מושיק עפיה - I Love You (3:33)
מי אוהב את מושיק עפיה? אמא ואבא. מי אוהב את מושיק עפיה? סבתא וסבא. מי אוהב את מושיק עפיה? אני, אתה ואת. כל העולם כמעט. אז למה לא כל יום מושיק עפיה? שאלה מעניינת זו, כמו שאלות מעניינות רבות אחרות, עולה מההאזנה לשירו החדש של מושיק עפיה, בו מסביר מושיק עפיה עד כמה עזה ובוערת היא אהבתם של האנשים למושיק עפיה. לפחות בין כותלי השיר הזה, מושיק עפיה הוא דבר הרבה יותר חשוב ואהוב מהשבת. איפה הוא ואיפה היא.
כדי להמחיש את זה בדרך נהירה ומשכנעת, עפיה משתף עמנו פה - בשפה של כיתה טיפולית (משה בן אברהם) ולרקע דאנס כמעט עדכני בסגנון ים תיכוני (תמיר צור) - מחשבות שחולפות בראשו בזמן שהוא מתכונן להופעה, או אולי בזמן שהוא מופיע. בפזמון, שככל הנראה אמור לשלהב ולקרחן, הוא אף מציג בקיאות מרשימה בשפה האנגלית. פרט לשם השיר, אותו מצליח עפיה להגות 17 פעמים ללא כל טעות לשונית, מופיע בו גם משפט בן חמש מילים, שארבע מהן באנגלית והחמישית כתובה באותיות אנגליות ("?How Are You Mister Ketzev").
מבחינה זו, מדובר בהישג מרשים של עפיה בכל קנה מידה. השיר עצמו חלש למדי, מפוזר ברמה המלודית, לא מקיים את הבטחתו הפנימית להיות להיט ("הלהקה כבר מוכנה ויש כאן מצב רוח / אני מביא להיט, תתכונן אין זמן לנוח") ועילג באופן מחפיר ("איך הכל פה ייגמר, אני כבר לא יודע / אח, איזה לילה מפגר, אני כבר משתגע"), אבל זה לא משנה כי עכשיו, כשעפיה דובר אנגלית, העולם כולו פרוש לרגליו. כעת נותר לו רק להתגבר על פחד הטיסות - וזהו, הוא שם. או, אם להשתמש בשפתו החדשה, He is Sham.
(שני כוכבים)
עדן בן זקן - "פיסה מזיכרוני" (3:56)
למזלו של השיר הזה, הוא נע על גבי מטרונום שבנוי מפעימות הלב של עדן בן זקן. קצת קשה היה לשים לב לכך בלהיט "מלכת השושנים", אבל הנה: כשהקצב יורד והחורף בא נחשפים פתאום בקולה הנערי של בן זקן עומקים מרשימים של אופי מוזיקלי - כאלה שבהחלט מצליחים, לפחות במקרה הספציפי הזה, לקרב את הכאב שהיא מביעה לאוזנו של המאזין הציניקן.
הלב הגדול והמפתיע הזה, בשילוב עם העיבוד הנעים והרך של דודו קומה, מצליחים, כבדרך קסם, לטשטש היטב את החולשה המרכזית בשיר - הלחן המשעמם שלו - ולגרום לו לעבוד בכל זאת. מעטים הם הזמרים שמצליחים להוציא שיר טוב מלחן בינוני והעובדה שבן זקן היא אחת כזאת מהווה, כשלעצמה, אינדיקציה אמפירית לכך שהדור הבא של שרית חדד וזהבה בן כבר כאן.
נכון, זה שיר עצוב על געגוע לאהוב שעזב ("אתה לא בבית והלבד מוזר / קפה באמצע לילה קר"), אבל מתחתיו מבעבעת אופטימיות רבה נוכח העובדה שעדן בן זקן מוכיחה פה - והפעם באמת, בקטן, בצנוע, מבלי להיעזר בתארי מלוכה - שהיא התשובה הנשית לפאר טסי. בשיר הזה היא גם שרה, כמותו, על שתיית קפה, אבל בקפה שלה - להבדיל מזה שלו, ההפוך - יש קצת פחות סוכר והרבה יותר נשמה. יופי.
