים קודמים דווח שהוועדה שהתכנסה אתמול (שני) תדון בנושא המשך הצגתה של 'הזמן המקביל', ההצגה שהתבססה על סיפור שכתב וליד דקה, חבר החזית העממית שהורשע ברציחתו של משה תמם. סובח טוען שבזימון שקיבל לישיבת הוועדה הנושא כלל לא הופיע ונשמט מסדר היום.
שר החינוך נפתלי בנט צייץ בחשבון הטוויטר שלו בשבוע שעבר שבמידה וחברי הוועדה לא יסירו את ההצגה, יעשה זאת בעצמו. לאור דברים אלה אומר סובח: "אני יכול להבין את שר החינוך, אני לא מסכים איתו אבל יכול להבין אותו. שר זה לא תפקיד מקצועי אלא תפקיד פוליטי אז אני לא יכול לצפות משר להתנהל מקצועית ולבחון הצגה באופן מקצועי לפי שפת התיאטרון. זה לא מונע ממנו להיות שר. אם הוא לא מכיר את שפת התיאטרון. הוא לא חייב להיות פיזיקאי על מנת לנהל את עניין משאבי הפיזיקה או לימודי הפיזיקה בישראל".
אם השר יחליט להוריד את ההצגה?
נחיה ונראה. אם יחליט השר אז השר יחליט ואחריו יבוא עוד שר ויחליט אחרת ואחריו עוד שר ועוד שר. את מבינה מה קורה? צריך להוציא את הפוליטיקה מהחינוך, פשוט מאוד".
"תראי, ההצגה היא הצגה תיאטרלית ברמה מאוד גבוהה", מוסיף סובח. "אפילו העניין הפוליטי שם הוא מאוד לא בולט. זה לא קלישאות ולא האשמות. הם פשוט לקחו את חיי האסירים בתוך הכלא. זה לא משנה אם הם לקחו כלא ישראלי, או כלא אמריקאי. הסיפור עוסק באסיר שנמצא בתוך כלא והוא מבקש לחיות. לממש את החיים האישיים שלו".
וזה לא משנה שהאסיר הזה לקח חיים של מישהו אחר?
"חיים של מישהו אחר? את שואלת עכשיו שאלה פוליטית שאני לא יכול לענות עליה. תראי, אני לא שופט ולא יודע מה הוא עשה או לא עשה. אני יכול לענות לך על שאלות מקצועיות בקשר להצגה. חוץ מזה אני לא יכול להשיב"
סובח מדגיש שכאיש חינוך הוא דורש מתלמידיו לראות 15 הצגות בשנה. "גם בהמלט יש טעם פוליטי אז הם רואים גם את המלט. אין הצגה בעולם שאין בה איזשהו טעם פוליטי. עכשיו זה עניין של פרשנות, זה עניין של פוליטיקה. הרי גם ב'רעולים' (הצגה שנכתבה בידי אילן חצור, עלתה לראשונה בשנות ה-90 בפסטיבל עכו ועלתה שוב בערבית בראשית שנות ה-2000. ט"ק) יש טעם פוליטי ולומדים אותה סו וואט? בהצגות של חנוך לוין אין טעם פוליטי?".
"בגלל שזו הצגה בערבית ומי שעשה את ההצגה הזאת הוא תיאטרון ערבי עולות שאלות", אומר סובח.
אתה טוען שהביקורת נגד ההצגה נובעת מגזענות?
"אני לא יכול להגיד גזעני אבל כן פוליטי. וחבל, מאוד חבל שאנחנו מגיעים למצב כזה. חבל שהנישה של חנוך לוין עומדת בסימן שאלה. חבל מאוד שמי שחושב אחרת במדינה הזו הוא כבר בנישה של האחר. חבל. אני לא יכול להגיד שזה רק עניין ערבי. הרי לפני רגע היו ההתבטאויות של גרבוז. אנחנו הרי כל יום אוכלים, שותים, ונושמים קטעים פוליטיים. בגלל שאנחנו תיאטרון והשר שלנו הוא בנט אסור לנו לדבר פוליטיקה? נו באמת. לאן הגענו?"
בניגוד לפרסומים קודמים, לוואלה תרבות נודע שבין החודשים מאי 2014 - מאי 2015 צפו בהצגה 4,002 איש, מתוכם רק 750 תלמידי בית ספר. היועצת האמנותית של תיאטרון אל מידאן סלווה נקארה טוענת שהתלמידים שראו את ההצגה הם תלמידים ערביים בלבד שכן קהל היעד העיקרי של התיאטרון הוא הקהל הערבי. "יש לנו מגוון של הצגות מאוד רחב מגיל שנה-שנתיים עד 90". "התיאטרון מציג לפעמים בפני קהלים יהודיים בליווי תרגום" אומרת נקארה ומציינת שהפעם היחידה שבה "הזמן המקביל" הוצגה בליווי כתוביות ארעה באוניברסיטת חיפה כשהוצגה בפני סטודנטים. "שנה וחצי ההצגה הזו מציגה ואף אחד לא התעניין בה בקהל היהודי. ברגע שנודע שהבאנו קהל יהודי ושההצגה מלווה בתרגום לעברית אז קיבלנו את הזבנג".
בלהה בלום מסרה בתגובה לטענה כי ידעה על הקשר בין ההצגה למחבל: "זה שקר מביש. אני מוכנה ללכת למכונת אמת... החברים שהיו בוועדה כולם החליטו פה אחד בעניין. כולם אנשים משכילים. ויש להניח שהם לא מתעסקים עם האשמות מגוחכות כאלה. אני מאוד גאה בחברי הוועדה שפועלים יחד לטובת התיאטרון בארץ כולה ללא הבדל דת, גזע ומין". בלום הוסיפה כי הטענה לגבי הסרת הנושא מסדר היום אינה נכונה וכי האדם שתיאם את הפגישה שייך את הדיון תחת הנושא שונות.
ממשרד החינוך נמסר בתגובה שטרם נתקבלו מסקנות ועדת הרפרטואר.