(שלושה כוכבים וחצי)
עומר אדם - "עצוב לי שזה ככה" (4:05)
טיפות הגשם ידועות, בין השאר, בתור קטליזטור לכתיבת בלדות ים-תיכוניות שעוסקות באהבה נכזבת, כך שלא מפתיע שגם עומר אדם, כמו עדן בן זקן, נשמע פתאום כה עצוב, עגמומי ומדוכדך. כל זמר ים -תיכוני, למעט מושיק עפיה, נשמע ככה בתקופה זו של השנה, אחרי החגים, כשאין כל סיבה למסיבה באופק ונדמה שהכל אבוד.
מישהי, כנראה, עזבה את עומר אדם וכעת עצוב לו שזה ככה, אבל הוא היה צריך לחשוב על זה לפני שהחליט להיות "ילד טוב בגוף של ילד רע" ש"רוצה למצוא הלילה בחורה, לבלות איתה עד אור הבוקר ולא לשלם על זה ביוקר" ולפני שנסע עם החבר'ה שלו לסוף שבוע של התהוללות ב"בוקרשט". למעשה, נוכח הנסיבות הללו, קשה להאמין שלעוד מישהו, פרט לעומר אדם, "עצוב שזה ככה". להפך: יש באוויר תחושה חזקה של שמחה לאיד.
מה שדווקא כן עצוב בשיר הזה הוא השיר עצמו: הטקסט של אורי בן ארי קיטשי וחסר עומק, הלחן של סתיו שמש לא רק גרוע אלא ממש מהווה מטרד לנפש ועומר אדם עצמו נשמע פה אשכנזי מדי - מה שמקשה אף יותר להאמין לו, לעצבותו ולכל מה שהוא מוציא מהפה הגדול שלו. בכלל, כדי לבכות מהשיר הזה, לא מספיק רק להאזין לו. צריך, תוך כדי זה, גם לקלף בצל.
(חצי כוכב)
מאיה בוסקילה - "השתגעתי" (3:17)
עם השנים, למדו מעריצי מאיה בוסקילה לשמור על איפוק ולא לקפוץ גבוה מדי בכל פעם שהם מתבשרים על צאתו המתקרבת של סינגל חדש בכיכובה. מעבר לעובדה שהראש עלול להיפגע כשעושים זאת בחדר עם תקרה נמוכה, הם לוקחים בחשבון גם את הסיכוי הגבוה במיוחד למפח נפש. כן, היו הרבה כאלה בשנים האחרונות מכיוונה לשל בוסקילה. לכאורה, היא אחת הזמרות הטובות בארץ. בפועל - לפחות לאחרונה - היא אסון.
ובכל זאת, גם הפעם רף הציפיות היה גבוה למדי - ולו רק בשל שיתוף הפעולה עם דיקלה, שכתבה והלחינה את השיר יחד עם בוסקילה, ועם ינון יהל, שעיבד את השיר מוזיקלית - וגם הפעם האכזבה קשה וכואבת מאוד, בעיקר באזור עור התוף. הקול של בוסקילה גדול, זה ברור, אבל פחות ברור מה הוא עושה פה, בין הביטים האקראיים והערסיים שמלווים את הפזמון ("השתגעתי, לא נרגעתי / מהשקט שמוציא אותי מדעתי"). האחרונים לא מרימים שום דבר, לא נשמעים כמו שום דבר ולא משאירים למיתרי הקול האימתניים של הדיווה כל סיכוי לקחת את הכלום הזה ולעשות ממנו משהו אכיל. לא פלא, אם כך, שהיא השתגעה. כל אחד היה משתגע אם היו מפקידים בידיו שיר כל כך פח. זה הגיוני לגמרי.
(אפס כוכבים)